פורום "משלי"

לכאורה הכוונה החוזק שלי, כמו 'צורינו' ואכתי צ"ב.

לאחרונה מדובר רבות על השקעות בשוק ההון,
ישנם מסלולי השקעות שנקראים 'מסלולי הלכה', שמשקיעות רק בחברות שאין בהם חשש חילול שבת, חמץ, ריבית וכדו'. (בד"כ התשואה שלהם פחותה).
חשבתי שמן הראוי להביא לידיעת הציבור שדעת הרבה פוסקים חשובים מהדור הקודם שאין צורך בכשרות על השקעות, בין משום שחברות בע"מ לא נחשבות לבעלות ובין משום שהחזקת המניה בחברה לא נחשבת בעלות.
להלן מראי מקומות:
אגרות משה אבהע"ז חלק א סימן ז, קובץ תשובות חלק ג סימן קכד [לשונו שם: 'אי"ז שאילה כלל'..]
מנחת שלמה תניינא סימן ק כותב שמניה לא נחשבת בעלות אך כותב זאת לחומרא לגבי חלב עכו"ם, וצ"ב בדעתו אם אחז כך גם לקולא.

@תם
יעויין שם שהגמ' מקשה מה החילוק בין מתנת בית חורון ל'קני ע"מ להקנות' [הקונה מקנה את הסודר למקנה רק בשביל שהוא יוכל להקנות תמורתו ומיד לאחר הקנין הסודר חוזר אליו], ומתרצת הגמ' 'התם סעודתו מוכחת עליו' ומבאר הר"ן: שבבית חורון כל העניין של המקנה זה שאביו יאכל מהסעודה שלו ולא של אדם אחר ונמצא שהמציאות סותרת את כל הרעיון של המכירה בעצם, אבל בקני ע"מ להקנות הקונה מעוניין שהמקנה יקנה כדי שיוכל להקנות לו. לפי"ז במכירת חמץ אין חשש הערמה כלל כי אין סתירה מהמציאות לכך שהגוי יהיה הבעלים על החמץ, [לגבי לשרוף ידוע בשם החזו"א להתיר או משום שאין איסור להזיק גוי או משום שהוא לא מקפיד. ועכ"פ זה לא סתירה בעצם למכירה כי שייך שאדם יסכים לשני לשרוף את החמץ גם אם הוא עצמו לא מסכים].
אמנם לפירוש השני בר"ן שם יש חשש אך הר"ן הקשה ע"ז קושיא חזקה. צריך לבדוק בפוסקים.
גם לתירוץ השני בגמ' יוצא שהערמה זה רק חומרא במודר הנאה. וצ"ב מדברי הפוסקים שדנו מצד הערמה.
למעשה השאילה צריכה אולי להיות, מה ההבדל בין מכירת חמץ והיתר עיסקא שהתקבלו בעם ישראל להיתר המכירה בשביעית שלא התקבל כ"כ.