נראה לי שאין לאף אחד בעיה במה שהוא תופס את המקום שבו הוא עומד וכל הבעיה זה בהלכה של ד' אמות וזה נראה שלא שייך לא להסכים לזה שכך דין המתפלל
מנחם
-
לעבור בד' אמותיו של המתפלל לאחר סיום תפילת הציבור -
לעבור בד' אמותיו של המתפלל לאחר סיום תפילת הציבורכמדומה שזה מחודש מאוד להגדיר את המאריך בתפלתו כאינו ברשות הרי אין שום הגבלה בזמן לתפילה ולא הותנה כניסתו בזה וודאי שכל בית כנסת מסכים בשמחה למי שרוצה להתפלל כמה זמן שהוא רוצה בשונה מהמתפלל במעבר שלא הסכימו לו ולכן זה אינו ברשות
מה שאפשר לדון זה מי שמאריך וידע שיאריך ויכל ללכת למקום שבו לא צריכים לעבור שבזה שמעתי שחשיב בא בגבולו ומותר לעבור -
הרגשת צער ורחמים על מותם של תינוקי איוב על אף הצורך הצודק במיתתםיש בזה שני דיונים דבמקרה ממוקד זה שאלה אחת ובזמן מלחמה זה שאלה אחרת
שבזמן מלחמה אפשר להסתכל על זה כמלחמה כללית ולא לדון על מקרה מסוים והכאב והרחמים הוא על המלחמה ועל הסיבות שגרמו לה ולא על מקרה ספציפי -
ה'שנור' בחז"להכוונה היא שיש מקומות שהוא לא יכול להטיל עליה את האחריות עד כדי שתחזר על הפתחים והוא צריך לדאוג לה ויש מקומות שהוא יכול להטיל עליה את האחריות עד כדי חיזור על הפתחים
-
ה'שנור' בחז"לנראה לי לסדר שגם קופת צדקה המופיעה בחז"ל היא בצורה ששומרת על כבודו וכמו שחז"ל מאריכים בכמה מקומות על מתן בסתר וכל המקומות שכתוב שילך לחזר על הפתחים אין הכוונה שבאמת יחזר אלא הכוונה שידאג לעצמו וכמובן שהוא יעשה את זה בצורה המכובדת רק תוקף האמירה היא שזה לא אחריות שלו וכגון באיני זנך או בהבנים ישאלו על הפתחים ולא מצינו בשום מקום שזה דבר אפשרי לחזר על הפתחים
-
ה'שנור' בחז"ל@מלכת-שבא כתב בה'שנור' בתלמוד:
אקדים שיש פה נקודה גדולה לשבח הציבור החסידי שסובל פחות מסטיגמות, ויכול לעשות כאלה דברים
כמדומני שזה פחות נושא של סטיגמות ויותר נושא של כבוד עצמי מסוים והחזו"א באגרות כותב לבחור שישתדל מאוד לא להלוות מחמת סיבה זו
וזה דבר מסתבר מאוד שאדם צריך לשמור לעצמו את התחושה של מתקיים לעצמו וגם עם צריך עזרא לא צריך למסור את עצמו לכלל אלא בצורה פרטית לבקש עזרא -
עשיית זכר ליציאת מצרים באפיקומןיכול להיות שלקיחת הבצק בשמלה הוא מבטא את המהירות של היציאה שלא היה זמן להתארגן בצורה מסודרת וא"כ הוא ממש בכדי להמחיש את ענין הבחפזון של המצה
-
פשט ודרשנראה שאפשר להעיר שכמו שלא התעסקו כמעט בפשט גם כמעט לא התעסקו בטעמי הדברים בשורשם והוא גם תמוה טובא דאצל הראשו' הוא עיסוק שכיח