(א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(ב) מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃
...
(יט) וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כׇּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה׃
(כ) הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת (רשע) [הָרָשָׁ֖ע] עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃
...
(כה) וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ׃

הדלא דרכך לא תתכן!

כיצד ייתכן מצד הגמול שבעוד הוא ישב בגהינום בשביל לזכך את העברות הללו, ישב בן הרושיבה שהתאמץ מאמץ קטן יחסית, ויהנה מזיו השכינה

ואולי אין לנו אלא להשאר בדבריו של @אלחנן-דוד-קרויזר באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:

לגבי שאלת השכר והמדרגה וכו'
נאמנים עלינו דברי משה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"

כי הוא חלק מאביו, שחטא.
כעולם הזה העולם הבא, אנחנו חלק מישויות גדולות מאיתנו, זה לא עוול
למה אתם מניחים שאנחנו רק אינדיבידואלים?

כיצד ייתכן מצד הגמול שבעוד הוא ישב בגהינום בשביל לזכך את העברות הללו, ישב בן הרושיבה שהתאמץ מאמץ קטן יחסית, ויהנה מזיו השכינה

ואולי אין לנו אלא להשאר בדבריו של @אלחנן-דוד-קרויזר באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:

לגבי שאלת השכר והמדרגה וכו'
נאמנים עלינו דברי משה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"

הגר"א דסלר ב"מכתב" ממשיל את זה למשל על הכוס והחבית:
נגיד שיש לנו כוס קטנה וחבית ענקית. אם נמלא את הכוס עד הסוף, היא "מלאה לחלוטין" ואין לה שום תחושת חיסרון. אם נמלא את החבית עד שפתה : גם היא מלאה לחלוטין.בנו של הרפתן הוא הכוס המלאה: כיוון שניצל 100% מכוחותיו, הוא מלא לחלוטין, אין לו שום תחושת בושה או חיסרון, והוא חווה אושר מושלם. בנו של ראש הישיבה הוא החבית המלאה: גם הוא ניצל 100% מכוחותיו והוא מלא, אך כמות האור (המים) שנמצאת אצלו תיהיה וודאי יותר גדולה מבן הרפתן.

הדברים מבוססים על הנחה שהבושה מקומה רק בחסרון, ולא בעצם המעמד הנחות מהיכן ראיה

@אלחנן-דוד-קרויזר כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:

ראה מש"כ רבינו יונה ע"פ אבות "אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה - לומר שיש יתרון למרבה מדעתו ונחכם על הממעיט אע"פ ששניהם לא נתבטלו"

למעשה נראה בדברים שיש יתרון בעצם הלימוד, אל לידע משקל הדברים מניין לנו, ייתכן שיש משקל גבוה ללימוד אך מי אמר שהוא שוקל פחות מהמשקל של ״מאמץ״

@הלבלר כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:

ב. מצד דרגת ההשגה (המוחלטת) – בן ה"רוישיבה" יהיה במקום גבוה יותר אי אפשר להתעלם מזה שבעולם הבא "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". ההנאה מזיו השכינה היא השגת סודות התורה וקירבה רוחנית. נשמה שלמדה, הבינה והשיגה אלפי דפי גמרא, סברות ופלפולים, פיתחה "כלי קיבול" רוחני רחב ועמוק לאין שיעור מנשמה שהשיגה רק כמה פרקי תהילים. האור של השכינה שיאיר בנשמת ראש הישיבה הוא בהכרח רחב ומקיף יותר כמו שכתב הרמח"ל ב'דרך ה'' "והנה התכלית הכוונה בבריאה היה לשנות [להעניק] מטובו לזולתו... ותראה כי הוא לבדו הטוב האמיתי, ועל כן לא יספק חפצו המיטיב אלא בהיותו מהנה אותם בטוב ההוא עצמו... והוא שיהיו נהנים מזיו שכינתו ודבקים בו... ואמנם גזרה חכמתו שיהיה הטוב הזה מגיע אל הנבראים במידה וקצב, שיהיו הם בעצמם בעלי הטוב ההוא, כפי מה שיאפשר לנברא שיהיה".

מי אמר? מהיכן הבנת שקניית כישורים של לימוד תורה כפי שאנו משיגים אותה היא המפתח, אולי הזיכוך של הנשמה במאמץ להתגבר על הנסיונות יותר רלוונטי בשביל לבנות את כלי קיבול זה?

@תם כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:

זה קשור לשאלה מהו עולם השכר

גם אם עולם השכר מבוסס כולו על השלכות של מעשינו על הקרבה לאלוקים, ולא כציור המופשט של מתן גמול, עדיין יש לדון את הנידון הנ״ל

התכוונתי שלדעות שהעולם הבא הוא צורה מתוקנת של העולם שלפנינו, די ברור שהמוכשר מלידתו נחשב יותר ומקבל יותר

זה קשור לשאלה מהו עולם השכר

גם אם עולם השכר מבוסס כולו על השלכות של מעשינו על הקרבה לאלוקים, ולא כציור המופשט של מתן גמול, עדיין יש לדון את הנידון הנ״ל

המקום שאנו רואים את זה בפשיטות זה במושג ״זכות אבות״ בגלל שנולדנו לאדם מסויים למרות שלא עשינו דבר אנו נמצאים כבר במקום מרומם, ומבקשים בקשות בזכות זה,

וודאי שהמדד של מאמץ אישי אינו הפקטור היחיד

אבל כן יש לשים לב לנקודה שאיננו יכולים להגדיר באמת מה נקרא קרבה לאלוקים ואיננו יודעים מתן שכרן של מצוות, וייתכן שהקרבה שמתקרב יהודי שעושה מצווה במסירות נפש, היא קרבה יותר גדולה ממעשה שעושה אדם שכבר קרוב

מאידך גיסא במשנה במסכת מנחות (יג, יא) נאמר: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים"

ובאבות שם פ"ד מ"י נאמר: "ואם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך"
ופירש שם התוי"ט וז"ל: ואם עמלת בתורה. ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה וכו', כי השכר לפי רבוי העמל והטורח לא לפי רבוי הלמוד. ולכן לא אמר ואם למדת אלא ואם עמלת, כי הכל תלוי בעמל אחד המרבה ואחד הממעיט. סיוע לזה מתני' (דסוף פרק ה') דקתני לפום צערא אגרא.

ויעוין בתוי"ט סוף פ"ב דאבות שפירש שכל מה שנאמר בפ"ב שמרבים בשכר לפי לימוד התורה, הוא כלפי היכולים ללמוד, שמי שיכול ללמוד, ככל שילמד הרבה כך ירבה שכרו. אך מי שאינו יכול ללמוד לא יקבל שכר פחות ממי שלמד הרבה.

וז"ל התוי"ט שם: אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. לפי שאמר לעיל והשכר הרבה, וימשך לאדם מזה לומר הנה אקבל שכר הרבה כשאלמוד שעה א' ואח"כ אני יושב בטל מתורה כי כבר יש לי שכר הרבה לקבל, לכך אמר אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. דאל"ה לא, שהרי אדרבא יש עליך עונש בעון בטול תורה. כ"כ מד"ש.

ומתיישב בזה הא דתנן בסוף מנחות [דף ק"י] . נאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח, ללמדך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו', דהיינו זה שמקריב מנחה מסתמא עני הוא כדפירש"י בפרשת ויקר,א נפש כי תקריב קרבן מנחה, מי דרכו להתנדב מנחה עני ע"כ.

ובזה הוא שאומר התנא שהן שוין לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו. לפיכך שוה מיעוטו לפני הש"י כמו המרובה של העשיר.
אבל ודאי מי שבכחו לעשות הרבה ועושה מועט, ודאי שאינו שוה לעושה מרובה. וכן נמי כשהעני עושה יותר ממנחה, ודאי ששכרו ג"כ יותר גדול.

ולא אמרן ששוין המרובה והמועט אלא כשנעריך ג"כ המנדבים מה ערכם וכדאמרן. ובמתני' נמי דאמרן אם למדת תורה הרבה, ביכול הוא אומר. וכיוצא בזה פי' בדרך חיים, ועיין פ"ד מ"י. עכ"ל התוי"ט.