פורום "משלי"

@תם
יעויין שם שהגמ' מקשה מה החילוק בין מתנת בית חורון ל'קני ע"מ להקנות' [הקונה מקנה את הסודר למקנה רק בשביל שהוא יוכל להקנות תמורתו ומיד לאחר הקנין הסודר חוזר אליו], ומתרצת הגמ' 'התם סעודתו מוכחת עליו' ומבאר הר"ן: שבבית חורון כל העניין של המקנה זה שאביו יאכל מהסעודה שלו ולא של אדם אחר ונמצא שהמציאות סותרת את כל הרעיון של המכירה בעצם, אבל בקני ע"מ להקנות הקונה מעוניין שהמקנה יקנה כדי שיוכל להקנות לו. לפי"ז במכירת חמץ אין חשש הערמה כלל כי אין סתירה מהמציאות לכך שהגוי יהיה הבעלים על החמץ, [לגבי לשרוף ידוע בשם החזו"א להתיר או משום שאין איסור להזיק גוי או משום שהוא לא מקפיד. ועכ"פ זה לא סתירה בעצם למכירה כי שייך שאדם יסכים לשני לשרוף את החמץ גם אם הוא עצמו לא מסכים].
אמנם לפירוש השני בר"ן שם יש חשש אך הר"ן הקשה ע"ז קושיא חזקה. צריך לבדוק בפוסקים.
גם לתירוץ השני בגמ' יוצא שהערמה זה רק חומרא במודר הנאה. וצ"ב מדברי הפוסקים שדנו מצד הערמה.
למעשה השאילה צריכה אולי להיות, מה ההבדל בין מכירת חמץ והיתר עיסקא שהתקבלו בעם ישראל להיתר המכירה בשביעית שלא התקבל כ"כ.