@הלבלר כתב בהאם מותר לשמוע שירים עצובים בספירת העומר?:
ההבדל בין מוזיקה ל"רעש": בזמננו, כפי שהעיר @אלחנן-דוד-קרויזר , המוזיקה היא חלק מהאטמוספירה. הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה) נשאל על שמיעת רדיו, ונטיית רבים מהפוסקים היא ששמיעה לצורך "ליווי" (כמו בנהיגה) אינה בגדר "שמחה"
אכן סברא נכונה להקל. פעם שמיעת שירים הייתה מותרות- דבר שבמהותו מביא שמחה, היום אנשים עושים המון דברים עם מוזיקת רקע וכל היחס למוזיקה השתנה לחלוטין. וכיון שאין איסור מפורש ע"ז רבים וטובים הקלו לעצמם
נדון יפה וחשוב מאד. לעניות דעתי כשבאים לדון על הצורך הכי יסודי בבריאה- למה אנחנו כאן, לעולם לא תהיה תשובה מלאה שבן אנוש יוכל להשיגה בשכל, לומר שאנו חסרים לקב"ה א"א ולומר שבראנו סתם א"א, וכל תירוץ יהיה כמפה קצרה שאינה מכסה כל השלחן ורק נותר לנו למשוך מכאן או מכאן לפי דלותנו.
לגופם של דברים, כשמעיינים בראשונים נראה שמטרת הבריאה היא לעבוד את האל (חינוך מצוה רצו ורמב"ן הנ"ל) ולכן הדרגה הכי גבוהה של עשייה לשמו של הקב"ה - עבודה מאהבה, היא לעשות האמת מפני שהוא אמת (רמב"ם בהלכות תשובה) ולא לצורך העונג שבעולם הבא. וכבר אמרו חז"ל במצוותיו חפץ מאד ולא בשכר מצוותיו (ע"ז יט ועי' רש"י שם)
לעניות דעתי מי שתופס באמת ענין עבודה מאהבה שהוא עשיה ממניע אלטרואיסטי לחלוטין ולצורך שהוא גדול יותר מהאדם כפרסונה, יוכל להבין יותר את ענין הבריאה האלהי שהוא לצורך חיצוני כביכול, ומהו אותו צורך חיצוני איני יודע וכפי שהקדמתי ובכגון דא נאמר במופלא ממך אל תדרוש.
וליישב הדברים עם רמח"ל שביאר שהמטרה היא העונג איני יודע, ודי לי בדברי הראשונים ז"ל.
בהרבה מקומות בגמ' גם יש יחס חיובי לעבודה ע"מ להתפרנס ולא לשנורר ולהיות לטורח על הציבור (חוץ ממה שמזיק לאדם עצמו מכל מיני בחינות וד"ל). מי שיכול להתפרנס ותחת זה אוסף כסף זו מידה מגונה, אבל מי שלא יכול ודאי ילך לאסוף ויתגבר על הביישנות. וההצטמצמות ודאי שקודמת לאיסוף.
לגופו של ענין מה היחס לשנור בזמננו- זה תלוי בסוגי' רחבה ומורכבת של מיהו עני, אמנם במתני' פאה מדובר על מאתיים זוז (כנראה מזון לשנה) אבל יל"ד באדם שיש לו פרנסה חודשית לצרכים בסיסיים שאולי אינו עני הגם שאין לו די לשנה. כמו"כ יל"ד בדין זה של מזון לשנה מדוע הוא הקובע - וגם תלוי בהיטל חיוב צדקה לזון מי שיכול להתפרנס בעצמו ולמרות זאת הולך לאסוף (מה שדי ברור שהיה נדיר עד לא קיים בזמן הגמ' ובזה תשובה לשאלתך)
עכ"פ נדון מענין אבל יותר הלכתי מאשר השקפתי, ואחתום בזה בדבר נחמד ששמעתי מדיין חשוב שאמר שכשמתעורר נדון ביו"ד, מי שלא למד הסוגי' לא מדבר וכנ"ל באו"ח. רק בחו"מ פתאום כולם יודעים הכל בודאות גמורה...
אסביר את כוונתי: תפקיד ומטרת חז"ל ככלל אינה פרשנות גרידא אלא למסור את התורה שבע"פ שלא נכתבה עד אז. חלק מהגמ' (וכנראה גם זה נחשב לתושבע"פ) מורכב מאגדות ומדרשים שאינם הלכה אבל היו חשובים מספיק בשביל לכתבם למרות זאת- הלכות אמונות ודעות. גם חיבורים שנכתבו על התורה בתקופתם ו\או על ידם (מדרש רבה וכיו"ב) אינם פירושים אלא רעיונות.
לשאול למה הם לא כתבו פירוש על התורה זה כמו לשאול למה רמב"ן לא כתב פירוש על המשנה או למה רמב"ם לא כתב פירוש על התורה, בנוסף לכך שמסירת תושבע"פ ודאי קריטית הרבה יותר מפירוש נקודתי על התורה חשוב ככל שיהיה.
חז"ל לא חיברו ספר פרשנות על תורה שבכתב, מגמתם ללמד את האדם ארחות חיים והשקפה נכונה
