פורום "משלי"

@מלכת-שבא כתב בבין חסד לניצול:

(לי זה לא כזה פשוט שלא, יש מושג של מציל עצמו בממון חברו)

אני חושב שאפשר לחלק הרבה בין ממון חברו לבין גופו

יותר משמע דבשהיה בקרבתו יותר מקבלים את האמיתיות שאומר מצד שאכילה ושתיה זה חיבור מסוים לאדם והדברים יותר מתקבלים בצורה זו
וכך מסתבר יותר דאל"כ האייך הוא דרך דבקות ולא שייך כלל להמשך דבריו
אלא שאינו מחוור כל הצורך ואשמח לשמע דעת חברי הפורום

@אומר-דרשני כתב בהידבקות בצדיק:

ולהאמין האמתיות מדבריהם

האייך מתוך המאכל והמשתה מגיע להאמנה באמיתותם?

צדק דווקני פירושו שבאופן טבעי צדק המחייב הוא רק לא להיכנס לרשות השני אבל לעולם אדם לא חייב מרשותו
וכוונתי בשימוש במושג "דווקני" הייתה שהוא אינו מתחיל מערכים אלא הוא כל אחד מה שיש לו
ואנקוט דוגמא פשוטה לכל אחד פשוט שאין אחר יכול לתבוע דם מחברו גם באופן שלולי תרומה זו ימות וזהו צדק דווקני
אבל צדק בעולם של חסד בעולם של צדקה הוא כזה שיכול לדרוש מחברו את ההצלה הזאת

ע"פ דברי הספורנו אלוהי העמים יתבאר כמי שהעמים מחשיבים לנצחי

ואלוהים לא תקלל הוא מתייחס למייצגי הנצחי

ואת אילי הארץ לקח יתבאר בצורה שכל דבר גדול וחזק הוא מייצג את עוצם הבורא וכן על זה הדרך יתבארו כל המקומות

ואחזור ואומר שהגם שיש כמה יוצאי דופן כמעט בכל מקום אלוקים מתייחס לבורא באופן טבעי

שמעתי בעבר הגדרה שחסד פירושו צדק רך וביאור ההגדרה היא דגם חסד הוא צדק אלא שאינו צדק דווקני אלא צדק של מערכת ערכים נעלית יותר כמו להביא כסף למי שחסר לו שאינו מחוייב מדיני החובות והזכויות הבסיסיות
וע"פ הגדרה זו נראה דבאופנים של ניצול ניתן לדון שהוא לא חסד כיון שאינו מוצדק כלל
ובעניין הראיה מרבקה נראה שאולי זה היה עבודה שלא מצריכה רק כח אלא גם עדינות ולכן לאשה היה יותר קל ויש לדון

לא עברתי על כל ההודעות אבל נראה שיש בנותן טעם להוסיף פה דברי הספורנו בתחילת בראשית
וז"ל "אלהים. הנה מלת אלוה תורה על נצחי ולזה על השדים שהם מתים כבני אדם כמו שהעידו רז"ל אמר לשדים לא אלוה ואמר על האל ית' אלוה כי הוא הנצחי בהחלט כאמרו ויטוש אלוה עשהו. ויאמר עליו אלהים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם כאמרו מלא כל הארץ כבודו כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו. ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו כאמרו ואתה מחיה את כלם. ועל צד התדמות יקרא כל נבדל מחומר אלהים ויקראו השופטים המומחים אלהים כאשר ישפטו בצלם אלהים. ולהורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלהי האלהים:"
ומבואר מדבריו דלא כמקובל שאלוקים הוא מסמל כוח בעלמא והיחס לבורא דהוא בעל כל הכוחות אלא שאלוקים הוא רק ביחס לנצחי ולכל דבר המסמל ומשתייך לנצחי
ונדמה שבפשוטו הוא מסתבר יותר דהרי בכל מקום אמרו אלוקים רק ביחס לבורא ונראה שזה הגדרה בעצם ולא רק הטיה של מושג קיים

@אומר-דרשני כתב בהידבקות בצדיק:

לא מצאנו שום עסק של דבקות אחרת.

הרמב"ם בספר המצוות מצווה ו'
היא שצונו להתחבר עם החכמים ולהתיחד עמהם ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מאופני העבודה והחברה במאכל ובמשתה והעסק כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמתיות מדבריהם. והוא אמרו יתעלה ובו תדבק וכבר נכפל זה הצווי גם כן ולדבקה בו. ובא בספרי ולדבקה בו הדבק בחכמים ותלמידיהם. וכן הביאו ראיה על זה חיוב האדם לישא בת תלמיד חכם ולהאכיל תלמידי חכמים ולתת להם עסק מאמרו ובו תדבק ואמרו וכי אפשר לו לאדם לידבק בשכינה והא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והנושא בת תלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה. (בפרשת עקב, מדע הלכות דעות פרק ו'):
ומבואר מדבריו להדיא דהדבקות היא בכל אופני העבודה ולא רק במנויים בגמ' ובפשטות זה מקור לכל הנהגת הצדיק של ישיבה על שולחנו דהוא הדבקות באכילה ושתיה המדובר

כמדומני שהתרגום מתרגם "צדק" כקושטא ומבואר דצדק זה אמת וצדק הוא לא מבטא דוקא דבר מדויק אלא מבטא את הדבר הנכון

נראה לי שאין לאף אחד בעיה במה שהוא תופס את המקום שבו הוא עומד וכל הבעיה זה בהלכה של ד' אמות וזה נראה שלא שייך לא להסכים לזה שכך דין המתפלל

כמדומה שזה מחודש מאוד להגדיר את המאריך בתפלתו כאינו ברשות הרי אין שום הגבלה בזמן לתפילה ולא הותנה כניסתו בזה וודאי שכל בית כנסת מסכים בשמחה למי שרוצה להתפלל כמה זמן שהוא רוצה בשונה מהמתפלל במעבר שלא הסכימו לו ולכן זה אינו ברשות
מה שאפשר לדון זה מי שמאריך וידע שיאריך ויכל ללכת למקום שבו לא צריכים לעבור שבזה שמעתי שחשיב בא בגבולו ומותר לעבור

יש בזה שני דיונים דבמקרה ממוקד זה שאלה אחת ובזמן מלחמה זה שאלה אחרת
שבזמן מלחמה אפשר להסתכל על זה כמלחמה כללית ולא לדון על מקרה מסוים והכאב והרחמים הוא על המלחמה ועל הסיבות שגרמו לה ולא על מקרה ספציפי

הכוונה היא שיש מקומות שהוא לא יכול להטיל עליה את האחריות עד כדי שתחזר על הפתחים והוא צריך לדאוג לה ויש מקומות שהוא יכול להטיל עליה את האחריות עד כדי חיזור על הפתחים

נראה לי לסדר שגם קופת צדקה המופיעה בחז"ל היא בצורה ששומרת על כבודו וכמו שחז"ל מאריכים בכמה מקומות על מתן בסתר וכל המקומות שכתוב שילך לחזר על הפתחים אין הכוונה שבאמת יחזר אלא הכוונה שידאג לעצמו וכמובן שהוא יעשה את זה בצורה המכובדת רק תוקף האמירה היא שזה לא אחריות שלו וכגון באיני זנך או בהבנים ישאלו על הפתחים ולא מצינו בשום מקום שזה דבר אפשרי לחזר על הפתחים

@מלכת-שבא כתב בה'שנור' בתלמוד:

אקדים שיש פה נקודה גדולה לשבח הציבור החסידי שסובל פחות מסטיגמות, ויכול לעשות כאלה דברים

כמדומני שזה פחות נושא של סטיגמות ויותר נושא של כבוד עצמי מסוים והחזו"א באגרות כותב לבחור שישתדל מאוד לא להלוות מחמת סיבה זו
וזה דבר מסתבר מאוד שאדם צריך לשמור לעצמו את התחושה של מתקיים לעצמו וגם עם צריך עזרא לא צריך למסור את עצמו לכלל אלא בצורה פרטית לבקש עזרא

יכול להיות שלקיחת הבצק בשמלה הוא מבטא את המהירות של היציאה שלא היה זמן להתארגן בצורה מסודרת וא"כ הוא ממש בכדי להמחיש את ענין הבחפזון של המצה

נראה שאפשר להעיר שכמו שלא התעסקו כמעט בפשט גם כמעט לא התעסקו בטעמי הדברים בשורשם והוא גם תמוה טובא דאצל הראשו' הוא עיסוק שכיח