@אספ
בעצם נראה מדבריו שגם לגבי דין דאוריתא יש לדון מה המחייב, וכמו שידועה השאלה לגבי החוק הכתוב בספר החוקים לקיים את החוקים הכתובים בו.
ונראה מדבריו שהוא מאותו טעם, הכרת השכל שזהו האמת והטוב

כן אבל השאלה מה הכרת השכל שלך שהטוב הוא כי חז"ל גזרו או מספיק שהם היו גוזרים

צריך בעצם לדעת האם הסיבה מחייבת כי חז''ל גזרו או חז''ל גזרו שהסיבה תחייב
ז''א למה אתה עושה גזירה של חז''ל, בגלל חז''ל או בגלל הסיבה

יעוין מה שכתב בזה הגר״ש שקופ - שער הספקות סוף פרק ח׳, שם דן במחלוקת הרמב״ן והרמב״ם לגבי הלאו דלא תסור אם מחויבים מדאוריתא לשמוע לאזהרת חז״ל

לא פלוג שייך גם בדינם שחידשו הפוסקים

לא נראה לי, צריך לכך מקור. [אולי לא כל א' ראוי להכריע חילוקי הדינים, אולם אי לא שייך הטעם, אין לא פלוג בלי תקנה או קבלה מחייבת.]

האם ת"ח שאינו ממנהיגי הדור לא יכול לפסוק שמשהו אסור ולצפות שיסכימו איתו ויתקבל אט אט?

לדעתי התשובה היא חד משמעית לא. אין כוח לאדם לפסוק שדבר אסור, ללא שהוא מכריע שכן הדין בעצם, אבל לתקן איסור חדש, זה רק כוחם של חכמים.
[אולם ראוי להביא מקורות בזה, האם מצינו דינים שקרויים דרבנן, והתחילו ממנהג וכדו', אולם גם שם ייתכן שחזל נתנו תוקף מחייב לאותו מנהג.

לדעתי הגבול בין דאורייתא לדרבנן הוא אפור, וכידוע חז"ל בדרך כלל לא דנים בזה אע"פ שזה קריטי לספקות ומחלוקות. ורק האחרונים עברו על כל חיוב וסיווגו אותו. ומאז הגדרותיהם הוא באמת יותר חד.
מהסוגיא בברכות משמע, שחז"ל לא חוקקו את הענין, והם הם הסיבה היחידה לחיובו, אלא יותר גילו את העניין ודיברו עליו, הן אמת שלולא היו מדברים עליו אולי לא היה נהפך למחייב, אבל זה קרה מעצם דיבורים ולא מהחלטה רשמית. וא"כ גם ת"ח בדורנו יכולים וצריכים לעסוק בנידונים, לגלות ולדבר עליהם.

בעצם הטענה שלך היא שאם הרבנים היום חושבים משהו אז הוא דין דרבנן, מחודש מאד, אתה יודע כמה השלכות יש לזה כמובן...
אתה חושב שאין חלוקה בין דינים הקובעים בגמרא לכאלה שנתחדשו אח"כ?
גם אם לא היה גזירה רשמית דרבנן אלא אלו דברים שרבנן גילו אותם זה לא אומר שכל משהו שמישהו מגלה הוא דרבנן.

א. נראה לי שהרבה מהאסמכתאות הם כאלה, שבאמת יש הרבה מקור בתורה לענין, אבל זה עדיין נקרא על שם חז"ל. עי' ברכות לה א "הָא לָא קַשְׁיָא, דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן." ותוס' שם "לאו ק"ו גמור הוא דא"כ הוה ברכה לפניו מן התורה".
ב. נראה לי שזה חלק אינטגרלי בדיון האם אנחנו צריכים לעשות דברים כאלו מעצמנו

א. זה לא רק 'נקרא על של חז"ל' זה באופן מהותי דרבנן.
ב. כן אבל מה שאתה העלית זה האם גם זה נכנס תחת 'דין דרבנן'.

א. לדעתי תקנת חז"ל זה הרבה פעמים משהו בשטח אפור שחז"ל חייבו אותנו להסתכל על השחרורית שבו, והרבה פעמים זה שקוראים לזה תקנת חז"ל זה רק בגלל שהם שמו לב לזה, אבל אנחנו יכולים לשים לב לדברים לא פיות מהם. ו@חיים , לדעתי גם מים מגולים זה כאחד משתי האפשרויות הללו.
ב. האם אתם חושבים שתקנה של חז"ל זה דוקא במעמד, ודווקא כשכל עם ישראל יקבל אותה מיד? האם ת"ח שאינו ממנהיגי הדור לא יכול לפסוק שמשהו אסור ולצפות שיסכימו איתו ויתקבל אט אט?
אולי יש גם לחלק קצת בענין בין גזירה לתקנה

אני חושב ש @אומר-דרשני צודק תוכל לתת דוגמאות @תם ?
נראה לי ב' קובע מקום אשכול לעצמו.

בכל הגזרות, מה שאנו מקיימם זה בגלל הגזרה, ולא בגלל החשש. [ולכן לא נקרא לאור נר גבוה מדין לא פלוג]
בעיני מופקע לומר שלולי הגזרה יש ערך בקיום, ואי יש ערך יש לדון מהו, [ועל זה הרבה מהדיון לגבי מקלטים]
יש הרבה גזרות שלכאו' ברור שהיו גוזרים. [חשמל, אי אין בו איסור וודאי היו גוזרים אליו. לכאו' על בשר מתורבת וכדו' היו גוזרים שהוא בשרי מדין גזרה. וכהנה רבות.] אולם כיוון שהפרט אין לו משמעות בקיום הגזרה, [אני אקרא ולא אטה] לולי שגזרו אין בזה עניין.
ומ"מ לכאו' ראוי לחפש בזה מקורות, ולא רק סברות לכאן ולכאן.

טענה חזקה כמעט שלא שייך חששות ברמה הפרטית, המושג חשש הוא הרבה יותר כללי.

הבנתי אתה אומר שיש דברים שאני לא יעשה אותם עכשיו כי יש לי באמת סיבה לא לעשות אותם, כמו לקרוא לאור הנר בשבת שאולי באמת אני יכשל
ויש דברים שרק אחרי שיש גזירה כללית כזאת זה תועלתי ציבורית שככה בטוח אף אחד לא יפגע.
יש לזה המון דוגמאות מעשיות בזמנינו כמו הכניסה לממ''ד שדנו בה, הצבעה בבחירות, או עליה להר הבית [ולא שאני משוה את החומרה זה פשוט אותו גדר]
צריך בעצם לדעת האם הסיבה מחייבת כי חז''ל גזרו או חז''ל גזרו שהסיבה תחייב
ז''א למה אתה עושה גזירה של חז''ל, בגלל חז''ל או בגלל הסיבה

כן אבל גם בקריאה לאור הנר או הדומים לה - 'אני אקרא ולא אטה' (...) אלא שאם כולם יאמרו את זה אז כן יטו ולכן עכשיו כשיש גזירה יש לי סיבה לא להטות כי חז"ל גזרו. אני חושב שאני עושה כי חז"ל חייבו לסיבה ולכן דעת כנ"ל