נראה לי שכל אדם לפעמים פונה לעצמו, וגם ה' כמו שהבאתי מפרשת נח.

אכן גם שם זה קשה אבל להבין שם שמידת הדין מלעיזה למול מידת הרחמים, (נניח שזה הפירוש) אין זה דומה לתפילה, ודאי שכתוב כאן משהו יותר קיצוני מאשר שמידת הרחמים מתעוררת.

ושוב אציין את ההקשר לברכת ההדיוט של ישמעאל כהן גדול באותו הנוסח בדיוק

קצת לפני אותה גמרא בדף ו׳ ע״א מבואר גם שהקב״ה מניח תפילין

אמר רבי אבין בר רב אדא, אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין שנאמר: ״נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו״.
״בימינו״ — זו תורה, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״, ״ובזרוע עזו״ — אלו תפילין, שנאמר: ״ה׳ עז לעמו יתן״.
ומנין שהתפילין עוז הם לישראל — דכתיב: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״. ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.
ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? אין, דכתיב: ״את ה׳ האמרת היום״. וכתיב: ״וה׳ האמירך היום״, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.
אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם״, שנאמר ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.

שם מאוד מובן ההקשר אכן הנחת תפילין היא להאמיר את שמו ית׳ וכנגד הקב״ה משתבח בשבחינו,

אך תפילה בפשטות כל מהותה פנייה ומה שייכת פנייה אל עצמך? לי עצמי אין תשובה על שאלה זו.

רק אציין שתי נקודות שנראה לי יכולות לכוון להתקדמות בסוגייא
התפילה המדוברת של הקב״ה מקבילה לברכה שברך את הקב״ה רי״ש כהן גדול כפי שמובא מייד בפסקה שלאח״מ בעמוד.
גם ברכת ההדיוט הלזו, כפי שמגדירה אותה ההגמרא, עניין תמוה הוא, מעט אמנם פחות מעניין התפילה המדוברת.
מכ״מ נראה ששני הסוגיות מייצגות את עניין ההתעוררות שהקב״ה רוצה שתבוא ממקור כביכול חיצוני אליו,

עוד באותו עמוד הגמרא מדברת על רגע אחד ביום שהקב״ה זועם וזה ודאי כמו התעורורות הפוכה שהקב״ה מעורר,
ובכלל כל סוגייא זו צריכה עיון

בפשטות הכוונה שהוא מדבר עם עצמו כמו "וַיִּנָּ֣חֶם יְקֹוָ֔ק כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃"
או "וַיָּ֣רַח יְקֹוָק֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃"
השאלה היא האם זה באמת "תפילה", כלומר הבעת רצון מחלק אחד בו אל החלק השני, או "ברכה"

ומה הכוונה שהוא מדבר עם עצמו? (או אולי יותר מדוייק מה רצו לומר.)
אני חושב שהכוונה שלה' יש רצון מסוים, התפילה היא לא רק לעורר תהליכים מסוימים היא פניה של הרצון של האדם ושיתוף בו עם ה', וגם ה' רוצה משהו ומשתף בו את האדם.