פורום "משלי"

לענ"ד פשוט שרמתו הרוחנית בעוה"ב של הר"י גבוהה לאין שיעור מהרפתן. אין הכרח לפני הקב"ה לשוויון, וכמו שברור שגוי שעבד ככל יכולתו אינו בדרגת ישראל, כן הוא אף בתוך ישראל. ואין אנו יודעין חשבונות שמים, [ולכאו' יתכן שקשור לתורת הגילגולים].

@מלכת-שבא כתב בבהמה וחיה, בהמה דקה וגסה, מה מגדיר את ההבדל?:

בהמה וחיה שמעתי שזה קשור לשאלה האם היא ניתנת לביות

גם אני שמעתי כן, וכן מבואר ב"המכלול".

@מנחם אתה שואל על הרמב"ם?
לכאו' הכוונה שמהשהיה אצלו וקרבתו לומדים הנהגות ואמונות.

@מנחם כתב בהידבקות בצדיק:

כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמתיות מדבריהם

זה, ותו לא.

@מלכת-שבא כתב בבחירה וכפייה:

מה זה ״דמויות עוד״ עוד חלק ל׳דמויות׳ שיצא בחנוכה תשפ״ה?ֿ

בכל מקרה נראה לי פחות קשור לעניננו יען לא סביר שמישהו כאן שמאוד מוטרד מהשאלה ילך ויקנה את הספר

חלק שני, שהוא מוכר במהדורה דיגטלית ב20 שקל.

בנוגע לשאלה של כפית דעתי כשהשני ושב אחרת, יש על זה מאמר יפה שמעלה כמה נקודות כואבות בנושא זה. [לשכנע ילד ללבוש תכלת בניגוד לדעת אביו, כי אני חושב שזה מצווה?. או לשכנע ילד לפרוש מכת כי אני חושב שזה טעות.] המאמר הוא של דוד ה. מפורום לתורה, התפרסם בספרו [בתשלום] דמיות עוד, תחת השם 'לא מושלם'.

הגמ' של 'לדבקה בו' מבואר מה עניינה, להשיא ביתו לת"ח, ולשאת בת ת"ח ולעשות פרגמטיא עם ת"ח. לא מצאנו שום עסק של דבקות אחרת.

אני מסכים באופן גורף עם הדרשן הצעיר.
חסד עניינו הגברת הטוב בעולם. אם לך הקושי הוא ברמה מסוימות, והתועלת של השני תהיה גדולה על הקושי שלך, יש כאן חסד, ואם לא הרי זה ניצול. [כללו של דבר לא יתכן מעשה שאני יעשה לחברי זה חסד לו, ואם הוא יעשה לי זה חסד לי, זה דבר שאינו יתכן.]
בעניין רבקה נאמרו בזה כמה סברות. א. היה זה זמן של נשים 'עת צאת השואבות'. ב. היה זה באר של שני העיר שלהם מותר היה לשתות. ויש עוד תי' איני זוכר בכרגע.

ההגדרה של מעשה כחסד, הוא כל מקום שבו השני נתרם יותר מההפסד שלך. [כשזה אינו אין כאן כלל חסד, אולם לא נמדד לפי שווי כספי, אלא לפי השימוש שלו, ולכן מאתים שקל לאדם עמיד שווים פחות מאשר אצל עני, וכשייתן לו אותם, יתקיים בזה מצוות חסד.] ולכן בכל המקרים שלעיל יש כאן מצווה וחסד.
אבל, גם לחסד יש גבולות, ואין אדם מחוייב לבזבז כל ממונו, או שעותיו לחסד, ואף שלא שמענו בזה גדרים ברורים, ממ תלוי בדעת האדם, וכל א' כפי דרגתו.
[כללו של דבר, אני לא רואה כאן שאלה חדשה יותר מכל שאלה כמה להשקיע מכספי וזמני עבור חסד, רק שכאן זה נשמע יותר טוב כי זה ממון שעדיין לא בא לידי].

@הלבלר כתב בהגרלות והימורים:

לגבי צורת ההגרלה אפשר לקנות אוטמטי וכשאתה שם מספרים לבד אתה מהמר שזה מה שיצא בעצם. במיוחד כאלה ששמים "מספרי מזל" [עפ"י ת.ז תאריך לידה וכדו']

מי שמאמין במשמעו של מספרי מזל זה בעיה של ניחוש, אבל כל בר דעת מבין שאין להם משמעות.

@הלבלר כתב בהגרלות והימורים:

זה לא עסק אלא גוף ציבורי שאתה יכול לקבוע את המדיניות שלו

מה זה משנה. הנידון הוא לאסור לקנות אצלהם כי הכסף הולך לדברים לא טובים, ועל זה אמרתי שכשאתה קונה אצל אדם [או גוף ציבורי] לא אמרוה להיות משמעות מה הוא עושה עם הכסף.

@מעבר-אחר כתב במשמעות השם ״אלוקים״:

לא הצלחתי להבין כלל כיצד זה יכול ליכנס במילה אחת אא״כ זה שם קוד כל שהוא

זה נכנס בשם 'אלוקינו', ולא בשם אלוקים.
יש חילוק גדול בין השם אלוקים שעניינו רק עצם היותו תקיך ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, לבין ה' אלוקינו, שבו אנו מיחסית את יכולת זו אלינו, וכמו אלוקי אברהם וכדו', וכאן עניינו שמשגיח עלינו ביחוד, או שאנו מאמינים בו, או שאנו מקבלים מלכותו.

א. לגבי הנקודה של הימורים. לכאו' ניחוש המספרים אין בו הימור, כיוון שאינו תלוי בך כלל, ואין לך שום סברא לומר שתנחש נכון, זה רק צורה של הגרלה.
ב. לגבי מטרת הכסף, בעניותי לא הבנתי הנידון, האם אסור לקנות במכולת שהרווחים ילכו לחילולי שבת ומיסיון. יש כאן עסק שמרוויח כסף, מה עניינך מה הוא עושה איתו.

@אלחנן-דוד-קרויזר כתב ב"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.:

חזו"א. לא?

כן, עיין בקישור שהבאתי.

עיין כאן כמה תי' בזה. יש שכתבו שע"י תפילה אינו סותר למה שאינו בידי אדם. ויש שכתבו כעין תשובת @תם שהקב"ה מסייע במציאות שבה צריך לבחור.

לכאו' ניתן לומר שאף שיסוד דין עינוי הדין הוא מכוח הסברא שמצפה למותו, מ"מ סו"ס יש כאן איסור לענות, ונלמד בהקש אף לשור הנסקל, למרות שטעם הדין לא שייך בו.

@אספ כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

אם כוונתך לומר שלא שייך הטעם 'אם לא יועיל לא יזיק' כיוון שהוא יזיק היזק של 'מה יאמרו', אני לא יודע עד כמה זה סיבה טובה, וכי מפני כך נוותר על ספק קיום עשה.

למה 'מה יאמרו', הוא אמר טעם מאוד הגיוני של השתיכות למגזר מסויים, זה מבטא הרבה בשלל נושאים. [למה אתה הולך עם כיפה שחורה ולא סרוגה?]

@מלכת-שבא כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

וע״ז יש פולמוס האם הולך גם על החוטים שאמורים להיות תכלת

א. אף אי יש עניין ללכת באותו צבע זה וודאי אינו מעכב.
ב. די ברור בסוגיות שדין זה אינו שייך בחוטי תכלת.

אין למידים מדברי אגדה.

חשבתי פעם לבאר ע"פ דברי הכוזרי, שהחולי הוא מכוח התרחקות השכינה בישראל, הגורמת לחולים בבתים ובאנשים. וא"כ אין סתירה בין דברי הראשונים שנגע הוא מכוח התרחקות השכינה, לבין מה שבפועל צורת הנגע, וכדו' הם דברים טבעיים. ויל"ע.

[דברי הכוזרי (מאמר ב)
סא. אמר הכוזרי: זה מספיק לי בהסתפק הנפש למה זה מטמא המותר העצמי הזה, רוצה לומר הזרע, וכלו רוח, מה שאיננו מטמא השתן והצואה עם כיעור ריחו ומראהו ועם רובו, ונשאר עלי צרעת הבית והבגד.
סב. אמר החבר: כבר אמרתי לך, כי זה מחקי כחות השכינה, כי היתה בישראל במעלת הרוח בגוף האדם, מועילה אותם החיות האלהית ונותנה להם זיו והדר בגופותם ובתכונותם ובמשכניהם, ובעת שמתרחקת מהם, מסתכלת עצתם ויתכערו גופיהם וישתנה יופים, וכשהיא מתרחקת מיחידים נראה על כל איש ואיש סימן התרחק אור השכינה ממנו, כאשר נראה התרחק הרוח פתאום בעבור פחד או דאגה משנות הגוף, ונראה בנשים ובנערים בעבור חלישות רוחם, שיעשו בגופותם מקומות שחורים וירוקים מהיציאה בלילה, והם מיחדים זה אל השדים, ואפשר שיקרה מזה ומראות המתים וההרוגים חליים קשים בגוף ובנפש."]

ידועים דברי הרמב"ם [סוף תו"צ] והרמב"ן עה"ת, דנגעי בתים אינם חולי מציאותי, אלא כולם בנס.
ושמעתי להקשות מדברי הגמ' בסנהדרין (ע"א א') דנגעי בתים לא היה ולא נברא, כי לא משכחת לה שיהיה גריס בכותל זה וגריס בכותל זה, עי"ש. ואם אינו מציאותי אלא מיד ה', מה שייך טענה זו.
[וכבר עמד בזה הגרא גרבוז באהלי טהרות וישב פה גליון 200]

[דברי הרמב"ן. "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו". (ויקרא יג,מז)]