ע"פ דברי הספורנו אלוהי העמים יתבאר כמי שהעמים מחשיבים לנצחי

ואלוהים לא תקלל הוא מתייחס למייצגי הנצחי

ואת אילי הארץ לקח יתבאר בצורה שכל דבר גדול וחזק הוא מייצג את עוצם הבורא וכן על זה הדרך יתבארו כל המקומות

דחוק מאוד לפרש כדבריך, בכל אחד מהשלושה ובסדר עולה

@מנחם כתב במשמעות השם ״אלוקים״:

ואחזור ואומר שהגם שיש כמה יוצאי דופן כמעט בכל מקום אלוקים מתייחס לבורא באופן טבעי

מסכים איתך, כפי שתוכל לראות בויכוח שלי עם @תם, אבל לא בהכרח הפירוש כדבריך בעניין הנצחיות,
ודברי הספורנו אכן צריכים ביאור

ואלוהים לא תקלל הוא מתייחס למייצגי הנצחי

ואת אילי הארץ לקח יתבאר בצורה שכל דבר גדול וחזק הוא מייצג את עוצם הבורא וכן על זה הדרך יתבארו כל המקומות

ואחזור ואומר שהגם שיש כמה יוצאי דופן כמעט בכל מקום אלוקים מתייחס לבורא באופן טבעי

היא משמשת גם לאלוהי העמים, ולהבדיל להגדיר כוח של בית דין ״אלוהים לא תקלל״

(ממליץ לקרוא את כל ההודעות זה די מעניין)

איננו יודעים עדיין איזה מידה או איזה היבט מייצג שם זה, לאחר שאנו רואים שהמילה אלוהים מופיעה גם בהקשר של כוח במקומות אחרים, כמו אלוהים לא תקלל בהקשר לבי״ד (שגם שם הם מייצגים כוח שליט) אנו יודעים שזה השורש של המילה, ואז גם ניתן להסביר שגם הכפיפות לאלוקים היא במקורה מגיעה מכך שהוא מעניק לנו את הכוח,

אך לא יצאנו מידי זה שהיא פשוט של אלוקים שהוא מבחינתינו מנהיג שולט ושאנו כפופים אליו, והמקור והשורש זה חתירה מעבר, ולהניח שכל פעם שאדם אומר ״אלוקים״ הוא מתכוון בהכרח להכניס למשמעות דבריו את השורש של המילה, זוהי הנחה שאין סיבה להניח.

אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (חבקוק ג, ג), אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא (יהושע כד, יט), לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים (תהלים קלו, ב), אלהיו, אלהיך בלשון רבים לעולם, זולתי אחד נהגו בו על דרך הבזיון אמרו זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ (חבקוק א, יא). אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל (שמות כב, כז), ענינו השופטים, וכן לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת (דברי הימים ב' טו, ג), שופטי אמת. ופירוש הפסוק ימים רבים יהיו ישראל בגלות שלא יהיו להם שופטי אמת ולא כהן מורה צדק. וכן אמר לשיבת הגלות וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה (ישעיה א, כו), כי בעודם בגלות אין להם שופטי אמת, וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים (בראשית ו, ב), וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים (איוב א, ו), האצילים והנגירים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם (שמואל ב' ו, כג) נביאים ומלאכים, כמו שאמר וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם (במדבר כ, טז). וכן תרגם יונתן דַאֲזֵלוּ שְׁלוּחִין מִן קֳדָם יְיָ. אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו (שמואל ב' ז, כג), יש מפרשים וֵאלֹהָיו על משה שהיה גדולם ואצילם. ויש לפרש כי מ"ם ממצרים, עומד במקום שנים ופירוש ממצרים מגוים ואלהיו כמו שאמר וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים (שמות יב, יב). ויונתן לא* תרגם גוֹיִם וֵאלֹהָיו.

סתם דרך אגב מעניין איזה פסוקים הוא העדיף לצטט אין שם פסוק אחד מהתורה, שמתיחס לאלוקים .

משמעות המילה בשפה אינה כך, כשמישהו אומר את המילה הוא אינו חייב בהכרח אפילו לדעת את שורשה, העיקר מבחינתו שיוסף שומע לו,

האם יש משמעות לכך שהישות שנקראת ״אלוק״ היא זאת שנותנת לו כוח?

ודאי, כיו שאין לי כוח אלא הוא, ואני הרבה יותר מ"משועבד" לו, לא אוכל לזון אתכם בתור מצרים

(קח ציטוט לדוג׳ מילקו״ש שעלה לי בחיפוש

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נְהֹג אֶת צֹאנְךָ כְּיוֹסֵף שֶׁנָּהַג אֶת הָעוֹלָם וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָזַק הָרָעָב בָּאוּ הַמִּצְרִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ, תֵּן לָנוּ לֶחֶם, אָמַר לָהֶם, אֱלוֹהַּ שֶׁלִּי אֵינוֹ זָן אֶת הַמִּצְרִים אֶלָּא לְכוּ וּמוֹלוּ אֶת עַצְמְכֶם

האם יש משמעות לכך שהישות שנקראת ״אלוק״ היא זאת שנותנת לו כוח?

וממילא עדיין יקשה מדוע תהיה הכוונה בתפילה בהכרח רק למשמעות השורשית של המילה המתיחסת לכוח ולא ליחס ביננו למשל שאנו משועבדים לו ועובדים אותו והוא מנהיג אותנו וגם נותן לנו את הכוח לכל

אתה משועבד אליו פיזית, כי בלעדיו תמות, לא יהיה לך אוכל וכו'. וערכית, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל
הוא כוח שלנו כי רק לנו הוא נותן כוח
באלהי מואב זה פשוט, וגם אצל ה' הוא האלוקים, לנו הוא נותן כוח במיוחד, ולשאר העמים יש חוקים אחרים והוא חלק להם את צבא השמים

שומע, פחות נראה לי אבל אין לי ראיה נגד

בכל מקרה בקשר ל״בעל היכולת ובעל הכוחות כולם״ זה מופיע בשו״ע

שו״ע או״ח ס״ה ס״א

ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם:

ומקורו בטור

ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים כי אל לשון כח וחוזק הוא כמו ואת אילי הארץ לקח:

אך לכאו׳ כוונת שניהם לא לומר שזה התרגום של המילה ״אלוקים״ אלא כמו שמפרש השו״ע הרבה פעמים תפילות כלשהן ומוסיף דברים לכוון על אף שאינם טמונים בפירוש המילולי של המילה

לא, אלוקים זה רק כוח, ועם של אלוקים זה שיעבוד אליו

אני לא מצליח להבין את דבריך אם אלוקים זה רק כוח אזי מדוע אני משועבד אליו? ושוב מה הכוונה ״אלוקינו״, כוחינו? למה הכוח הוא שלנו?

מכ״מ אני אכן תמה כיצד ניתן להכניס בפירוש המילה ״אלוקינו״ שהוא בעל הכוחות כולם
כשאמרו בני ישראל בכרמל ״ה׳ הוא האלוקים״ וכן כשאנו מחקים אותם בתפילות - אולי אכן הכוונה לאלוקים של הכל וממילא היכולות כולם שלו,
אבל כשאנו אומרים ״אלוקינו״ להדיא איננו מדברים על כל כוחותיו אלא על היחס אלינו וממילא מה שייך לפרש בזה ״בעל היכולת כולם״

אולי זה מה שהתכוון @אומר-דרשני

@אומר-דרשני כתב במשמעות השם ״אלוקים״:

זה נכנס בשם 'אלוקינו', ולא בשם אלוקים.
יש חילוק גדול בין השם אלוקים שעניינו רק עצם היותו תקיך ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, לבין ה' אלוקינו, שבו אנו מיחסית את יכולת זו אלינו, וכמו אלוקי אברהם וכדו', וכאן עניינו שמשגיח עלינו ביחוד, או שאנו מאמינים בו, או שאנו מקבלים מלכותו.

מכ״מ כן מקובל משום מה בסידורים לפרש כן,

מה הכוונה כוחנו?

כוח אינו דבר סובייקטיבי לכל אחו״א,

כוונת @תם מסתמא, שאנו מכירים בכך שהוא הכוח שמסובב את כלל הפעולות,
ובמילה אלוקינו אנו מכירים שפעילותינו וכוחינו מאיתו הם
@תם תקן אותי במידה ואני טועה בפירוש דבריך

מכ״מ איך שאני מבין אין זה כך,
אלוהים (חול) הוא ודאי לשון ׳כוח׳ ״אשר ירשיעון אלוהים״ (שמות כ״ב ח׳) או ״אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט״ (תהילים פ״ב א׳) נסוב על בי״ד, ובא לסמל כוח

מכ״מ אלוהים בלשון יחס של השתעבדות הן באלוקינו ולהבדיל אא״ה באלוהים אחרים מסמל כוח מערכת של יחס דו צדדי, ההכרה שלנו וערבות שלו אלינו להשתמש בכוחו ולעזור לנו.

שכמוש נקרא ״אלוהי מואבֿ״ אין זה משום שהוא הכוח של מואב באמת בדווקא, אלא שהם דימו בו כוח וממילא ניהלו איתו אינטרקציה של הכרה והשענות עליו וממילא ציפו שיושיע אותם, ולכן למרות שהם רק מדמים למצוא בו כוח, יקרא בתורה ׳אלוהיהם׳׳

לא הצלחתי להבין כלל כיצד זה יכול ליכנס במילה אחת אא״כ זה שם קוד כל שהוא

זה נכנס בשם 'אלוקינו', ולא בשם אלוקים.
יש חילוק גדול בין השם אלוקים שעניינו רק עצם היותו תקיך ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, לבין ה' אלוקינו, שבו אנו מיחסית את יכולת זו אלינו, וכמו אלוקי אברהם וכדו', וכאן עניינו שמשגיח עלינו ביחוד, או שאנו מאמינים בו, או שאנו מקבלים מלכותו.

כוח אינו דבר סובייקטיבי לכל אחו״א,