בשנים האחרונות נכנס לתוככי הציבור החרדי מנהג חדש מקרוב בא: "סיבוב שערים" סביב שערי הר הבית תחת אצטלה של "כיסופים למקדש" ודרישת ציון, ועל ידי זה נסחפים מאות אברכים ובחורים להקפות המוניות בפתחי השערים. ולכאורה את כל האירוע הזה מבסיסים עפ"י אגרות הגאונים ששם נראה שהיו עומדים למול השערים [בעיקר שער הרחמים] ומתפללים אלא שצריך לדעת שבזמנם טרם היה גישה לכותל המערבי וגם אז זה לא היה סיבובי שערים אלא עמדו על הר הזיתים לממול שער הרחמים
אבל למי שקצת מסתכל וקורא בספרים מתברר כי התופעה הזאת היא לא רק הרפתקה תמימה אלא יש בה כמה וכמה איסורים דאורייתא ודרבנן, פגיעה חמורה במורא מקדש, זלזול בקדושת הכותל המערבי, ופגיעה במסורות רבותינו עיני העדה.
א.האיסורים ההלכתיים ב"סיבוב השערים"
איסור דאורייתא של "לֹא תגורו בהם" (שמות כג, לג):
בספר המצוות לרמב"ם (לא תעשה נ') וברמב"ם הלכות עבודה זרה (פ"א ה"י) נפסק להדיא האיסור דאורייתא לשככן עובדי עבודה זרה בארצנו. התהלכות והתקהלות סביב שערי הר הבית במצב שאין בידנו להכניעם או לגרשם, תוך שזה יוצר חיכוך יומי בתוככי הרובע המוסלמי והשערים, מביאה לידי איסורי דאורייתא חמורים של עוררות מדנים וסכנת נפשות. חז"ל והפוסקים קבעו שכל התרעות או התגרות באומות באזור שאינו בשליטתנו ההלכתית המלאה היא סכנה ואיסור, ואין שום היתר לעבור על איסור "לא תגורו בהם" על ידי יצירת נוכחות מדומיינת בפתחים שאיננו יכולים לנהוג בהם בעלות לעאורה עד ביאת משיח צדקנו .
ב. ביטול מצוות עשה דאורייתא של "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל):
נפסק בשו"ע (או"ח סימן תקס"א) ובספר המצוות (עשה כא) שחייבים במורא מקדש גם בזמן הזה. רוב השערים בחומה הצפונית והמזרחית (כמו שער הכותנה, שער השבטים ושער הברזל) הם לא חומות חיצוניות, אלא מבואות הבנויים פנימה לתוך שטח הר הבית והעזרה ממש [כמו שכתב "הגאון"]הפיכת המבואות הסמוכים למקום השכינה למוקד של שירה, ריקודים, צעקות וחיכוך, היא פגיעה חמורה במורא מקדש וזלזול בגדרי קדושת המקום.
ג. חשש כרת וקרוב לאיסור ביאת מקדש בטומאה:
המבוך הטופוגרפי של שערי הר הבית מטעה, והגבול בין השער לבין פנים ההר דק כחוט השערה. העמידה הממושכת שם יוצרת בעיות רבות והדרך מפסיעה בשער אל תוך שטח ההר נהפכת לנגישה ללא שימת לב [ואני במו עיני ראיתי בחורים תמימים שבטעות עמדו על המדרגה העליונה בשער הכתנה מה שקרוב לוודאי הוא ריצפת העזרה ממש] דבר המוביל ישירות לאיסור כרת של ביאת מקדש בטומאת מת, שנפסק באיסור חמור ומוחלט על ידי כל גדולי הדורות (ממרן הראיה קוק, דרך החזון איש, הגרי"ז מבריסק, הגרא"ז מלצר, ועד למרן הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך).
ד.איסור "לא תתגרו בם" וסכנת נפשות:
הפוסקים קבעו ( שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן קמ"ח,) כי התגרות באומות במקומות רגישים, בפרט במתחמי הר הבית, גובלת באיסור חמור של סכנת נפשות ("חמירא סכנתא מאיסורא") והבאת הציבור לידי פיקוח נפש ממש.
בנוסף: הנגשת ה"סיבוב" גורמת לזלזול חמור בקדושת הכותל המערבי
והיא אחת מן הרעות החולות של תופעה זו שגורם להסטת המבט והזלזול ממעמדו הייחודי של הכותל המערבי:
"שכינה לא זזה מכותל מערבי" (שיר השירים רבה, ד, ד):
הכותל המערבי אינו סתם "מקום הקרוב למקדש" בגלל מדידה גיאוגרפית. המדרש וכל הראשונים קבעו כי מכל חומות העזרה וההר, דווקא הכותל המערבי קיבל קדושת עולם עצמאית שאינה בטלה לעולם, מפני שבו התרכזה גילוי השכינה
מקום התקבלות התפילות בזהות מוחלטת גדולי הדורות זיע"א קבעו את הכותל המערבי כמקום התפילה הראשי והיחידי, לא רק מחמת הזהירות מאיסור כרת, אלא מפני ששם הוא שער השמיים שדרכו עולות כל התפילות.
וגם יש את הזלזול ההשקפתי:
הניסיון להחליף את עמידת ההכנעה היראה והבכי מול הכותל המערבי ב"הקפות חגיגיות" וריקודים סביב שאר השערים, מהווה זלזול גלוי בצורת התפילה שקיבלנו מרבותינו. הפיכת שאר שערי ההר למוקדי פולחן עצמאיים היא העתקת מרכז הכובד מן השכינה השורה בכותל המערבי אל מיצגים אקטיביסטיים מפוקפקים.
כמו כן דבר זה יצר מצב של יבוא תפיסות דתיות-לאומיות אל תוך היכלי הישיבות
ציפיית המקדש של בית המדרש החרדי הושתתה תמיד על "ותחזינה עינינו" – עמלה של תורה, תפילה זכה וציפייה לביאת המשיח ולבניין בית המקדש בידי שמיים ה"סיבוב" מייבא תפיסה אקטיביסטית-טריטוריאלית השאובה מבית המדרש של 'הר המור' והציונות הדתית – ניסיון ליצור "חזקה", "אחיזה" ו"בעלות" באמצעות הליכה סביב החומות. זו אינה שפת בית המדרש החרדי, אלא העתקה של אידיאולוגיה לאומית בלבוש ישיבתי, תוך רמיסת דעתם הברורה של גדולי הדורות.
אפשר לציין גם את הדרמה בחג הסוכות האחרון: נסיגתו של הגר"נ רוטמן שליט"א
דוגמא לכך שהמנהג הזה עומד על כרעי תרנגולת ואינו מקובל על דעת חכמים היא מה שאירע בחג הסוכות האחרון:
כידוע, הגאון רבי נתן רוטמן שליט"א היה בשנים האחרונות הדמות התורנית המרכזית שהובילה את סיבובי השערים הללו, והביא עמו מאות בחורים ואברכים. והנה, בחג הסוכות האחרון לראשונה ר' נתן שליט"א לא הוביל את הסיבוב ההמוני המסורתי בשערים בין אם הדבר נבע מהוראה תקיפה וחדמשמעית של ראשי הישיבות וגדולי הדור שהתקוממו נגד התפשטות התופעה, ובין אם מתוך הבנה פנימית שלו שהדבר יצא משליטה, נושק לאיסורים חמורים ופוגע במסורת הישיבות המסר הוא חד, ברור:
כשמנהיג ומחולל התופעה עצמו נסוג, מבין את הסכנה ומקפל את הדגל – זו קריאת אזהרה חמורה לכל בחור ואברך!
לסיכום:
הניסיון להציג את סיבוב השערים כ"דרישת ציון" הוא טעות הלכתית, השקפתית ומוסרית. מקומו של בן תורה ושל כל ירא שמיים הוא בעומקה של תורה ובזעקה מעומק הלב בכותל המערבי המקום שבו לא זזה שכינה מעולם ושנקבע ע"י גדולי הדורות הרחק מכל חשש איסור – ולא בהרפתקאות אקטיביסטיות סביב חומות ההר!
