פורום "משלי"

שאלה טובה.
אולי אפשר לומר ע"פ האמור במסכת מגילה (ג ע"א וכעי"ז במקומות נטספים) "וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו". והיינו יתכן שמזלו של השור מרגיש במיתה המתרגשת עליו ונגרם לו מכך עינוי דין כנידון המצפה למיתתו בכל יום.

נכנסתי כעת לקישור שהבאת, אני מבין שמה שראיתי הוא גירסה פחות מתקדמת, יתכן שבגירסה הנוכחית היא עולה על אוצריא. בנוסף ממה שנראה באתר מנוע החיפוש של זית עולה לאין שיעור ממנוע החיפוש של אוצריא.
אני אצטרך להוריד את התוכנה ולנסות להשתמש בה כדי להחליט מה יותר נח ללימוד

רפרפתי מעט על התוכנה.
אני משתמש בתוכנת 'אוצריא' שהיא ג"כ תוכנה חינמית השומרת על זכויות יוצרים ואעפ"כ עם מאגר בסיסי יחסית גדול, התוכנה היא תוכנת טקטס עם אפשרות לפי. די. אף. בדפי הגמ', (כמדומני של הוצאת עוז והדר) כולל פתיחת פרשנים על הדף באופן משולב.

מישהו מכיר את שתי התוכנות וידוע להצביע על מעלות שיש בהאחת על פני רעותה?

לתועלת הציבור מצרף קישטר לתוכנת אוצריא: https://drive.google.com/file/d/1U_tQ-8FjC1z4nDD4WNR1GL1xrgS65ulO/view?usp=sharing

@מלכת-שבא כתב

בכל מקרה הייתי ממליץ ל@אספ לשנות את השם הקוטבי של הנושא, כעיון שודאי שהדברים אינם פשוטים כ״כ

שונה. וכמובן אין כאן שום נקיטת צד אלא משא ומתן כדרכה של תורה.

@מניח-בקדושה כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

@אספ אומרים בשם החזו"א שלבישת תכלת מצד טענה זו היא כהרכבת משקפיים ללא עדשות כי 'אם לא יועיל לא יזיק', והיינו שאחר כל הנידון בסופו של דבר אין כאן 'מספק', וע"כ למרות שככה"נ אין איסור בכך עדיין אין שום סיבה לעשות זאת מצד הסברא הזו מכיוון שאין סיבה להסתפק.

אני מסכים עם הטענה, נראה לי שהמשל פחות מוצלח, כי משקפיים בלי עדשות הם ודאי ללא תועלת, כאן תיתכן תועלת.
ובכל אופן עדיין, טענה זו מועילה שלא יהיה מחייב, השאלה אם היא מועילה גם שלא תהיה סיבה בגדר של ירא שמים יחמיר על עצמו וכדומה שמובאת בכ"מ בשו"ע גם במקרה שהדין עצמו אינו מחייב.

@אומר-דרשני כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

למה 'מה יאמרו', הוא אמר טעם מאוד הגיוני של השתיכות למגזר מסויים, זה מבטא הרבה בשלל נושאים. [למה אתה הולך עם כיפה שחורה ולא סרוגה?]

אכן.
אולי כאן באמת זה יותר פשוט. אבל במקרה של ספק איסור לדוגמה כבר יהיה יותר מסובך להכנס לספק איסור ע"י השתייכות למגזר מסוים שעובר על ספק איסור כיון שבשיקול הכללי אם אני לא ישתייך למגזר הזה יתכן שבנושאים אחרים אני יהיה יותר בעייתי. אבל זה כבר נושא לדיון אחר, וגם צריך להבין כל מקרה לגופו מה רמת החומרא של הבעייתיות בהשתייכות לעומת רמת החומרא העתידית שתבוא עקב אי ההשתייכות.

ידוע מה שכתב החינוך שטעם הספירה הוא כעבד ישאף צל, ומפורסמת הקושיה שאם כך מדוע המניין הוא לימים העוברים מעת הקרבת העומר, ולא לימים הנותרים ליום מתן תורה. לפי נוסח אשכנז יובן יותר, כי באמת הספירה היא לא לעומר אלא בעומר. כלומר המניין אינו מתייחס לימים שעברו מעת הקרבת העומר אלא המניין נמנה בתקופת העומר.
ויתכן לפרש זאת ע"פ דברי המהרש"א (אינני זוכר כעת היכן אשמח למ"מ) שביאר שהתקופה של ספירת העומר היא הפיכת הבהמיות שבתוכנו [אותה מסמלת מנחת העומר העשויה משעורים שהיא מאכל בהמה] ל'אדם' [אותו מסמל קרבן שתי הלחם העשוי מחיטים שהם מאכל אדם].

@שרגי-שהם כתב

יש לזה ודאי השלכות משמעותיות
השתייכות ציבורית ולרוב גם ערכית לציבור שאולי אתה לא מקבל את דרכו
וכמו שאמרו שרוב לובשי התכלת גם לא מתנגדים לעליה להר הבית

מי שחושב שהשלכות אלו אינן טובות, הרי שהדבר יזיק לו

אם כוונתך לומר שלא שייך הטעם 'אם לא יועיל לא יזיק' כיוון שהוא יזיק היזק של 'מה יאמרו', אני לא יודע עד כמה זה סיבה טובה, וכי מפני כך נוותר על ספק קיום עשה.
בכל אופן כוונתי לסיבות הלכתיות כ'קלא אילן' וכדומה.

אשמח אם יהיה אפשר לקבץ כאן את הסיבות שבגינם לא שייך לחייב בהטלת תכלת מטעם 'אם לא יועיל לא יזיק'. כמובן שלכל סיבה כזו יש בדרך כלל דחייה ודחייה לדחייה וכו', ואשמח לשמוע אף אותם.

ודאי אי"ז קשור לכך שהמניין הוא "לעומר" ולא "בעומר", שהרי בנוסח ספרד גם מונים
"לעומר" ואעפ"כ השבוע נמנה לעומר ואינו נמנה לאחר מילת "לעומר" כבנוסח עדות המזרח.

@תם כתב בטהרת המניע בעבודת ה':

הנושא מאוד קשור לנושא שכבר פתחת "אם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת"

אמנם שני הצדדים בנידון זה דומים לשני הצדדים שהוזכרו בנידון שהבאת, אלא שאין הכרח לקשר בין שני הנידונים. הנידון שם הוא על תכלית הבריאה, ויתכן שאף אם התכלית היא לכבוד ה', שהיא בעצם תכלית יותר 'לשמה', עדיין המניע בעבודת ה' יכול להיות ויתכן שאף ראוי שיהיה לצורך הנאת ההתקרבות של העובד אל קונו. ומאידך יתכן שאף אם התכלת היא להתענג על ה' ולהדבק בו ע"י התורה והמצוות, מ"מ המניע בעבודת ה' צריך להיות טהור ולא לשום פניה אחרת מלבד קיום רצון הבורא.

האם עבודת ה' צריכה לבוא מתוך גישה אלטרואיסטית?

האם דברי המשנה "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", תומכת בעבודת ה' מתוך גישה אלטרואיסטית?

האם יסודו של הרמח"ל שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' דוחה גישה זו? (בשלמא עצם זה שיש פרס אינה כ"כ ראיה, אך אם כל התכלית היא לשם התענגות קשה לומר שהדרך אל התכלית אינה אמורה לכוון לכך, אולי הכל תלוי בהבנה מהי 'התענגות' זו).

אם התשובה היא לא, מהו הדין לעשות את המצווה לשמה, (יש נפש החיים ידוע המסביר את ענין ה'לשמה', אינני זוכר כרגע. בלי קשר יתכן שעניין ה'לשמה' הוא לעשות את המצוה ע"מ להתענג על ה' ולהדבק בו שהיא השלמות האמיתית כדברי הרמח"ל, ולאפוקי מעשיית המצווה ע"מ להתכבד וכדומה).

אשמח לשמוע את חו"ד ולקבל מקורות בנושא זה.

@תם כתב

@הלבלר כתב

דין סומא: המגן אברהם (סימן ק"ב) אוסר לעבור לפניו למרות שאינו רואה. מוכח שהאיסור קיים גם כשאין הפרעה ויזואלית ל"עולם הרוחני".

לא מצאתי כזה מ"א

אדרבה מדברי המג"א (סק"ו) מדויק כדברי הרב תם שהכל תלוי בראיה. דז"ל המג"א: דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור. עכ"ל.

@מנחם
בבית כנסת המשמש גם כבית מדרש בזמן שאין מתקיימים בו תפילות מסתבר מאוד להגדיר את המאריך בתפילתו לאחר סיום תפילת הציבור כאינו ברשות. ואף ביכ"נ המשמש לתפילות בלבד אם מתקיים לאחר התפילה מנין נוסף מסתבר ג"כ להגדיר את המאריך בתפילתו כאינו ברשות

שמעתי בשם הגרשז"א שבסיום תפילת הציבור ניתן לעבור בד"א של המתפלל.
א. אשמח לקבל מקור לדין זה.
ב. מה מוגדר סיום התפילה, (לאחר קדיש תתקבל, לאחר עלינו לשבח)?
ג. כידוע ישנם ב' טעמים באיסור לעבור בד"א של המתפלל (הביאם המ"ב סימן קב ס"ק טו), האחד משום שמבטל כוונת המתפלל, והשני משום שמפסיק בין המתפלל לשכינה. וצריך להבין מדוע בסיום התפילה אין מקום לשני הטעמים הללו.
[אולי שני הטעמים הללו באים מכח זכויות שיש למתפלל, והיינו שלמתפלל יש זכות שלא יבטלו כוונתו ושלא יפסיקו בינו לבין השכינה, ובמקום שכבר נסתיימה תפילת הציבור, יש לשכנגדו זכות לא להשאר תקוע, אלא שכל זמן שהציבור עומד בתפילה זכות המתפלל גוברת].

אחת הבעיות שיש במכירת חמץ היא שחוששים שהמוכר לא התכוון למכור בכוונה הראויה לחלות המקח כיון שיודע הוא שהחפץ הנמכר עתיד לחזור אליו.
ומצאנו כעין זה במסכת גיטין דף כ ע"ב, יעוין בקובץ המצורף.

אשמח אם מישהו יפרט יותר על הבעיות שיש במתווה של אוסם - נסטלה והאם ניתן לסמוך עליו לדינא

באשכול של דברי תורה יש כמובן את החלוקה הבסיסית של תנ״ך>תורה>בראשית (חומש)>בראשית (פרשה). וכן הלאה על זה הדרך. ש״ס>זרעים>ברכות. וכן הלאה. מועדים וכו׳

הטעמים בשני הפסוקים זהים ומפסיקים בין "נדרי" לבין "לה' אשלם"