אולם, לדעתי יש מקום לחלק בין תוכנות כאלו לבין שירים, ולדון מצד גדרי מניעת רווח:

בניגוד לתוכנה שדורשת רכישה מלאה כדי לפתוח אותה לשימוש, בשירים המצב שונה לחלוטין. כיום, היוצרים והזמרים עצמם מעלים את השירים שלהם לפלטפורמות פתוחות (יוטיוב, ספוטיפיי וכדומה), כך שהם נגישים לכל אחד להאזנה חופשית בחינם. מעשה זה מהווה "גילוי דעת" מפורש מצד הבעלים שהם מסכימים להנגיש את המוצר לציבור ללא תשלום מראש.

אמנם אפשר לטעון שהאמן מצפה שאנשים יאזינו דרך הפלטפורמות הללו כדי להרוויח מצפיות או מפרסומות, ולכן מי שמוריד את השיר למחשב או עוקף את הפרסומות גורם לו סוג של הפסד עתידי. אך מבחינה הלכתית יש לדון האם הדבר נחשב ל"גזל" של ממש או רק למניעת רווח עתידי המוגדר כ"מבטל כיסו של חברו". כאן יש להיכנס בעובי הקורה של סוגיא זו. (לפי הרא"ש בבא מציעא פרק ה סימן סט ושו"ת הרשב"א החדשות סימן שלו, דברי הגמ' בב"מ עג ע"ב אשר נראה לכאו' מדבריה לחייב על מניעת רווח, מדובר אך ורק כשסוכם בין שני הצדדים שאם לא יקנה יין ישלם לו השליח משלו, אך במניעת רווח בעלמא אין לחייב. יודעים דבריו של הקצוה"ח בסי' ש"י סק"א לחלק בין דבר העומד לרווח לבין דבר שאינו עומד לכך. ויש להאריך.)
בכל מקרה, כידוע, מניעת רווח עתידי שאינו מוגדר כחפץ גזול אינה נחשבת לגזל בידי אדם ממש, בוודאי כאשר מדובר בסכומים זעומים של שברי אגורות להאזנה בודדת שאינם מגיעים אפילו לשיעור "שווה פרוטה".

לפיכך, יש מקום לומר שאין איסור גזילה בהאזנה או בשמירת שירים שזמינים ממילא בחינם ברשת, שכן אין כאן נטילת קניין נעול אלא שימוש בתוכן שהבעלים עצמו בחר לפתוח לציבור.