שרון הוא מייצג של המדינה במקרה הזה. אם לא הוגן שהוא יעשה את זה, זה בגלל שלפי איך שהמדינה אמורה להתנהל הוא לא אמור לעשות את זה.

אני איני מסכים איתך אני לא חושב שהוא מייצג של המדינה בקטע הזה, הוא מייצג את עצמו ואת מפלגת הליכוד שממנו הוא עשה את זה, וזה לא נוגע בשאלת היחס בין מדינה - לסובייקט האישי

כפיי שציינתי אני חושב שיש מקום לדון גם בעצם קבלת ההחלטה הזאת האם באמת זה כזה נורא כמו שזה מוצג כבגידה בבוחרים או דווקא תמרון לגיטימי של פוליטיקאי, בסופו של דבר אי אפשר באמת לשאול את העם על כל החלטה

שאלת הבגידה של שרון היא לא שאלת נאמנות לעמדה של רוב העם אלא לעמדה של בוחריו. זה הרעיון של בחירות פעם בארבע שנים, ובמקרה קיצון עושים מה שנקרא 'משאל עם', אי אפשר לקבל החלטה שמנוגדת לעמדת רוב הבוחרים על סמך עמדת רוב העם.

אני מסכים שייתכן ושרון היה מאוד לא הוגן אם כי יש לזכור שגם אנו מצפים מפוליטיקאים שינהגו לא תמיד על פי דעת בוחריהם, ניתן לשער אם היה עכשיו משאל עם האם לחסל את חמינאי ג׳וניור רוב מתפקדי הליכוד היו תומכים, למרות שלא בהכרח זה מה שהיינו מצפים מראש הממשלה לעשות,

ויש לזכור שגם בהצבעה שנערכה בין מתפקדי הליכוד (שהם עוד מייצגים את הבייס של המפלגה ולא את החלק הרך שמצביע לה לא פחות, - לא היה קוצנזוס באשר לפינוי, (60ֿֿ -40) כך שניתן לסנגר על ההחלטה של שרון)

אך שרון עצמו פחות מעניין אותי, שיסריח על משכבו, יותר מענינת אותי השאלה ביחס להוגנות של המדינה כלפי העם, כיצד ניתן לקבל החלטה כזו?

א. אני חושב ש@אחד-חכם וג@חיים מעט חרגו מהדיון במעט בכל מקום שקשרו את הנושא פה לרציונל של ההתנתקות ולהשלכות שלה,

הנידון בו אנו דנים זה רק בצורת קבלת החלטה לפנות את היישובים והאם היה שם עוול כלפי המתיישבים, אני חושב שכולם פה או לפחות מי שהשתתף בדיון סבור שההתנתקות בצורה בה נעשתה, לא היתה צעד חכם, זה אחד הדברים שיש עליהם קונצנזוס הכי גבוה בחברה הישראלית, וודאי בקרב הנוכחים פה שמסתמא ברובם מחזיקים בעמדה ימנית,

@שמואל-סתיו כתב בההנתקות מרצועת עזה פשע היסטורי או צעד אולי אפילו לגיטימי?:

כמובן שכל דברינו נסובים כלפי אנשים שקיבלו החלטות ממניעים טהורים, ולא כלפי אנשים שרצו להיפטר מתיקים משפטיים כאלו ואחרים

הנושא של טהרת המניעים תפס פה מקום בדיון, בהתיחס לטענות שעלו בזמנו על כך ששרון פעל מתוך מניעים אישיים אני חושב שאם נתמקד יש לשים לב לכך שלכאורה הבגידה של שרון לא היתה כי אם במפלגתו אך ודאי שדעת רוב העם אז היתה בעד ההתנתקות,

בסקרים שפורסמו אז במכונים המובילים (יהיו שיגחכו על כך אבל למעשה המכונים האלה צפו בצורה נכונה את המדגם של הליכוד אז) היה בעם רוב של שישים אחוז בעד לפחות בהתחלה ורוב יציב עד הסוף,

נכון ששנתיים לאחר ההתנתקות היה רוב מוחלט של מתנגדים בדיעבד לאחר שראו שהתוצאות הם לא מה שציפו להם, אבל ההחלטה עצמה כן התקבלה תחת ההחלטה של רוב העם

שאלת הנאמנות של שרון עומדת אך ורק מול הבוחרים שלו שהצביעו לו שלא על דעת כן,

למעשה שרון עצמו הקים אח׳׳כ את ׳קדימה׳ שזכתה לתמיכה מאוד רצינית בקרב הציבור אולי לא אלו שהצביעו לו בבחירות לפני זה (שרון עצמו לא הספיק להתמודד לאחר שנפגע מאירוע מוחי אבל אפילו השרידים של המפלגה הזו זכו לניצחון בבחירות ולבחירתו של אולמרט לראשות הממשלה ברוב דחוק של שלושים ושלושה מנדטים

כך שקשה להגדיר זאת כבגידה בעם כולו

יש שיטענו כי האירועים הקשים לא היו מתרחשים אלמלא ההתנתקות, ויש שיטענו את ההפך הגמור; אך מדובר בסופו של דבר בהשערות שאין דרך להוכיח. לדעתי, גם הכרעה בדיעבד מנקודת המבט הנוכחית (וראיתי כבר כותבים בפלטפורמות שונות המבקשים לראות בכך ראיה ל'חכמת גודלי ישראל' שהתנגדו להתנתקות ולאוסלו) אינה פשוטה ואינה רלוונטית לדיון העקרוני.

השאלה האמיתית והעמוקה שצריכה לעמוד על הפרק היא כללית ונוקבת: כמה הפרט נדרש לשלם עבור הכלל? ובמקביל, מה גבול הסמכות של המדינה כאשר היא מקדמת ערכים שלדעתה חיוניים בשעת ההחלטה, אך המחיר שלהם כבד במספר מישורים:
א. פגיעה ביהודים וישראלים (עקירת אזרחים מבתיהם).
ב. פגיעה בביטחון העכשווי תמורת הבטחה לשלוווה עתידית.
ג. פגיעה ברגש ובזהות הלאומית-דתית.

כמובן, ניתן להרחיב ולהעמיק בנושאים הללו עוד רבות, בין היתר גם מנקודת מבט הלכתית.