פורום "משלי"

במשנה באבות סוף פרק ב נאמר: "אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה".
ומזה משמע לגבי הנידו"ד שבנו של רה"י יקבל שכר יותר.

מאידך גיסא במשנה במסכת מנחות (יג, יא) נאמר: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים"

ובאבות שם פ"ד מ"י נאמר: "ואם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך"
ופירש שם התוי"ט וז"ל: ואם עמלת בתורה. ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה וכו', כי השכר לפי רבוי העמל והטורח לא לפי רבוי הלמוד. ולכן לא אמר ואם למדת אלא ואם עמלת, כי הכל תלוי בעמל אחד המרבה ואחד הממעיט. סיוע לזה מתני' (דסוף פרק ה') דקתני לפום צערא אגרא.

ויעוין בתוי"ט סוף פ"ב דאבות שפירש שכל מה שנאמר בפ"ב שמרבים בשכר לפי לימוד התורה, הוא כלפי היכולים ללמוד, שמי שיכול ללמוד, ככל שילמד הרבה כך ירבה שכרו. אך מי שאינו יכול ללמוד לא יקבל שכר פחות ממי שלמד הרבה.

וז"ל התוי"ט שם: אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. לפי שאמר לעיל והשכר הרבה, וימשך לאדם מזה לומר הנה אקבל שכר הרבה כשאלמוד שעה א' ואח"כ אני יושב בטל מתורה כי כבר יש לי שכר הרבה לקבל, לכך אמר אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. דאל"ה לא, שהרי אדרבא יש עליך עונש בעון בטול תורה. כ"כ מד"ש.

ומתיישב בזה הא דתנן בסוף מנחות [דף ק"י] . נאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח, ללמדך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו', דהיינו זה שמקריב מנחה מסתמא עני הוא כדפירש"י בפרשת ויקר,א נפש כי תקריב קרבן מנחה, מי דרכו להתנדב מנחה עני ע"כ.

ובזה הוא שאומר התנא שהן שוין לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו. לפיכך שוה מיעוטו לפני הש"י כמו המרובה של העשיר.
אבל ודאי מי שבכחו לעשות הרבה ועושה מועט, ודאי שאינו שוה לעושה מרובה. וכן נמי כשהעני עושה יותר ממנחה, ודאי ששכרו ג"כ יותר גדול.

ולא אמרן ששוין המרובה והמועט אלא כשנעריך ג"כ המנדבים מה ערכם וכדאמרן. ובמתני' נמי דאמרן אם למדת תורה הרבה, ביכול הוא אומר. וכיוצא בזה פי' בדרך חיים, ועיין פ"ד מ"י. עכ"ל התוי"ט.

נצייר לעצמנו שני ברואים, האחד נולד לראש ישיבה, גדול הדור ולזוגתו הרבנית הצדקנית. והשני נולד לרפתן וזוגתו האיכרית.
שניהם יראי שמים ועבדו את השם ככל הנדרש מהם תוך התגברות על נסינות וכו׳.
אך מה לעשות, בנו של ראש הישיבה גדל אף הוא לראש ישיבה, העמיד אלפי תלמידים, הרביץ תורה ואף למד אותה בעצמו. ובנו של הרפתן הצליח בקושי לומר פרקי תהלים ולנמנם בשיעור הלכה בין מנחה למעריב.

כשיבואו שניהם לשמים, מצד שמירת התורה והמצוות שניהם באותה רמת קיום, אך מצד עצם הלימוד והחיבור לקב״ה לכאורה בנו של ראש הישיבה במקום הרבה יותר גבוה.
האם באמת יגיע בנו של ראש הישיבה לקירבה גדולה יותר והתענגות על ה׳ מבנו של הרפתן, או שכיון שכל אחד עבד את ה׳ בשלמות בכלים שנתנו לו שניהם ימצאו במדרגה שווה?

@מלכת-שבא
נראה שלא הבנת את כוונתי, שם מבואר שב״ש לא נהגו הלכתית כשיטתם אלא כשיטת ב״ה. לא קשור לענין נהיגת כבוד.

@מעבר-אחר כתב בבחירה וכפייה:

ועל כך הקשה ידידי מדוע נצטווינו להפריש יהודי המתמודד האם לעבור עברה ובא לבחור ברע, ומדעו ציווה אותנו הבורא לשלול מב״א את הזכות שהוא עצמו רצה להעניק לו.

החת״ס בהפטרה לפרשת בלק כותב ביישוב הקושיה המופרסמת מענין ידיעה ובחירה וז״ל, רק אם נעיין ונדקדק היטב עיקר דין הבורא יתברך על בחירתו של אדם שבחר לעשות מעשה מרצונו כי בחירת המעשה אינה בידי שמים רק המחשבה להעלות בדעתו של אדם לחשוב בשכלו כך וכך ולא מוכרח עי"ז להוציא מחשבה זאת אל הפועל ולעשות מעשה ואם הוא בחר להוציא מחשבה טובה אל הפועל ולעשות ע"י מחשבה טובה מעשה טוב אז ראוי הוא לקבל שכר אפי' נאנס אח"כ ולא גמר המעשה מחמת שגמר המעשה ע"י היא ההכרחי וה"ה אם הוא בחר להוציא מחשבה רעה אל הפועל ולעשות ע"י מחשבה רעה מעשה רעה אז ראוי הוא ליענש על בחירתו אפי' נאנס ולא גמר המעשה רעה.

עכ״ל החת״ס. לא היה לי ברור כ״כ איך לפסק את דבריו ואין דבריו מחוורים לי כל צורכם, אבל לענ״ד כוונתו היא שהבחירה ביד האדם היא רק על המחשבה להוציא את המעשה לפועל לטוב או למוטב, אך הוצאת המעשה לפועל היא תלויה אך ורק ברצונו של הבורא ואינה ניתנת. לבחירת האדם.
ואם כנים הדברים נוכל ליישב את קושית ידידך בנקל ע״פ שיטת החת״ס, כיון שאם כל הבחירה היא רק על עצם המחשבה אין בכפייה על שלילת הוצאת המעשה אל הפועל סתירה למעלת הבחירה.

@מלכת-שבא כתב בבחירה וכפייה:

לי היה ספק תמיד לגבי כפייה על אדם שנוהג בצורה שחושב אותה למותרת, ואילו אני הגעתי למסקנה שהיא אסורה,

היכן שייכת כפייה והיכן היא לא

עי׳ גמרא יבמות דף יד והלאה שם דנה הגמ׳ אם ב״ש נהגו לעצמם כדבריהם או שנהגו כשיטת ב״ה, ויש שם צד בגמ׳ שאף קודם הבת קול לא עשו ב״ש כדבריהם משום שב״ה היו רוב.
ויעוין בגמ׳ בשבת גבי שמונה עשרה גזירות שנפסק הלכה כב״ש, שבאותו היום רבו ב״ש על ב״ה בבית שמאי ולכך הצליחו להנהיג הלכה כמותם.

@מלכת-שבא כתב בבחירה וכפייה:

מקובל גם אצל אלה שנוהגים לאסור לבקש מאלו שנוהגים להיתר לפתוח בשבילם, זה מחזק את הצד הראשון

שמעתי מהרב גנס שלאלו שנוהגים איסור לגבי פתיחת בקבוקים בשבת באמת אין היתר לבקש מהנוהגים היתר שיפתחו להם, (לכאורה אם הנוהגים היתר גם נהנים מזה אין בעיה).

לגבי עצם העניין יש בזה נידון גדול אצל הפוסקים בני זמננו, ובגדול הדעה היא שבמקום שנוהגים איסור מחמת צד איסור, כגון פתיחת בקבוקים בשבת שנוהגים איסור מחמת שאוחזים שעוברים על מלאכת מחתך או מכה בפטיש, אין היתר לתת לאחרים שיפתחו כיון לשיטתך יש בזה איסור ואתה מכשיל אותם באיסור, (לגבי איסור לפני עיור יל״ד אם האיסור הוא מצד המכשיל או מצד המוכשל). אבל במקום שנוהגים את האיסור רק מצד חומרא, וכגון רבים הנוהגים איסור לטלטל בשבת או לשמור ר״ת מחמת חומרא, שם אפשר להעזר באחרים הנוהגים היתר, כיון שאתה בעצמך אינך אוחז שיש כאן איסור אלא כחשש וחומרא.

שמעתי פעם יועץ זוגי מספר שהיה בשבת שבע ברכות, ואחד הדרשנים (אברך צעיר) אמר לחתן שכמובן שהבית צריך להבנות על חסד אבל צריך לדעת את הגבול בין חסד לניצול, אם אשתך עומדת ליד הברז ואתה יושב על יד השולחן, והיא מבקשת ממך שתביא לה כוס מים - זה לא חסד, זה ניצול.

אותו יועץ טען שחסד זה בכל מצב, והביא ראיה מרבקה שאליעזר לקח אותה לאשה לאחר שבחן אותה אם תאמר שתה וגם לגמלך אשקה. והנה אליעזר היה אדם חסון עם כל טוב אדונין בידו והרבה משרתים, והיא ילדה בת שלוש, לכאורה היה על אליעזר להוריד את השידוך על כך שהיא נותנת שינצלו אותה, ואדרבה רואים שהוא תפס את זה כמעשה חסד.

אשמח לשמוע בכללי דעות, סברות ומקורות בנושא זו, בנוסף אשמח לקבל דחיות לראיה מהסיפור עם רבקה

יעוין בבית יוסף (צט סק״א) שהוכיח שמי שחטפתו שינה מתוך שכרותו נחשב כאונס

כתב הנמוק״י (בב״ק דף י ע״א בסופו:) ״מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה, שאינו נקרא מזיד ופושע אלא הרי הוא בכלל (ברכות דף כו.) טעה ולא התפלל שמתפלל שתים לתשלומין״.
וכך פסק השו״ע (קח ח).

לכאורה ה״ה למי שחשב שיתעורר בזמן (שם שעון מעורר וכדומה).
ויעוין לשון הבית יוסף (או״ח קח יא) שהגדיר ׳מזיד׳ בהאי לישנא: ״לא מיקרי מזיד אלא כשמבטל התפלה בשאט בנפש בלי שום טירדא״.

זכור לי שיש נימוקי יוסף שאומר ששינה נחשבת כאונס, ודאי יש בזה נידון, אני אחפש ואביא כאן בעז״ה בהמשך.

@אספ כתב בלעבור בד' אמותיו של המתפלל לאחר סיום תפילת הציבור:

ב. מה מוגדר סיום התפילה, (לאחר קדיש תתקבל, לאחר עלינו לשבח)?

יש למישהו מידע ומקורות בנושא?

@מלכת-שבא כתב בעינוי דין:

פשיטא שגם כאן יש את הדין והסיבה היא שבעל השור לחוץ לידע מה יהא על שורו.

מלשון תוספות ״אסור להשהותו לענות דינו״ משמע שהעינוי הוא כלפי השור ולא כלפי בעליו

כאחד המשתמש רבות בתוכנת אוצריא, ניסתי בשעה האחרונה להשתמש בתוכנת זית, להלן התרשמותי:

החוזקה העיקרית של תוכנת זית על פני תוכנת אוצריא : מנוע החיפוש שלה, המאפשר לחפש בין כל הספרים הקיימים במאגר ולאו דוקא בספר הפתוח, וכן מאפשר חיפוש שאינו מדויק. בתוכנת אוצריא מנוע החיפוש הכללי אינו אובד, (נראה שזה באג, אולי תלוי בגירסאות), ופועל רק החיפוש המוקמי בספר, וגם זה בחיפוש מדויק דוקא. גם המפתח באודות מתהדר בעיקר במנוע החיפוש.

מעלה נוספת שיש בתוכנת זית על פני אוצריא היא שיש ספרים רבים יותר אם כי פחות שימושיים, ולמשתמש הרגיל לא אמור להיות הבדל כ"כ. (אגב מאגר הספרים של זית בנוי על מאגר הספרים של אוצריא).

החוזקה העיקרית של תוכנת אוצריא על פני זית: בשילוב המפרשים בדף. להמחשה: בעמוד גמרא העמוד מחולק לקטעים (אינו נראה לעין אלא רק בהעברת סמן העכבר מעל הקטע, כך שלא יפריע לקריאה השוטפת), ועל כל קטע וקטע מובאים המפרשים על הקטע, (ניתן לבחור אם הם יהיו לצד הטקסט או מתחת הטקסט). מה שאין כן בתוכנת זית שהמפרשים נפתחים בתחתית העמוד כספר בפנ"ע אלא שהעמוד מחולק לכרטיסיות - כרטיס של עמוד הגמ' וכרטיסים של המפרשים.

כמו"כ שילוב המפרשים על הדף מוגבל בתוכנת זית לארבעה מפרשים בלבד, בעוד שבאוצריא אין הגבלה כלל.

לגבי העיצוב: לי אישית נוח יותר העיצוב של אוצריא, אבל זה ענין של הרגל.

@תם כתב

יש את התוואי של הבוחר, איזה צד יותר קל ואיזה יותר קשה, ואת זה ה' מגביר. למשל כשמראה כמה נוכחותו ודבריו משמעותיים בעולם, על ידי כל אותותיו ומופתיו.

על דרך הבא לטהר מסייעין בידו?

@אומר-דרשני כתב בעינוי דין:

לכאו' ניתן לומר שאף שיסוד דין עינוי הדין הוא מכוח הסברא שמצפה למותו, מ"מ סו"ס יש כאן איסור לענות, ונלמד בהקש אף לשור הנסקל, למרות שטעם הדין לא שייך בו.

לגישה הזאת זה יהיה תלוי במחלוקת ר"ש וחכמים אם דרשינן טעמא דקרא

@תם כתב ב"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.:

יש את הבירור שהטוב הוא טוב

לכאורה כוונתך שהחלק הזה הוא החלק שהוא בידי שמים. אך לא הבנתי מהו ענין זה, אשמח שתפרט יותר.

חשבתי לומר, דודאי יראת שמים מהקב"ה היא באה, דאין בכח האדם לחדש מעצמו יראת שמים. והא דאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, היינו ששמירת היראה לאחר שנתחדשה בלבנו היא אינה בידי שמים ותלויה באדם.
[אלא דלפי"ז ה"ה לגבי אהבת השי"ת וזו לא מצאנו, ויל"ע. (ובאמת מצאנו בקשה בתפילת מעריב "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים", דמשמע שצריך שמירה על אהבה זו. ואולי י"ל שיש כמה דרגות באהבה, דודאי אהבת המקום עליהם אע"פ שחטאו ועל כל פשעים תכסה אהבה, אלא שהיא אינה אהבה במדרגתה השלמה בעת שישראל עושים רצונו, ועל אהבה מעולה זו אנו מבקשים שלא יסיר ממנו)].

עוד נראה לומר דדילמא משו"ה אפקיה מלשון 'נטיעה' דאמרינן גבי חיי עולם, ("וחיי עולם נטע בתוכנו) וכתב בלשון שימה, ("וישם בלבנו" וכו'). ד'נטיעה' ענינה חיבור והפיכה לאחד, ואילו 'שימה' איננה חיבור ודיבוק שני נפרדים, אלא העמדת שניהם אחד ליד השני (או על השני) באופן ששניהם עומדים ביחד אך אינם עומדים כאחד.
וממילא ייושב, דהא דאמרינן וישם בלבנו יראתו, היינו דבידי שמים איכא רק לענין השימה והעמדת היראה בלב אדם, אך בידי האדם לבדו לדבק ולחבר ולהפוך את ענין היראה לחלק בלתי נפרד מנשמתו עד שיהיו לאחד כנטיעה, ועל ענין הנטיעה אמרינן דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
[אלא שלפי"ז ה"ה לגבי אהבת השי"ת, וזו לא מצאנו, ויל"ע כנ"ל. ואולי י"ל דע"ז אנו מבקשים ואהבתך אל תסיר 'ממנו' בדוקא ולא בלשון 'מאיתנו', דעצם האהבה שיש איתנו לא שייך שתזוז, אך אנו ומבקשים על האהבה הדבוקה בנו שנהפכה לחלק ממנו ממש שלא תסור ממנו].

הנה יל"ע בהא דאמרינן וישם בלבנו יראתו, דלפי פשוטו אי"ז בקשה אלא סיפור דברים, כי היכי דבראנו לכבודו, הבדלינו מן התועים ונתן לנו תורת אמת הוו סיפור דברים ולא בקשה. ועוד דאל"כ הול"ל על דרך בקשה - 'פתח לבנו בתורתך ושים בלבנו אהבתך ויראתך'. (אמנם זה איננה ראיה כ"כ, דמצאנו בברכת החדש דרך בקשה בלשון "יחדשהו הקב"ה", דמשמע יותר על דרך סיפור דברים).

ואם כנים דברינו יקשה מהא דקי"ל (ברכות לג: ועוד) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דאילו הכא אמרינן דאלוקינו שם בלבנו יראת שמים.
ואף אם נאמר שהוא דרך בקשה, אכתי יקשה מה שייך לבקש משמים על דבר שאינו בידי שמים.

@חיים כתב בתוכנת ״זית״ אם יש מי שלא שמע,:

@ניהול נראה לי כדאי לשנות את שם האשכול לתוכנות ספרים תורניים חינמיות.

@מעבר-אחר שהוא יוצר הפוסט יכול ג"כ לערוך מחדש את שם הנושא

שאלה טובה.
אולי אפשר לומר ע"פ האמור במסכת מגילה (ג ע"א וכעי"ז במקומות נטספים) "וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו". והיינו יתכן שמזלו של השור מרגיש במיתה המתרגשת עליו ונגרם לו מכך עינוי דין כנידון המצפה למיתתו בכל יום.