האם מותר להכניס חיות לכלוב בשבת?

הבעיה:
אסור לצוד בהמה בשבת, דהיינו, לתפוס את בעל החיים באופן שניתן לעשות בו מה שרוצים.
הסיבה להתיר:
חיית מחמד נחשבת כבר כאילו היא ניצודה.
במקורות:
כבר המשנה (שמנה שרצים משנה א) הכירה בהבדל בין בעל חיים שאינו ברשותו לבעל חיים שברשותו (האפיון המתאים לחיית מחמד) והיא פוסקת ש"חיה ועוף שברשותו, הצדן פטור"
ונחלקו בזה לעניין הלכה.
השו"ע (שט"ז יב) מתיר
והרמ"א אוסר, אבל מדרבנן.

לסיכום:
בעל חיים שמבוית למחצה, שדרכו להישמט מתחת יד האדם הבא לתופסו, ובערב הוא רגיל לחזור לכלובו, אסור מדברי חכמים לצוד אותו (רמ"א שטז, יב; מ"ב נז ונט). ובשעת הדחק, כדי למנוע הפסד או צער בעלי חיים, אפשר לסמוך על המקילים לצוד אותו (עי' שו"ע שם; שש"כ כז, לו).
לגבי שאלת האחראי, התשובה היא שאסור לצוד את החיה ולהכניסה לכלובה, אלא אם כן יש צער בעלי חיים או הפסד.
בנוסף, אם הבעל חי מבויית לחלוטין, אין בו צידה.

האם חיית מחמד היא מוקצה?

בגמרא:
ייחס הגמרא אל אפרוחים הוא כאל מוקצה - ובשבת מג. נכתב כי כאשר האפרוחים ברחו מהלול, אפשר לשים סל בשביל לעזור להם לחזור אליו, אבל אסור לטלטל את הסל בעודם עליו - שכן הוא בסיס לדבר האסור. מיהו הדבר האסור? האפרוחים.
מדוע הם מוקצה? מה אסור בהם? זאת שאלה מצויינת.
יש מקום לומר שחיית מחמד לא הייתה בנמצא בזמנם, והחיות היו דבר שהשימוש היחיד שלו היה בדברים שקשורים למלאכות - אפרוחים למשל - לעוף או לביצים
אבל שימוש לשעשוע - כחיות מחמד - היה דבר כזה בזמנם?
והאם זאת סיבה מספקת להתיר בימינו?
לדעתי, אין ספק שחיית מחמד הייתה בזמנם - כלבים, חתולים ושאר חיות. אולי לא אפרוחים, ואולי לכן הדוגמאות הם דווקא אפרוחים?
אבל גם זה לא כל כך נכון, שכן בגמרא בשבת קכח: הברייתא אומרת שלא מרימים "בהמה חיה ועוף" מה שכולל לכאורה את הכל.
לסיכום:
הצד להתיר חזק - שכן המוקצה לכאורה דווקא בדבר שכשמו כן הוא, מוקצה, אבל בעל החי שלשעשוע הוא - מדוע שיאסר.
הצד לאסור הוא לא מסברא, אלא שהגמרא מתייחסת אל בהמה חיה ועוף כמוקצה, בלי להחריג חיות מחמד למרות שחיות מחמד היו דבר קיים באותם ימים.
ושמא לא היה הדבר קיים כל כך בחברה היהודית, ולכן אסרה הגמרא את הכל ככלל.

בראשונים:
נחלקו בזה מהר"ח אור זרוע והרא"ש, בשו"ת מהר"ח, פא ופב.
טענות מהר"ח להתיר
1 אין לחשוש שמא ישמוט את כנפיה - דהיינו, שיבוא לתלוש ממנה נוצות.
2 זה שבני אדם נהנים מקולם מפקיע מהם את ההקצאה שלהם
3 גם סליקוסתא (קליפה של תמר,או נרקיס, או קינמון, ראה שאלה אחרת בעניין) שהיא למראה (ראה רש"י שבת נ:) מותרת - וכמוה יש לנו להתיר את זה שהרי קול ומראה שווים בשימושם, כמו לעניין מעילה.
4 גם כלי נגינה היו אמורים להיות מותרים אם לא שהיינו חוששים שמא תפסק נימא
טענות הרא"ש לאסור
למרות שמותר בכלים אי אפשר להשוות ולהתיר בבעלי חיים, כי הם מוקצה מחמת גופו בשונה מכלי. (תוכן כוונתו הוא שאין שימוש בבעלי חיים בעצמם, אלא בדבר המופק מהם)
לא משתמשים בבעלי חיים בדרך כלל, ועל כן לא חילקו חכמים.

בניתוח הדברים.
ההשוואה של מהר"ח לכלי נגינה קצת מוזרה. בכלי נגינה משתמשים לנגן, כאן רק מקשיבים
זו בערך טענתו הראשונה של הרא"ש לפני שהוא "סגר" את הדיון ועבר להשתמש בלא פלוג רבנן.
אך מאידך, בימינו שחיות מחמד הן קטגוריה נפרדת ושלימה, קשה מאד להאמין שהטיעון של "לא פלוג" משמעותי כל כך ושהרא"ש היה משתמש בו.

באחרונים:
אגרות משה אורח חיים ה' כב אות כא כתב ש
כא. אם ציפורי שיר הן מוקצה
שאלה: צפורים קטנים שמצפצפין וקטנים משחקין עמהם, האם דינו כמוקצה, דבתוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה הכא התיר הר"ר יוסף לטלטל אפרוח חי, דחזי לשחק בו תינוק.
תשובה: כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן - אלא א"כ הם מיוחדים לשעשועים (פעטס).

והגרש"ז לענין כלב נחיה
שמירת שבת כהלכתה - הערות פרק יח הערה (סב)
אך העיר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, דאף דאפרוח חי חשיב מוקצה אף על גב דחזי לשתק בו תינוק, כמ"ש התו' שבת מה ב ד"ה הכא, מ"מ בכה"ג שהוא עומד ומיוחד לשימוש כזה שצריכים לטלטלו, מסתבר דלא חשיב מוקצה.

נ.ב.
אזכורים לחיות מחמד בגמרא:
ראה בבא בתרא כ. שמוזכר האופציה לתת עוף טמא לילד בשביל שישחק בו
ובמשנה מסכת שבת פרק ט משנה ז
אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו:
כתובות סא:
אשה שמשחקת ב"גורייתא קיטנייתא"
ופירשו שם המפרשים (רש"י והערוך, וראה את פירושו של ר"י מלוניל) שהכוונה היא לכלבים קטנים
(ראה תוספות שבת מה: ד"ה אפרוח מת, דברי רבי יוסף, אבל אינם מוכרחים)

מאחד מרבותי שמעתי פעם סברא לאסור, שבעל חי הוא יישות עצמאית, ומשכך, היכולת להשתמש בו מופקעת מאיתנו בשבת, ומעין נוסח זה.
וליבי אינו מקבלו.