פורום "משלי"

@אומר-דרשני מסכים עם הדברים. ויש לצרף לזה דברי הגמרא (נדרים פא א) שדנה בכמה דרכים מדוע בניהם של ת"ח אינם גודלים להיות ת"ח, והיינו שלמרות שנראה בפשטות שבניהם של ת"ח גודלים בטבעיות להיות ת"ח צריך לזכור שלא מדובר בפעולה קלה כ"כ.

בנותן טעם לצרף לנידון מה שמצינו בכמה מקומות בגמ' שמביאים את ספר בן סירא כמקור מוסמך שניתן ללמוד ממנו לדוגמא במסכת כתובות (קי ב) דאי' 'כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כְּדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת, בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ, מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״
עוד יש להעיר בחלק הזה שבסוף פרק החובל בב"ק היחס לספר בן סירא נראה זהה לחלוטין ליחס לפסוקים.

@מלכת-שבא לא לזה התכוונתי. דנתי בשאלת המקור לענוי דין בדיני ממונות וכלפי זה כתבתי שאין לזה מקור וגם שאינו מסתבר.
ושוב, כל עוד אין ביאור אחר בגדר עינוי דין מלבד דברי רש"י שהובאו בשאלת הנושא עדיין יש להבין ביאור העניין מדוע בשו"ה אמרינן דאיכא עינוי דין.

@מלכת-שבא השאלה המרכזית ששאלתי היא שאלה אחרת, וההתייחסות כאן היא ספיצפית כלפי מה ששאלו לפנ"כ. אני לא כ"כ מבין לאן אתה חותר.

@מלכת-שבא לא שמענו על עינוי דין בדיני ממונות. ובכל הסוגיות שראיתי נזכר עינוי דין כלפי מיתה דווקא. ומסברא לא מובן שיהא עינוי דין נוהג בחיובי ממון, מפני שהתשלום תלוי בנידון (אלא א"כ יתעכב ואז אולי ממשכנין אותו וכיו"ב) אך מיתתו תלויה בבי"ד.

@כאחד-הצביים-אשר-בשדה באופן כללי הכיוון הזה שבהמה מרגישה שהולכים להרוג אותה עד כדי כך שיחשב עינוי דין להורגה נראה מחודש וגם קצת תמוה בעיני.
בכל מקרה למ"ד דדנים דינו של שור בפניו עוד ניתן לשמוע כיוון כזה, אך למ"ד דדנים את דינו אפילו שלא בפניו קצת תמוה לומר שבעוד השור באגם מרגיש עד כדי כך. דכל מה ששמענו שבע"ח מרגישים הוא דווקא דומיא ד'כלבים בוכים מלאך המוות בעיר', דהיינו שנמצאים עמו בקרבת מקום.

@אספ המהרש"א הוא ע"ד הגמ' בר"ה (טז א) 'תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח — מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות'. עיי"ש.
ובנו"ט לציין לדברי הסבא מסלבודקא (מובא בתחי' חוט השני הל' שבת ח"ב) שלומד מדברי הגמ' בכתובות (עז א) 'אזל רבי אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל, אמר אכסוה שערי לאלעזר', דאכילת שעורים מורה על פחיתות במעלת האדם, וכנ"ל.

@אלחנן-דוד-קרויזר באם זכור לך המקור אשמח שתכתוב

בתוס' בב"ק (מה א) מבואר שבהשהיית שור הנסקל אחר גמר דינו עוברים על עינוי דין, והנה בגדר עניינו של עינוי דין מבואר ברש"י (סנהדרין לה א) דטעמו וענינו הוא מצד שהנידון מצפה למיתתו כל היום. ולזה י"ל חידושם של תוס' דאף בשור הנסקל איכא לדינא דעינוי דין, עד כמה שלא שייך בו סברת 'מצפה למיתה'. ולא ראיתי שתוס' לומדים אחרת את גדר עינוי דין.

@אספ אומרים בשם החזו"א שלבישת תכלת מצד טענה זו היא כהרכבת משקפיים ללא עדשות כי 'אם לא יועיל לא יזיק', והיינו שאחר כל הנידון בסופו של דבר אין כאן 'מספק', וע"כ למרות שככה"נ אין איסור בכך עדיין אין שום סיבה לעשות זאת מצד הסברא הזו מכיוון שאין סיבה להסתפק.

@צ-מ יעויין במהר"ל באור חדש שמבאר שאסתר אמרה 'איש צר ואויב' והתכוונה לאחשוורוש אע"פ שאחשורוש היה יכול להתרגז מפני ש'מדבר שקר לא תבוא הגאולה'.

@שרגי-שהם אין לי בעיה עם זה שזה נראה כמו עובש, רק שההתנהלות של הצרעת עם הפשיון ושאר הדינים היא ניסית, ולכן זה כבר לא משנה אם זה דומה לעובש או לא, כי בפועל כל ההתנהלות והעניין כאן הוא ניסי.

@חיים אתה רוצה לטעון שצרעת הכוונה לעובש?

אציע את דעתי הבסיסית בלא העיון הנדרש, נראה פשוט בעיני שמהלך חייו של עובד ה' אמור להיות באופן שהוא רואה בכל קיום מצוה קיום רצון ה', מבואר בהרבה ספרי עבודה כי היראה מהשי"ת והעבודה לו מחמת הרצון לקבל שכר או לחמוק מעונש היא דרגה פחותה בעבודת ה', אך הדברים (למיטב זכרוני לע"ע) לא נאמרו ביחס לכך שעובד ה' מקיים את רצונו מתוך הידיעה וההכרה בשכר ועונש, או מתוך הידיעה שששכרו העתיד לו מונח בגוף עבודתו. יש להרחיב עוד רבות בהנ"ל רק אחתום בדברי הרמב"ם בהל' מלכים שכ' 'לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וכו' אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵּל. כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא', והיינו שזהו המונח בגוף הציפיה לימות המשיח, הרצון לחיות חיי עוה"ב ע"י קיום התורה ומצוות.

@מנחם כמדומה שאף הספרדים שנוהגים לומר בבהילו בתחילת ליל הסדר כמובא ברמב"ם זכר ליציאה בחיפזון נוהגים בנוסף ג"כ להניח את האפיקומן במפית, ויש להבין מדוע מחלקים את הזכר לחיפזון בין המצה לבין האפיקומן, שלמצה די באמירת בבהילו ועבור האפיקומן בעינן מעשה ממש. ועוד י"ל כיצד ההנחה במפית מזכירה את עצם היציאה בחיפזון.

מתי שחרית בחורבה?

כך שלחו לי אתמול: ע"ה כל יום נתכנס באחד מגגות ירושלים עיר הקודש הצופות אל מקום המקדש.
בשעה 8:00 בבוקר (בערך) להתעורר בשירה ובדברי תורה ולבקש על בית ה' שיבנה במהרה בימינו.
ביום ששי א' דחול המועד נתכנס בגג סמוך לבית כנסת החורבה (רחוב תפארת ישראל 16) אחר התפילה בהשתתפות רב בית כנסת החרובה הגאון ר' אליהו (בריו"ט) זילברמן והרב ר' ישראל שכטר.
ביום ראשון הגאון ר' נתן רוטמן והרב ישראל גולדווסר
ביום שני הגאון ר' רפאל קוק
ויתכן וישתתפו אף רבנים נוספים ובע"ה נעדכן יום קודם
הכינוס יועבר בשידור חי בקו סבו ציון שמספרו 0733181626 שלוחה 2
וכן יהיה ניתן לשמוע אותו בשידור חוזר בשלוחה 3.

אי' במשנ"ב (סי' תעג) שיש להניח את האפיקומן 'תחת המפה - זכר למה שאומר משארותם צרורות בשמלותם', ויש להתבונן בעשיית זכר להנ"ל, מהי המשמעות במה שנטלו את הבצק בשמלותיהם, שלזה אנו עושים זכר. עוי"ל מ"ט נוהגים כך דווקא במצה של אפיקומן ולא בשאר המצות. ובאופן כללי יש להגדיר מהם סוגי הדברים להם אנו עושים זכר [בפרט בפסח].

@תם עד כמה שהפח עומד להתפנות מצד עצמו קשה להגדיר שהמצב הנתון בתוך הפח מוגדר כך.