והנכון לפרש אמר רבא רבית הבאה במכר שמכר ע"מ להחזיר איכא בינייהו, פי' שלא היה התנאי שאם יביא לו מעותיו תתבטל מכירה זו למפרע והדרי זוזי מלוה דא"כ לדברי הכל הוי רבית גמורה, אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה למוכר באותן דמים, דר' יהודה סבר הא ממה נפשך פירי דאכיל לוקח בנתים דידיה נינהו, ורבנן סברי דכיון דאין דרך לוקח קרקע לעשות כן, ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה, ולפיכך אמר הכתוב את כספך לא תתן לו בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה (בבא מציעא סג.)

אם המשתתפים יכולים להעלות חילוקים והשוואות בין זה לבין היתר עיסקא של ימינו
אדגיש שלמיטב ידיעתי הריטב״א הזה לא נפסק להלכה, אבל אני שואל לדעת הריטב״א