חזון העצמות היבשות

[כאחד הצביים אשר בשדה]

תיאור העצמות היבשות ההופכות לגוף חי, הוא תיאור גאולתם של ישראל המפוזרים ונדכים בגלות, ההופכים לגוף אחד שלם ומלא חיות.
וכמו שאומר הקב"ה ליחזקאל בסופו של החזון:
"הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְהוָה".
במאמר זה נעמוד על כמה הבחנות בצורת תחיית העצמות, ועל ההקבלה בין חזון זה לגאולתינו בעת הזאת ולתחייה המחודשת של עם ישראל בארצו.

א. ב' שלבים בגאולה - תחיית הגוף ותחיית הרוח
התחייה מתוארת בשני שלבים שונים המצריכים כל אחד מהם נבואה נפרדת.
בתחילה מתנבא יחזקאל על הפיכת העצמות לגוף שלם: "וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם".
אח"כ מקבל הוא ציווי נוסף מאת ה': "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ".
ואז מתנבא נבואה חדשה על הפחת הרוח ותחיית הגוף המת: "וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד".
כך תקומתה של ישראל, ראשית נצא מן הגולה נקים מלכות וצבא, בתי משפט ומשטרה, אך עדיין ללא רוח ישראל, ללא ערכי התורה והאמונה שהם הם החלק החיוני בגוף. תחילה תקום מלכות ישראל כגוף מת ללא רוח חיים, מלכות מתפקדת ופועלת אך ללא החלק החיוני, ללא הרוח הפועמת בתוך הגוף ונותנת לו את משמעותו. רק לאחר שיקום הגוף המת יתחיל השלב השני המשמעותי הרבה יותר, שלב הפחת הרוח בגוף המת, לאחר שיקומו לישראל מדינה וצבא תופח בהם רוח החיים, ערכי התורה ואמונת ישראל יוצקו לתוך הגוף המת ויהפכו אותו לגוף חי ומפכה, מלא עוז וחינניות, מלא רוח ה', ערכי התורה ואמונתה.
השלב הראשון של תחיית הלאום הוא חסר משמעות ללא הפחת הרוח והוא כגוף מת ללא רוח חיים, אך הוא גם שלב הכרחי בתחייה המחודשת, ללא חיבור העצמות לגוף שלם לא יהיה לרוח להיכן להיכנס, וללא תחיית הלאום והקמת המלכות לא יהיה לערכי ישראל היכן ולחול, ערכי התורה אינם יכולים לרחף בחלל, זקוקים הם לגוף גשמי, למדינה ארצית, כדי שיהיה להם היכן להתממש. עלינו להכיר בערכו של הגוף שהרי רק על ידי שלמות הגוף יש לרוח היכן לשכון, אך מאידך גיסא עלינו להכיר שכל משמעות הגוף היא רק כדי שתשכון בתוכו הרוח וללא הרוח הגוף השלם הוא עדיין גוף מת.
יתירה מזאת, אמנם בהינבאות בפועל של יחזקאל הוא מתנבא קודם כל על יצירת הגוף ורק לאחר מכן על הפחת הרוח, אך לפני כן כשהקב"ה מצווה אותו על הינבאות זו הוא מצווה קודם כל על ביאת הרוח ורק לאחר מכן על הקמת הגוף ואז חוזר ומדבר שוב על ביאת הרוח.
וזה לשון הציווי:
"וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה".
וזאת משום שאף שבשלב התחייה בפועל מוכרח הוא הגוף להיבנות קודם לנתינת הרוח כדי שיהיה לרוח היכן לחול ורק על ידי גוף גשמי יכולה היא להתממש בעולם, אך לפני הגאולה המעשית, בשלב החזון והציפייה, אין החזון יכול התקיים כך, בעודנו בגלות, בין הגויים, כשאנו יושבים, מצפים וחולמים, אין אנו יכולים להתמקד בתחיית בניינה הגשמי של האומה, בגלות המבנה הגשמי של ישראל מפורק ומנותץ, אין אנו נמצאים בארצנו, אין אנו אדונים לעצמינו ואף אין אנו יושבים יחדיו כאומה אלא מפוזרים ונידחים בארבע קצוות הארץ, הצורה היחידה לשימור האומה בזמן הגלות היא ההתמקדות במבנה הרוחני של עם ה', שימור הזהות על ידי לימוד התורה ומסירות נפש על זהותנו, רק על ידי כך הצליח עם ישראל להישמר בגולה במשך אלפיים שנה, דבר שאין לו תקדים באומות אחרות המבוססות על בניין גשמי גרידא, הצלחתו המולאה של עם ישראל נובעת איפה מנטישת הזהות הלאומית הגשמית של עם היושב בארצו וריבון לעצמו, ולבישת זהות חדשה של עם ללא קרקע וללא מוסדות לאומיים, ללא צבא וללא משפט, עם שאינו תלוי במקום ובזמן, עם שהדבק המאחד בין כל אנשיו הוא הרוח הפועמת בקרבו, ורוח זו פועמת ומפכה בארבע קצוות הארץ, בפוגרומים ובגירושים, אין היא נרתעת מחוסר בעצמאות ואף לא מאובדן הגוף, רק רוח זו יכלה להחזיק אותנו לאורך הגלות הארוכה. אם היינו מנסים להיתלות במבנים הגשמיים של אומתנו הרי שסופנו היה לכליה כשאר האומות שבאובדן ארצם ועצמאותם לא נותר מהם דבר.
לכן, בזמן החזון מתנבא יחזקאל קודם כל על שיבת הרוח ורק אח"כ על בניית הגוף, משום שבזמן הגלות והציפייה לגאולה עלינו להתמקד בשימור האומה על ידי קיום הרוח בלבד, ורק מתוך שימור הזהות על ידי רוח ה' נוכל להישמר כעם וביום מן הימים לחזור לארצנו ולעצמאותנו, אך בזמן התחייה בפועל קודם כל נבנה הגוף הגשמי ולתוכו צריכים אנו ליצוק את רוחנו אשר החזיקה אותנו בזמן הגלות.
[ואולי זהו עניין מה שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה.) על עשיית המשכן, שבציווי ציווה משה לעשות כלים ואחר כך משכן, אך בעשייה בפועל עשה בצלאל קודם את המשכן ואח"כ את הכלים משום ש"כלים שאני עושה להיכן אכניסם", והסכים משה על ידו]

ב. האמונה כתנאי הכרחי לגאולה
קודם נבואת יחזקאל על העצמו היבשות, ישנו דו שיח קצר בינו לבין הקב"ה: "וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ"
רק לאחר דו שיח זה מקבל יחזקאל את הנבואה על תחיית העצמות.
על פי המבט הטבעי צריך יחזקאל לענות לקב"ה שהעצמות לא יחיו לעולם, אך יחזקאל מנתק את עצמו מן המבט הטבעי של מהלך החיים, ומסגל לעצמו מבט ניסי של שליטת הקב"ה בעולם וניהולו ע"פ רצונו, מתוך מבט זה אין מקום לידיעות המוקדמות שנקנו מתוך סדר החיים הטבעי, בהסתכלות ניסית זו יש מקום רק לתשובה אחת "אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ".
על פי ההסתכלות הטבעית אין סיכוי לעם שגלה ממקומו לשוב לארצו לאחר אלפיים שנות נדודים, אך רק כאשר ינטשו ישראל הסתכלות זו, ויאמצו הסתכלות ניסית של שליטת הקב"ה במהלכי ההיסטוריה והבאת הגאולה על פי רצונו, רק אז יוכלו להשתחרר ממהלכי הטבע המשאירים אותם בתוך גלותם, ולהצטרף למהלכו של הקב"ה בהובלת סדרי העולם כך שיביאו אותנו אל הגאולה.
ואמנם עם ישראל נמצא במצב ש"הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ", אך המנהיגים המחוללים את השינוי ומוציאים את ישראל מן הגולה, הם אינם יכולים להישאב להסתכלות טבעית זו הנכנעת לתכתיבי ההיסטוריה ונותנת לה להובילם כרצונה, על מנהיגי ישראל לשנות את תפיסתם ולהבין שאנו נתונים להשגחתו של אלוהי ההיסטוריה, והוא זה אשר מובילנו לעבר הגאולה מעבר לתהליכי ההיסטוריה הטבעיים, רק אלו אשר תפיסה זו מפעמת בקרבם יוכלו לשחרר את העם מכבלי גלותו ולהשיבו אל ארצו ואל עצמאותו.

ג. מארבע רוחות בואי הרוח
כשמתנבא יחזקאל על השבת הרוח בגוף המת, אומר הוא: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ".
הרוח, רוחה של ישראל, אינה תבוא ממקום אחד, מארבע רוחות העולם תבוא רוח זו ותיפעם בלב העם. אין אנו צריכים ליצור מורשת אחידה ונוסח זהה שיהיו שותפים לכל ישראל שהתקבצו בארצינו, אלא אדרבה עלינו לקדש את שימור המסורות השונות, דוקא הגיוון והדביקות של כל עדה וקהילה במורשתה, ערכיה ומנהגיה, הם אלו היוצרים פסיפס מרהיב של רוח ישראל השרויים בארצם, אל לנו להתכחש לשוני בין הקהילות, אלא עלינו לכבדו ולהכיר בגיוון זה כיוצר את רוח ישראל, כך שכל קהילה תדבוק בזהותה מימים ימימה תשתמר זהותם של ישראל בכל מישורי החיים, ומתוך גיוון זה תתנוסס רוח ישראל בעוז על כל גווניה, רבדיה ושכלוליה.

ד. הבקעה-שפלותה של עוצמת האדם
בתחילת החזון מקדים יחזקאל ומספר: "הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת".
הבקעה מוזכרת עם ה' הידיעה, הבקעה הידועה כבר, איך לא מסופר לנו מהי אותה בקעה ומאין אנו מכירים אותה.
יתכן שהבקעה המוזכרת כאן כבקעה ידועה, רומזת לנו על הבקעה הראשונה המוזכרת בתורה ”וַיְהִ֖י בְּנׇסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם" זוהי הבקעה בה נבנה מגדל בבל.
מגדל בבל מסמל את גאוותו של האדם עד שמתיימר הוא לחשוב שעוצמת האדם גדולה היא אף מהבורא, מתוך שפל זה של ביטחון כה גדול בעוצמת האדם וכפירה בשפלות האדם אל בוראו, מתוך בקעה זו יתחילו תהליכי הגאולה המראים את שליטת הקב"ה במעשי האדם.
בגמרא (סנהדרין צ"ב:) אף מבואר שיחזקאל החיה מתים בבקעת דורא, את "בקעת דורא במדינת בבל" מכירים אנו מספר דניאל, בה בנה נבוכדנצר את הפסל העשוי כולו זהב, גם פסל זה מסמל את גאוותו של נבוכדנצר, אשר כפר בהתגלות בה ראה איך הקב"ה מנהל את מהלך ההיסטוריה ומפיל ממלכות ומקים אחרות תחתם, והחליט להתנגד למהלך זה וליצור פסל שכולו זהב המסמל את מלכותו, כנגד הפסל מהחלום המורכב מחומרים שונים ומלכויות שונות, זהו נבוכדנצר שדימה בדעתו שכוחו חזק כשל בוראו עד שאמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", ממש כאנשי מגדל בבל בשעתו. חז"ל אף מציינים שבקעת דורא בה נבנה פסל הזהב זוהי אותה בקעה בה נבנה מגדל בבל.
מגדל בבל בתקופתו ופסל הזהב בתקופתו מקבילים למצב בגרמניה במאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, במאה זו, המכונה המאה ללא האלוקים, שלטו בגרמניה ובמערב אירופה המדע והפילוסופיה שהעלו תיאוריות כפרניות שהעלימו לחלוטין את הבורא, התפיסה הרווחת הייתה שעוצמת האדם שולטת בכל והמדע מייתר את אלוקים. בבקעה שפלה זו הגיעו ישראל לשפל הגלות בשואה האיומה, דווקא מתוך העלמת האלוקים והאללת האדם הגיעו הגרמנים לשפל זה של איבוד כל מוסר בסיסי וכל צלם אנוש, וישראל הגיעו לנקודת השפל של הגלות מכח בקעה זו. בקעה זו היא זאת שהפכה אותנו לעצמות מפורקות ויבשות עד שאמרנו אבדה תקותינו נגזרנו לנו.
בקעה זו של מגדל בבל הביאה אותם לומר "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה", ואותה בקעה הביאה את הגרמנים לשפל בו שרפו את היהודים במשרפות. אך דווקא בבקעה זו בה אנו מתחילים את צמיחתנו, מתוך השואה האיומה התחילה גאות ישראל ושיבתם אל ארצם, כשם שיחזקאל הלך לאותה בקעה עלובה ומאותם עצמות יבשות יצר גוף חי מלא ברוח ה'.