השופטים - תפקידם ומדרגתם הרוחנית
-
השופטים - תפקידם ומדרגתם הרוחנית
תשועת השופטים
תקופת השופטים נפתחת במקרא בדברים אלו:
וימת יהושע בן נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים. ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים מצפון להר געש. וגם כל-הדור ההוא נאספו אל-אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל.
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים. ויעזבו את ה' אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את ה'. ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות. ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם. בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה כאשר דיבר ה' וכאשר נשבע ה' להם ויצר להם מאד. ויקם ה' שפטים ויושיעום מיד שסיהם. וגם אל שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצוות ה' לא עשו כן. וכי הקים ה' להם שפטים והיה ה' עם השפט והושיעם מיד אויביהם כול ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם. והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלוהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה. ויחר אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צויתי את אבותם ולא שמעו לקולי. גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת. למען נסות בם את ישראל השמרים הם את דרך ה' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא. וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע.השופטים מתוארים בפסוקים אלו כשלוחי ה' המושיעים את עמו מיד האויבים המצרים ושוסים אותם, אנשי מלחמה המורידים עול הגויים מעל ישראל. וכך מסופר בכל הספר - עם ישראל חוטאים, ה' נותנם ביד צר, הם זועקים אל ה', ה' שולח שופט ומושיעם, וחוזר חלילה. וכתיאור המדרש:
זה שאמר הכתוב (תהלים קו) 'פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם'. את מוצא בימי שפוט השופטים שהיו ישראל עובדי עבודה זרה והיו משועבדין ביד עובדי עבודה זרה, שנאמר ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן, ומה עשו ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע את עתניאל בן קנז, מיד עשו תשובה ונגאלו. כך פעם אחרת, שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' וגו', מיד עשו תשובה, והעמיד להם גואל את אהוד בן גרא בן הימיני ונגאלו על ידו. ועוד עבדו עבודה זרה ונמכרו לסיסרא, שנאמר 'והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה', מהו בחזקה, בחרופין ובגדופין, כדאת אמר 'חזקו עלי דבריכם אמר ה’', כיון שעשו ישראל תשובה העמיד להם גואלים דבורה וברק ונגאלו על ידיהם. הוי 'פעמים רבות יצילם וימכו בעונם'.
(תנחומא בהר ג)התואר שופט
נראה אם כן שתפקידו המרכזי של השופט הוא להושיע מיד הצרים. ואין קושי בתואר 'שופט' שמשמעותו בכל מקום דיין, שכן יש לומר שלתואר שופט יש משמעות נוספת שונה, ולפרש שופט - בעל שררה ושלטון, וכמו שמצאנו 'הנתן רוזנים לאין שפטי ארץ כתוהו עשה' (ישעיה מ כג).
ויש להוכיח כן מהתרגומים[1]. אונקלוס בכל מקום בתורה מתרגם 'שופט' – 'דיין': 'שופטים ושוטרים תתן לך' (דברים טז יח) - 'דינין ופורענין תמני לך', 'והפילו השופט והכהו לפניו' (שם כה ב) - 'וירמיניה דינא וילקיניה קדמוהי'. ואף במקום שנזכר שופט שלא בהקשר של דין תרגם כך, 'מי שמך לאיש שר ושופט' (שמות ב יד) - 'מן שויך לגבר רב ודין', וכן בהרבה מקומות. כך גם יונתן בנביאים: 'ויקרא יהושע כו' ולשופטיו ולשוטריו' (יהושע כג ב) תרגם 'וקרא יהושע כו' ולדינוהי ולסרכוהי', 'ואשיבה שופטיך כבראשונה' (ישעיה א כו) - 'ואמני ביך דיני קושטא'.ואילו במקומות שנזכר שופט בהקשר של תקופת השופטים שינה יונתן ותרגם 'נגיד', 'ויקם ה' שופטים' (שופטים ב טז) - 'ואקים ה' נגידין' [וכן בכמה מקומות בפרק זה], 'כי לא נעשה כפסח הזה מימות השופטים אשר שפטו את ישראל' (מלכים ב כג כב) - 'ארי לא אתעביד כפסחא הדא מיומי נגידיא דדנו[2] ית ישראל'. 'ויהי בימי שפט השופטים' (רות א א) תורגם 'והוה ביומי נגיד נגידיא'. 'נגיד' משמש בלשון המקרא כתואר מלכות או שררה: בשמואל א (ט טז) על שאול 'כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד על עמי ישראל', וכן בדברי הימים א (ט יא) 'ועזריה בן חלקיה נגיד בית האלהים'. הרי כמו שפירשנו שהתואר שופט של תקופת השופטים משמעותו בעל שררה ושלטון ולא דיין כבכל מקום[3] , וזה היה תפקידם המרכזי.
[אגב יוער כי גם תואר 'שופט' המכוון לדיין יש לו משמעות שלטונית, שכן מלבד עניין השפיטה והדין למקרים שהיו באים לפני בית הדין, היו מוטלים על הדיינים גם תפקידים ציבוריים שונים, כגון להעמיד שוטרים שיבדקו את כלי המדידה שבחנויות (רמב"ם גניבה ח כ)[4].]האם השופטים היו במדרגה רוחנית גבוהה
ביארנו שעיקר תפקידם של השופטים היה התשועה מהצרים, ועדיין יש לברר האם בחר ה' להושיע את ישראל דווקא באנשים העולים במדרגתם על יתר העם, הראויים שתעשה תשועה על ידם, ומתפקידם היה להורות לעם דרך ה' ומצוותיו - ואם כן כל השופטים בהכרח היו במדרגה רוחנית גבוהה, או שמא כיון שהתפקיד העיקרי שלהם היה להושיע מהצרים בחר ה' באדם בעל מלחמה, אלא שאם היה אדם בעל מלחמה וגם בעל מדרגה רוחנית גבוהה - בחר ה' בו על פני אחרים.
האברבנאל (בהקדמת פירושו לשופטים ובהקדמת ספר נחלת אבות) הבין את התואר שופט - דיין ובעל הוראה, ומשום כך נקט בפשטות שהשופטים היו גם דיינים וגם בעלי מלחמה, עיין בדבריו באריכות. אבל לפי מה שהוכחנו מהתרגומים שפירוש שופט הוא שולט ושורר אין הכרח לדבריו.
חלק מהשופטים ודאי היו מגדולי העם ובעלי תורה, כעתניאל שחז"ל האריכו בשבחו (תמורה טז א), וכן עלי ושמואל. אבל ממה שמצאנו בדברי חז"ל על כמה מהשופטים קשה לומר שהיו מגדולי העם, ברות רבה (א א): ויהי בימי שפוט השופטים - אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט[5], שנאמר וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב יז). ומי היו. רב אמר ברק ודבורה היו. רבי יהושע בן לוי אמר שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר דבורה וברק ויעל היו. שפט – חד, שפטים - תרין, השפטים - תלתא. אמנם ניתן לדחות שהיו מגדולי אותו הדור ובאופן יחסי היו במדרגה גבוהה.
תנא דבי אליהו (פרק י): בעלה של דבורה עם הארץ היה כו', ובהמשך הדברים שם מבואר שבעלה של דבורה הוא ברק, שדבורה הייתה אשת לפידות (שופטים ד ד), ואמרו שם 'שלשה שמות יש לו ברק ולפידות ומיכאל'[6], [מאידך בהמשך שם אמרו שדבורה הייתה מלמדת תורה ברבים. וצריך ביאור.]
על גדעון אמרו (רות רבה א ב): גדעון עבד עבודה זרה, שנאמר ויעש אותו גדעון לאפוד (שופטים ח כז).
יפתח, מלבד מה שסיפר עליו הכתוב שהיה בן אישה זונה (שופטים יא א), והתלקטו אליו אנשים ריקים (שופטים יא ג), בפירוש אמרו (תנחומא בחוקותי ט): כן אתה מוצא ביפתח מפני שלא היה בן תורה איבד את ביתו[7]. ובבראשית רבה (מהדורת אלבק ס ג) 'אלא פינחס אמר כו' ולא עוד אלא אני כהן גדול בן כהן גדול ואני הולך אצל עם הארץ'.
[לא נכנס לסוגיית שמשון, עיין בבבלי סוטה (ט ב – י א) ובפסיקתא זוטרתא רות (א א) ועוד.]
מסתבר אם כן שהשופטים לא היו במדרגה רוחנית גבוהה דווקא, אלא שאם היה אדם בעל מלחמה והוא גם בעל דרגה רוחנית גבוהה בחר ה' בו.
ומצאנו בזה דברים מפורשים בפירוש רלב"ג על הפסוק וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל יב ז):
*וידמה שלא זכר אלו הארבעה כי אם לבאר להם שמרוב חסדי ה' יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם פעם על יד הבלתי שלמים מאד אף על פי שלא היו ראויים לזה מצד עצמם, כמו הענין בירובעל ויפתח, כי ירובעל היה עובד עבודת אלילים כשקרא ה' אליו להושיע את ישראל[8], ויפתח גם כן לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה. ופעם הושיעם על יד השלמים מאד כמו הענין בבדן ושמואל, וזה כי בדן שהוא שמשון מצאנו לו מהשלמות שכבר עשה הש"י מופת על ידו וכאשר קרא אל ה' ענהו, וזה הורה על שלמותו והיותו באופן מה במדרגת הנביאים, כי המופתים לא יעשה הש"י רק על יד הראוי כמו שבארנו בששי מספר מלחמות ה', ואולם שלמות שמואל הוא מבואר מאד. וזה היה מעוצם ההשגחה האלהית בישראל, כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם ראוי שיעשה נס על ידו הקימוהו עליהם לשופט והושיעם על ידו, וכשלא היה ביניהם איש בזה התאר הושיעם גם כן על יד בלתי שלם ואם אינו ראוי לכך מצד יתרון השגחתו על ישראל.[9]
ואמנם מעלה יש לשופטים בעצם הבחירה שבחרם ה' להושיע את עמו, והייתה עליהם רוח ה' שלדעת הרמב"ם (מורה נבוכים ב מה) היא תחילת מדריגת הנבואה, וחלקם אף זכו לנבואה ממש, כדבורה שהייתה אישה נביאה, וגדעון במלחמה (שופטים ז).האם השופטים היו ממוסרי התורה
באבות דרבי נתן (א ג):
שופטים קבלו מזקנים שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים, נביאים קבלו משופטים שנאמר ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח[10].
כמה מהראשונים הלכו בעקבות השנוי כאן ומנו את השופטים במוסרי התורה. רש"י בתחילת ספר שמואל כתב 'ויהי איש אחד – הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט עד שהגיע לעלי וממנו לשמואל. כמו ששנינו וזקנים לנביאים'. וכן בתחילת מסכת אבות כתב 'וזקנים הללו מסרו לכל זקנים שהיו בכל דור ודור כמו לעתניאל, ועתניאל לאהוד ושאר שופטים שהיו אחריו'. וכן כתב רשב"ץ במגן אבות שם[11]. וכן בפירוש רבינו בחיי לאבות (שם) 'והזקנים ההם היו עתניאל בן קנז ואהוד ושאר השופטים שנתמנו בישראל'.
אם נניח שהשופטים היו ממוסרי התורה נראה שבהכרח היו במדרגה רוחנית גבוהה, שכן היה להם לדעת את מצוות ה' ואת תורתו.
אמנם כבר הבאנו דברי חז"ל על כמה מהשופטים, וקשה לומר עליהם שהיו ברי הכי. ובאמת הרמב"ם (בהקדמת פירוש המשנה ובהקדמת ספר היד) והראב"ד (בספר הקבלה) לא מנו את השופטים בין מוסרי התורה[12].
ונראה שאין כוונת השנוי באבות דרבי נתן לכל השופטים, אלא רק חלק מהשופטים היו ממוסרי התורה. ויש לזה סמך מהדרש בקהלת זוטא (א ה) על הפסוק וזרח השמש ובא השמש: 'עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל, עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרחה שמשו של עלי[13], עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל'. וראה גם דברי רש"י בסנהדרין (לו א ד"ה הוו זקנים) שכתב 'הוו זקנים – כגון עתניאל ואבצן (ו)[הוא] בועז'. הרי שלא הזכיר כל השופטים.
אמנם בסדר תנאים ואמוראים ובפירוש מחזור ויטרי לאבות (א א) מנויים השופטים אחד לאחד במנין מוסרי התורה. וטעון ביאור מדברי חז"ל המובאים. ועיין להלן.בית דינו של יפתח
בתוספתא ראש השנה (א יז):
וכן הוא אומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ירובעל - זה גדעון, בדן - זה שמשון, יפתח – כמשמעו, ואומר משה ואהרן בכהניו וגו', שקל הכתוב שלשה קלי עולם בין שלשה גדולי עולם ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול לפני המקום כבית דינו של משה, ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל, להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפילו קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים.
משמע שגם לגדעון לשמשון וליפתח היה בי"ד. ותמוה, שהרי כפי שהובא ממדרשי חז"ל נראה שלא היו ברי הכי, ובפרט יפתח שאמרו עליו שהיה עם הארץ. ואף התוספתא עצמה כינתה אותם 'קל שבקלים'. [בבבלי (ר"ה כה א-ב) ובילקוט שמעוני (משפטים שסב, שופטים תתקיא ושמואל א קיד) לא הוזכר 'בית דינו', אבל בירושלמי (ר"ה ב ח) ובקהלת רבה (א) ובמדרש שמואל (טו) הוזכר.]
ויש לפרש שלא היו יושבים בבית הדין אלא שבית הדין היה בראשותם ובבעלותם, או שהיה בית הדין בית דין של הדיוטות. עיין ברשב"א שבועות (ל א ד"ה ולא) שכתב כעין זה על דבורה, שמה שנאמר עליה ששפטה את ישראל אינו כפשוטו, שהרי הייתה אשה ואשה פסולה לדון, אלא שהיו נוהגין בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה, או שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.
ושמא זו גם כוונת הראשונים המונים את השופטים בין מוסרי התורה, לא שהיו מלמדים ממש, אלא שהיו אחראים על העמדת הדת שהקימו בית דין וכיוצא בזה.לשופטים הייתה משמעות רוחנית
אף שלשופטים לא הייתה בדווקא מעלה רוחנית על פני יתר העם, בפסוקים שבתחילת ספר שופטים [המובאים בתחילת המאמר] מבואר שהייתה משמעות רוחנית להקמת ה' את השופטים, שנאמר 'וגם אל שופטיהם לא שמעו' ונאמר 'והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם', ונראה שהיה מתפקידם להוכיח את העם ולהשיבו אל דרך ה'.
למעשה בגוף הספר לא מסופר על תוכחה של שופט או משמעות רוחנית כל שהיא רק אצל גדעון, 'ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים' (ח לג), משמע שלאחר ובעקבות מיתתו פנו לעבודה זרה. בפעם אחרת (ו ז) מוזכרת תוכחת נביא 'וישלח ה' איש נביא על ישראל', ובפעם נוספת (י יא) כתוב 'ויאמר ה' אל בני ישראל' ופירש הרד"ק שהאמירה הייתה על ידי נביא.לסיכום:
• מפשטי המקראות ותרגומיהם נראה שתפקידו המרכזי של השופט היה שלטוני־צבאי, היינו להושיע את העם מהצרים, ולא תורני. אכן, להקמת ה' את השופט הייתה משמעות רוחנית והיה עליו להשיב את העם לדרך ה', ויתכן שגם היה בית דין בראשותו.
• לכל השופטים יש מעלה בעצם בחירת ה' בהם להושיע את עמו, ובכך שנחה עליהם רוח ה', וחלקם גם ניבאו ממש.
• חלק מן השופטים ודאי היו בעלי מעלה רוחנית גבוהה, אך על כמה מהם כותבים חז"ל דברים קשים, ומדבריהם נראה שהשופטים לא היו בהכרח בעלי מעלה רוחנית גבוהה, וחלקם אדרבה.
• לפי זה מסתבר שה' בחר לשופט אדם בעל מלחמה, אלא שאם היה בעל מלחמה שהיה גם בעל מעלה רוחנית גבוהה בחר ה' בו על פני אחרים.
• מצאנו מהראשונים שמנו את השופטים ממוסרי התורה, אך זה נסתר לכאורה מדברי חז"ל שמתארים כמה מהשופטים כאנשים שאינם ברי הכי.הערות
[1] עמדו על כך ר"י אליצור במבוא לפירוש דעת מקרא ור"א שושנה במבוא ספרו דרך בינה על שופטים.
[2] את הפעלים של שורש שפט מתרגם יונתן בלשון 'דין' גם על שופטים של תקופת השופטים, כך כאן וכך בכל ספר שופטים. יוצא דופן הוא הפסוק בתחילת רות המובא בפנים שתורגם 'ביומי נגֵיד נגידיא'. [כך הוא הניקוד הנכון, ולא נגִיד שהוא תואר].
[3] התואר שופט נמצא גם בשפות שמיות אחרות ושם הוא תואר למושל. עיין במבוא של ר"י אליצור לפירוש דעת מקרא על שופטים, הערה 1; מילון העברית המקראית ערך שפט. עיין עוד גמ' סוטה מה א: 'שופטיך - זה מלך וכהן גדול'; פירוש ראב"ע דברים יז ט: 'ואל השופט – הוא המלך שכתב משנה התורה מיד הכהנים'; רשב"א שבועות ל א (מובא להלן); וראה עוד הערה 7.
[4] לדוגמאות נוספות ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך בית דין.
[5] בפסיקתא זוטרתא רות (א א) דרשוהו על שמשון וגדעון.
[6] ומה שאמרו בהמשך הדברים שם על ברק ששימש את הזקנים, צריך לבאר שהיה שימוש של מלאכה, לא של לימוד.
[7] ועיין שם בהמשך הדברים 'יפתח אמר אני ראש שפטי ישראל ראש הקצינים', וכלשון הזה בבראשית רבה (ס ג) 'אני ראש קציני ישראל'. ובדומה ללשון המקרא (שופטים יא ח-ט) 'והיית לנו לראש' 'אנכי אהיה לכם לראש', ושם (פסוק ו) 'והייתה לנו לקצין'. וזה מתאים למה שנכתב שהשופט היה איש מלחמה.
[8] לדעת רלב"ג האפוד שעשה גדעון לא היה לעבודה זרה, עיין פירושו שם, ושלא כמדרש רות הנ"ל שלמד מזה שגדעון היה עובד עבודה זרה.
[9] ראה גם מה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (ב מו) על מעשה הגיזה של גדעון (שופטים ו) שמסתבר שהיה במראה [-בחלום], שהרי 'גדעון לא הגיע למדרגת הנביאים כל שכן למדרגת המופתים, ותכליתו שישיג כשופטי ישראל. וכבר מנוהו מקלי עולם כמו שבארנו'.
[10] זו גירסת נוסח א. גירסת נוסח ב: יהושע מסר לזקנים שנאמר ויעבדו העם את ה' וגו', [אשר האריכו ימים אבל לא שנים]. זקנים מסרו לשופטים שנאמר וכי הקים ה' להם שופטים וגו', שופטים מסרו לעלי שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא, ועלי מסר לשמואל שנאמר והנער שמואל הולך וגדל וגו'.
[11] נראה שהעתיק מרש"י שלשונם דומה.
[12] המאירי בהקדמת פירושו לאבות הסתפק בזה, ואילו בפירוש המשנה גופו כתב שהשופטים הם בכלל הזקנים שקבלו מיהושע.
[13] גם בבראשית רבה (נח ב) יש הדרש הזה וברוב הנוסחאות חסר המשפט 'עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרחה שמשו של עלי'.
יש להקשות מחשבון השנים, שהרי אחר מיתת עתניאל היו הרבה שופטים עד עלי, ושנותיהם של אהוד ושל דבורה לבד היו מאה ועשרים שנה, ועלי בסוף ימיו היה בן תשעים ושמונה שנה (שמואל א ד טו) אם כן עלי נולד הרבה אחר מיתת עתניאל וודאי לא בימיו. ויתכן ש'עד שלא שקעה שמשו' אין הכוונה עד שלא מת אלא עד שלא בטלה השפעתו. ועדיין קשה. -
@אנוכי
מאמר יפה, כתוב בצורה ברורה ובהירה.
אוסיף לדבריך, שהשימוש של בעל ספר שופטים עם הלשון "שופטים" בודאי בא להתכתב עם ספר דברים - שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ושם, הכוונה לכאורה לזקני העיר, הם הזקנים המוסרים את התורה, הם השופטים את העם.
ואף על פי כן, שופטים רבים עשו מעשים תמוהים למדי, ולעיתים אף רעים ולא מכובדים.ונראה שהיה לשופטים רמה מסויימת של שלטון, אך עניינם עדיין אינו ברור ונהיר.
ויש להניח שהשופטים שפטו בכוח הפרקטי, לפי שהיו אנשי חיל ויכלו לכפות את האיש אשר הישר בעיניו יעשה.
ולעומת זאת, דין התורה, והדבר האסור והמותר, הלא היה בערי הלווים, ובמשכן.
כללו של דבר, מידי ספק לא יצאנו, והתקופה אינה נהירה.