העיקרים (מאמר ב, פרק ג), הוכיח שהקב"ה פועל מרצון, ולא מוכרח, היינו אין פעולתו דברים מוכרחים מעצם היותו, אלא דברים אותם הוא פועל מרצון. [דאל"כ הוא חסר יותר מהאדם]
ואח"כ שאל שאם יש בו רצון, א"כ יש בו שינוי, ודבר זה מכריח היותו חסר, [שלפני השינוי היה חסר מה שהשתנה, כמו שמבאר שם].
ולכן מבאר" אבל אחר שאין רצונו יתברך ממין הרצון אשר לנו, לא יקרה מזה בטול, כי רצונו נמשך אחר חכמתו ויכלתו, וכמו שחכמתו ויכלתו הם בלתי בעלי תכלית ואינם ממין חכמתנו ויכלתנו כן רצונו אינו ממין רצוננו, וכמו שהחכמה והמדע בו יתברך איננה דבר נוסף על העצמות כמו שיבא, אבל היא עין עצמותו, וכמו שעצמותו נעלם תכלית ההעלם, כן חכמתו נעלמת תכלית ההעלם, ולא נבין ממה שניחס אליו החכמה אלא לסלק ממנו הסכלות שהוא ההפך.
וכן נאמר כי מה שניחס אליו הרצון הוא כדי שנבין ממנו סלוק היותו פועל על צד החיוב כפועלים החסרים ביכולת בעל תכלית, כי פעולתו יתברך ביכולת בלתי בעל תכלית, ולזה יתחייב שתמשך ממנו על צד הרצון כמו שהוא בפועלים השלמים, אבל לא שנבין רצונו היאך הוא, לפי שהיא עצמותית בו, וכמו שעצמותו נעלם תכלית ההעלם כן רצונו נעלם תכלית ההעלם, ולא נאמר בו שהוא פועל ברצון אלא כדי שנבין ממנו שאינו פועל על צד החיוב בלי כונה ורצון. ואם תשאל ותאמר היאך ישתנה מלא רוצה אל רוצה, נשיבך והיאך ישתנה מהיותו יודע את האדם קודם היותו אל היותו יודע אותו בעת היותו, שהם ידיעות מתחלפות בלי ספק." עכ"ד.
ועי' שם שמבאר הפסוק 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי' שכוונתו לזה העניין, ובי' עוד מה שאמר הכתוב 'כי גבהו שמים מארץ וכו' ' שכמו שלא שייך בעצם לומר שהשמים גבוהים מהארץ, שהרי לארץ אין גובה כלל, כמו כן אין שייך לדמות ולהשוות בכלל את רצון ודעת ה', לרצונינו.
