פורום משלי

סליחה על הבורות - אבל תוכל להפנות אותי למקור שמחלק בין שבת ליום טוב בעניין הזה?

באופן כללי אני חושב שהמדינה צדקה בנושא הזה
כלומר, ייתכן שהיא טעתה ברמה העובדתית, אבל ככל והיא חשבה שיש צורך בטחוני להפסיק את ההתיישבות - אין ספק שזה לא נחשב גירוש ולא מתחיל, וזה סתם שימוש נבזי במילים כמו שעשו חלאות האדם על החטופים
אמנם מעולם לא חשבתי על הטיעון שהזכרת לגבי כך שהמדינה שלחה מתוך הסתמכות על הערך הדתי. אבל בסופו של יום - אני לא חושב שהמדינה בכך שהיא שלחה אותם לשם הכפיפה את כולה לערך הדתי, ולכן ככל והנושא הזה חשוב גם למדינה [בגלל הטיעון האחרון שהשמעת - הצבא שיגן על המקום הזה הוא הבנים של כולנו, ולמה שהמתיישבים יחליטו בזה?] הרי שהמדינה תמשיך להתחשב בסט הערכים שלה, מתוך התחשבות בערכים המתיישבים כדעה אחת מני רבים
ואגב, יש לציין בהגינות שמן הסתם רבים מהמתיישבים, אילו היו חושבים שאין צורך בטחוני בהתיישבות היו מתקשים להצדיק אותה
אני חושב שדי הגדרת הכל טוב ואני מסכים איתך אחד לאחד
כמובן שכל דברינו נסובים כלפי אנשים שקיבלו החלטות ממניעים טהורים, ולא כלפי אנשים שרצו להיפטר מתיקים משפטיים כאלו ואחרים
אולי מנקודת מבט ליברטריאנית טהורה צה״ל היה אמור לסגת משם בלי לפנות אותם, אבל בפועל זה היה הופך למרחץ דמים שהיה סודק את כל החברה כאן, אז אולי לא

כתב הריטב״א:

והנכון לפרש אמר רבא רבית הבאה במכר שמכר ע"מ להחזיר איכא בינייהו, פי' שלא היה התנאי שאם יביא לו מעותיו תתבטל מכירה זו למפרע והדרי זוזי מלוה דא"כ לדברי הכל הוי רבית גמורה, אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה למוכר באותן דמים, דר' יהודה סבר הא ממה נפשך פירי דאכיל לוקח בנתים דידיה נינהו, ורבנן סברי דכיון דאין דרך לוקח קרקע לעשות כן, ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה, ולפיכך אמר הכתוב את כספך לא תתן לו בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה (בבא מציעא סג.)

אם המשתתפים יכולים להעלות חילוקים והשוואות בין זה לבין היתר עיסקא של ימינו
אדגיש שלמיטב ידיעתי הריטב״א הזה לא נפסק להלכה, אבל אני שואל לדעת הריטב״א

@תם כתב במכירת חמץ:

עי' נדרים מח. "כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה"
ועי' תוספתא פסחים ב יב ויג. תשובות גאוני מזרח ומערב קי בשם רב עמרם, רשב"א בתשובה א ע, ריטבא פסחים כא א, טור ב"י וב"ח שוע ואחרו' תמח ב וג

שמא תפרש שיחתך
מה אתה מביא מכל מקור

ו@חיים, שמא תפרש דברך
המונח הערמה יכול להתפרש בשני מובנים:
א׳ - הערמה על איסור ׳בל יראה׳. התורה אמרה ׳בל יראה לך חמץ בכל גבולך׳, וכוונתה לחמץ שעומד לך. אז נכון שבמישור ההלכתי הפורמלי הכוונה דבר שעומד לך במובן המשפטי, אבל כל דבר שהוא בוודאות יהיה שלך בעתיד (ונמצא ברשותך) לדעתך מתקיים בו עניין התורה
ב׳ - הערמה בהקשר של המכירה - שהמכירה לא חלה כיון ש- לא יודע

וגם @תם אודה אם תביא מקור למקרה שבו עסקה לא חלה, למרות שהמתחייב - א׳, מעוניין שהיא תחול, ב׳ - אמר זאת במפורש וללא עוררין בלשון
המונח ׳ליבו ולב כל אדם׳, עוסק בתנאים, הסתייגויות או תוספות, האם יש מקור לסתירה מפורשת - שגם אז נלך אחר ליבו?
וגם, מדוע כל כך וודאי אצלך שיש כאן ליבו ולב כל אדם? ברור שהיהודים מתכוונים למכירה בצורה מוחלטת [ומספיק שרק חלק כדי שלא יהא ליבו ולב כל אדם], והאם זה וודאי שהגוי - שמסבירים לו בצורה ברורה מה הכוונה ומה המטרה - בטוח במאה אחוז מתכוון לא לקנות? למה?
והאם היית מתיר אשה לשוק על סמך זה? (נניח שהגוי הגיע לבית היהודי, לקח את חמצו ונתנו לישראל אחר (לאחר הפסח), והישראל קידש בזה אשה. לדעתך היא מותרת ללא פקפוק? כי אם יש לך נערווין בזה, זה כבר לא ליבו ולב כל אדם

@תם כתב במכירת חמץ:

האם יש פוסק, שכשיגיע לפניו יהודי שמצא בביתו חמץ בפסח, יאסור עליו לשרפו כיוון ששייך לגוי

למה לא?
בוודאי שאסור לו משום גזל (אם כלל את זה בשטר המכירה)
אנשים מוכרים דברים שהם היו שורפים אותם בלי זה

@חיים כתב במכירת חמץ:

הנושא הוא שהסיבה שאתה מוכר כי הוא לא ייקח או בעצם לא יממש את זכותו במכירה.

זה ממש לא נכון
כל החמץ שיש לי בבית אני מוכן למכרו למרות הסיכון שהגוי יקח את זה
גם אם היה סיכון גבוה מאד שהגוי יחליט שלא למכור לי בחזרה הייתי מוכר. איזה ברירה יש לי?
זה שאני ׳צופה׳ שהגוי לא יממש למה זה רלוונטי?
התורה אסרה שחמץ שעומד מבחינה משפטית ליהודי יהיה בפסח. לא חמץ שיהודי חושב שבעתיד הוא יהיה שלו

׳בונה׳ באיזה מובן
כלומר זה שאני ׳צופה׳ שהוא לא יקח, לא אומר שאני ׳מצפה׳ שהוא לא יקח
או במילים אחרות - אם יש לך טיעון שמבוסס על הטענה הזו, אתה יכול לומר, לא התכוונתי שרק טיעונים של חו״מ אני שומע, אלא שדעתי ששם הדיון - אבל אם לדעתך יש דיונים נוספים במישורים אחרים - בכבוד

מה אתה מתכוון?