פורום "משלי"

הנה יל"ע בהא דאמרינן וישם בלבנו יראתו, דלפי פשוטו אי"ז בקשה אלא סיפור דברים, כי היכי דבראנו לכבודו, הבדלינו מן התועים ונתן לנו תורת אמת הוו סיפור דברים ולא בקשה. ועוד דאל"כ הול"ל על דרך בקשה - 'פתח לבנו בתורתך ושים בלבנו אהבתך ויראתך'. (אמנם זה איננה ראיה כ"כ, דמצאנו בברכת החדש דרך בקשה בלשון "יחדשהו הקב"ה", דמשמע יותר על דרך סיפור דברים).

ואם כנים דברינו יקשה מהא דקי"ל (ברכות לג: ועוד) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דאילו הכא אמרינן דאלוקינו שם בלבנו יראת שמים.
ואף אם נאמר שהוא דרך בקשה, אכתי יקשה מה שייך לבקש משמים על דבר שאינו בידי שמים.

הנה נושא מטרת הבריאה העסיק את גדולי בעלי המחשבה מהראשונים ועד רבותינו האחרונים. נושא זה עמוק ורחב מני ים, וברצוני להתייחס לנקודה מסוימת בענין זה.

ידועה הגישה שמטרת הבריאה היא להתענג על השם, להדבק בו ולהנות מזיו שכינתו, וביססה והעמידה הרמח"ל בעיקר בספרו דרך ה' ובתחילת ספר מסילת ישרים. מאידך מצאנו במקומות אחרים (בעיקר במקרא) שמטרת הבריאה היא לכבודו של ה' יתברך ע"י שאנו ברואיו נהללו ונכבדו. בהמשך אנסה להביא מקורות לשתי הגישות הללו.

ברצוני לדון האם (לכאורה זה יותר שאלה של 'איך') יתכן ליישב את שתי הגישות הללו ולאחדם לגישה אחת.
לכאורה ישנם שתי מהלכים פשוטים, אך את שתיהם לכאורה יש לדחות וכדלהלן.

גישה א': מטרת הבריאה חלוקה בין הבורא לבין הנבראים, אצל הנברא מטרת הבריאה היא להתענג אל ה' ואצל הבורא מטרת הבריאה היא לכבודו.

הדחיה לגישה זו: לכאורה כל מטרתו של הרמח"ל בביאור מטרת הבריאה שהיא להתענג על ה', היא מכיון שהוקשה לו שלא יתכן שהשי"ת שהוא תכלית השלמות יזדקק אלינו קרוצי החומר, ולכך הוצרך להסביר שמחוק הטוב להיטיב והטובה הכי גדולה היא ליתן לנו הנבראים את הזכות והיכולת להתענג עליו ולהדבק בו. (וצריך להבין מדוע זה שהוא נצרך להיטיב אינו מורה על חסרון שלמות מצידו יתברך, אבל זה כבר נושא בפנ"ע). וא"כ אם נבאר שיש מטרה אחרת לבורא והיא מופרדת מהמטרה העומדת לפני הנבראים לא ייושב מאומה החסרון כביכול בשלמותו יתברך, דוכי חסר לו יתברך שנכבדו.

גישה ב': מטרת הבריאה היא באמת להתענג על ה' וכשיטתו המסודרת של הרמח"ל, אלא שהדרך להגיע להתענגות זו עוברת דרך כך שנכבדו, והיינו שלא יתכן להתענג על ה' למי שאינו מכבדו, ונמצא לפי"ז שהכבוד איננו מטרה בפנ"ע אלא דרך והיכ"ת להגיע על ידו למטרת הבריאה.

הדחיה לגישה זו: הרמח"ל כותב לבאר שהדרך להגיע להתענגות זו בהשי"ת היא התורה והמצוות, ולא הזכיר מאומה מענין זה של כבודו יתברך. (ואולי אפש"ל שכל התורה והמצוות ענינם לכבדו). ועוד שמלשון המקראות נראה שענין כבודו יתברך הוא המטרה בעצמה ואי"ז רק כדרך והיכ"ת להגיע אל המטרה.

---

מקורות לענין הכבוד:
ישעיה מג ז - כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.
ישעיה מג כא - עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו
(ועי"ש רש"י שפירש: למען תהלתי יספרו. ואפשר לומר שזו מטרה בפנ"ע ביצירת עמ"י ולא כמטרה כוללת של הבריאה, אך לכאורה מטרת הבריאה היא ודאי רק כלפי עמ"י - "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית" - ושאר האומות הם לעזר וסיוע לישראל ע"מ שיוכלו להביא את הבריאה לתכליתה).
רמב"ן סוף פרשת בא - וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו.

מקורות לענין ההתענגות על ה': פירשם באופן נפלא הרמח"ל בתחילת ספריו דרך ה' ומסילת ישרים, יעו"ש.

כמו"כ אם יש למישהו להוסיף מקורות נוספים ומועילים בנושא זה אשמח לקבל.

כאחד המשתמש רבות בתוכנת אוצריא, ניסתי בשעה האחרונה להשתמש בתוכנת זית, להלן התרשמותי:

החוזקה העיקרית של תוכנת זית על פני תוכנת אוצריא : מנוע החיפוש שלה, המאפשר לחפש בין כל הספרים הקיימים במאגר ולאו דוקא בספר הפתוח, וכן מאפשר חיפוש שאינו מדויק. בתוכנת אוצריא מנוע החיפוש הכללי אינו אובד, (נראה שזה באג, אולי תלוי בגירסאות), ופועל רק החיפוש המוקמי בספר, וגם זה בחיפוש מדויק דוקא. גם המפתח באודות מתהדר בעיקר במנוע החיפוש.

מעלה נוספת שיש בתוכנת זית על פני אוצריא היא שיש ספרים רבים יותר אם כי פחות שימושיים, ולמשתמש הרגיל לא אמור להיות הבדל כ"כ. (אגב מאגר הספרים של זית בנוי על מאגר הספרים של אוצריא).

החוזקה העיקרית של תוכנת אוצריא על פני זית: בשילוב המפרשים בדף. להמחשה: בעמוד גמרא העמוד מחולק לקטעים (אינו נראה לעין אלא רק בהעברת סמן העכבר מעל הקטע, כך שלא יפריע לקריאה השוטפת), ועל כל קטע וקטע מובאים המפרשים על הקטע, (ניתן לבחור אם הם יהיו לצד הטקסט או מתחת הטקסט). מה שאין כן בתוכנת זית שהמפרשים נפתחים בתחתית העמוד כספר בפנ"ע אלא שהעמוד מחולק לכרטיסיות - כרטיס של עמוד הגמ' וכרטיסים של המפרשים.

כמו"כ שילוב המפרשים על הדף מוגבל בתוכנת זית לארבעה מפרשים בלבד, בעוד שבאוצריא אין הגבלה כלל.

לגבי העיצוב: לי אישית נוח יותר העיצוב של אוצריא, אבל זה ענין של הרגל.

ברשותכם כיון שהסתעף הדיון לדון על רצון ה׳, חילקתי זאת לנושא בפנ״ע.
רצון ה׳:

שאלה טובה.
אולי אפשר לומר ע"פ האמור במסכת מגילה (ג ע"א וכעי"ז במקומות נטספים) "וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו". והיינו יתכן שמזלו של השור מרגיש במיתה המתרגשת עליו ונגרם לו מכך עינוי דין כנידון המצפה למיתתו בכל יום.

@חיים כתב בתוכנת ״זית״ אם יש מי שלא שמע,:

@ניהול נראה לי כדאי לשנות את שם האשכול לתוכנות ספרים תורניים חינמיות.

@מעבר-אחר שהוא יוצר הפוסט יכול ג"כ לערוך מחדש את שם הנושא

בנושא אחר כאן בפורום הסתעף הדיון לדיון ברצון ה׳, ע״מ שלא לערב בין הדיונים, אמרתי לקבוע כאן לדיון על רצון ה׳ מקום בפנ״ע, בבחינת יקח חכם ויוסיף לקח

@תם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

לגבי השאלה א"כ שה' היה חסר את הבריאה לפני בריאתו אותה (קדימה סיבתית ולא זמנית), נראה לי שזה מגיע מתפיסה מוטעה של ה"רצון". רצון לא תמיד מגיע מחסר, לפעמים, ואולי תמיד, הוא הוא ללא סיבה מוקדמת, הוא הסיבה הראשונה, הוא פשוט רצון. החסר מגיע רק אחרי שהוא לא ממולא. ואי מילוי זה כמובן לא קרה ולא יכול לקרות אצל ה'.
[לגבי סיבה ראשונה, ה' הוא הסיבה המוחלטת, אבל כל בוחר, הוא בעצם סיבה ראשונה, שבלעדיו המסובב לא היה קורה. ה' הוא גם הסיבה לכך שהבוחר יכול לבחור, אבל לבוחר יש עדיין קיום].

@אחד-חכם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

@תם ארשה לי לחלוק עליך.
כתבת:

נראה לי שזה מגיע מתפיסה מוטעה של ה"רצון". רצון לא תמיד מגיע מחסר, לפעמים, ואולי תמיד, הוא הוא ללא סיבה מוקדמת, הוא הסיבה הראשונה, הוא פשוט רצון. החסר מגיע רק אחרי שהוא לא ממולא. ואי מילוי זה כמובן לא קרה ולא יכול לקרות אצל ה'.

כידוע 'רצון' אנושי יכול לנבוע משלוש סיבות (ששורשן אחת). חוסר, שינוי, והשפעה סביבתית. שלושה אלו הן בעצם דבר אחד - חיסרון הגורם לרצון. זוהי עובדה. הנידון הוא בקשר ל'רצון' האלוקי.
אם נגדיר את הרצון האלוקי כ'רצון פשוט' ללא סיבה (כפי שהצעת), אנו נקלעים לבעיה פילוסופית קשה: רצון ללא סיבה הוא רצון שרירותי. אם אין 'טעם' לרצון (כמו הטבה או כבוד), הרי שהבריאה היא אקט מקרי, מה שסותר את שלמותו של הבורא כחכמה מוחלטת.
לכן, הפתרון אינו בביטול הסיבה לרצון, אלא בהגדרת מהות הרצון:
הרצון האלוהי אינו נובע מחיסרון בבורא, אלא משלמות של השפעה. במושגים פילוסופיים: הטוב המוחלט, מעצם הגדרתו, 'חייב' להופיע. זהו לא חסר שצריך למלא, אלא שפע שצריך לחלוק.

@אספ כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

@תם
אתה כמובן צודק בענין הרצון ש׳רצון׳ איננו מורה בהכרח על חסר, שמעתי פעם שרצון הוא מלשון ריצה - תנועה. ואכן התנועה בהכרח מובילה למקום מסוים, אך אין הכרח שהיא מובלת ממקום מסוים או צורך כל שהוא.
לגבי עצם ענין הרצון ביחס למטרת הבריאה שהבאתי בהתחלה לא התכוונתי לדון בזה ובודאי שלא באתי לומר שרצון מכריח חסרון. כתבתי זאת במאמר המוסגר, עיקר הנקודה היתה שהרמח״ל ביסודו של חוק הטוב להיטיב בא להפקיע את הצורך של הבורא בבריאה וחסרון שלמותו כביכול, והערתי שלכאורה כלפי החלק הזה לא התיישב כ״כ, אבל זה כבר נושא בפנ״ע.

@חיים כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

אני לא מצליח להבין אתכם זה נראה מתוך דבריכם שאתה מסבירים את 'רצון ה' כמו אצל בני אדם מין תחושה מסוימת ואז אתם דנים האם היא חייבת להגיע מחסר או לא.
אני חושב שהגדרת רצון ביחס לבורא היא לא תחושה כמו אצל בני אדם כמובן וממילא ההסבר באמירה ה' רוצה היא בשביל מה הוא ייעד אתה הבריאה, מובן שבהקשר כזה לא שייך לדבר על חסרון בה' עצמו שלא 'רוצה'.

@תם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

לדעתי, ה' רוצה כמו בני אדם, אחרת לא נוכל לדבר על רצון שלו.
אבל הוא רוצה ללא החסרונות ברצון האנושי - א. אין לו חסר מחמת חוסר הגשמה. ב. הוא לא נמצא ומרגיש רק את הרצון, אלא נמצא בכל המקומות בו זמנית, ומשל לדבר, אין אדם שיכול לחשבו מחשבות פילוסופיות תוך כדי כריתת ידו.
ובזהירות, אציע שהעולם הוא גוף של ה' במובן זה, לא שהוא מוגבל אליו ורק שם, אלא הוא גם שם.
אין בו שינויים, אלא בבריאה, השינוי הוא בנו, והוא מרגיש אותו. וצריך אריכות ועיון.

@חיים כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

@תם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

לדעתי, ה' רוצה כמו בני אדם, אחרת לא נוכל לדבר על רצון שלו.
אבל הוא רוצה ללא החסרונות ברצון האנושי - א. אין לו חסר מחמת חוסר הגשמה. ב. הוא לא נמצא ומרגיש רק את הרצון, אלא נמצא בכל המקומות בו זמנית, ומשל לדבר, אין אדם שיכול לחשבו מחשבות פילוסופיות תוך כדי כריתת ידו.
ובזהירות, אציע שהעולם הוא גוף של ה' במובן זה, לא שהוא מוגבל אליו ורק שם, אלא הוא גם שם.
אין בו שינויים, אלא בבריאה, השינוי הוא בנו, והוא מרגיש אותו. וצריך אריכות ועיון.

בעצם לפי דעתך ה' לא ברא את הרצון. וממילא כנראה גם לא את כל המערכת הרגשית של האדם.
אתה חושב שזה יכול לקרות לבד?
או שכמו שהבין הרמב"ם ולפי דעתי רוב מנין ובנין של חכמי ישראל כשאומרים רצון על ה' מתכוונים למשהו אחר מאשר בני אדם.
מתוך דבריך נראה שההבדלים בין הצורה שבה ה' רוצה לבין בני אדם אינם מהותיים, למרות שלכאורה לפחות הנקודה הראשונה מהותית מאד היא אומרת שיש איזשהו הבדל מהותי במושג רצון. לגבי הנקודה השנייה לא מספיק הבנתי אותך גם אדם לא תמיד מרגיש רק את הרצון.

@תם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

אם הם הבדלים מהותיים אז אנו לא יכולים לדבר על זה בשום שפה
ה' ברא את הרצון כשהוא רצה, כמו שאדם בורא את רצונו, למרות שאצל אדם זה יש מיש
אדם לא תמיד מרגיש רק רק את הרצון, אבל רצון תמיד לוקח לו חלק מהאנרגיה הכללית שלו

@חיים כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

@תם כתב באם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת:

אם הם הבדלים מהותיים אז אנו לא יכולים לדבר על זה בשום שפה

נכון באמת אי אפשר לדבר על רצון של ה' כמו רצון של בני אדם בשום שפה. ההבדל הוא לא שפתי אלא מהותי, האמירה רצון ה' פירושה משהו אחר, זה לא רק הבדל שפתי. לפי דעתי הפירוש של רצון ה' הוא ההגדרה לתכלית שהוא הציב השימוש במילה רצון היא על דרך משל. בוא נאמר שכיוון שהרמב"ם ורמח"ל לא חשבו כמוך (נראה לי מוסכם לא?) אז לדעתי הם הבינו כמוני. אם כי אין לי ראיה מוכחת מחז"ל שהם לא הבינו כמוך. (לא משהו שעולה לי בראש כרגע.)

ה' ברא את הרצון כשהוא רצה, כמו שאדם בורא את רצונו, למרות שאצל אדם זה יש מיש

אדם לא בורא את הרצון שלו, הוא ממקד אותו ביחס לדברים ספציפיים. את העובדה שאדם חש תחושות רצון עשה ה', ולפי דעתך הוא עשה את זה גם אצל עצמו, ועל כך נסובו דברי לעיל.

אדם לא תמיד מרגיש רק רק את הרצון, אבל רצון תמיד לוקח לו חלק מהאנרגיה הכללית שלו

כן, אבל זה הבדל טכני לא מהותי. ה' פשוט כל כך חזק, שהוא תיאורטית יכול לחשוב מחשבות פילוסופיות תוך כדי כריתת ידו. זה הבדל בגודל זה לא הבדל מהותי.

@חיים כתב בתשלום נזק כשהחפץ הניזק איבד משוויו או את צורך שימושיו:

קודם צריך להסביר למה שיהיה הבדל בין הקרן לכפל, אחרי זה אפשר לדון.
אם כדבריך שאתה מסכים למה שטענתי לעיל אפשר לומר שהוויכוח הוא על השאלה האם עניין השור קיים למרות ההקדש או לא.

לא בדיוק הבנתי למה כוונו דבריך עתה. אבל לגבי החילוק שהבאת מקודם אם הבנתי נכון, טענתך היא שגם כלפי הבעלים אין שווי לשור כ'שור' אלא כקרבן העומד לכפרה. כי שור שהוקדש למזבח השימוש היחיד הוא הקרבתו והכפרה הבאה בעקבות כך, וכיון שכן א"ש מה שהגנב פטר נפשיה בכבש, כיון שהכבש הוא תשלום מעליא כקרבן וכדבר הגורם לכפרה והוא אותו שווי שהיה לבעלים בשור.

לפי"ז אפשר לבאר החילוק בין תשלומי כפל לתשלומי קרן, תשלומי קרן הם להקדש, כי השור היה שייך להקדש לאחר שהופרש וההקדש הפסיד שוויות של שור, ומשו"ה לא יוכל הגנב לפטור נפשיה בכבש. משא"כ תשלומי כפל שהם לבעלים (עי"ש ברשב"א) א"כ א"ש מה שמצי הגנב למיפטר נפשיה בכבש וכנ"ל.

@מלכת-שבא כתב

בכל מקרה הייתי ממליץ ל@אספ לשנות את השם הקוטבי של הנושא, כעיון שודאי שהדברים אינם פשוטים כ״כ

שונה. וכמובן אין כאן שום נקיטת צד אלא משא ומתן כדרכה של תורה.

אחת הבעיות שיש במכירת חמץ היא שחוששים שהמוכר לא התכוון למכור בכוונה הראויה לחלות המקח כיון שיודע הוא שהחפץ הנמכר עתיד לחזור אליו.
ומצאנו כעין זה במסכת גיטין דף כ ע"ב, יעוין בקובץ המצורף.

אמנם לעת עתה מפאת מיעוט הנושאים הקיימים אין צורך כ"כ בחלוקה לתתי קטגוריות, אך בעז"ה עם התרחבות הנושאים בפורום יהיה צורך בחלוקה לתתי קטגוריות.

אינני מבין כ"כ בפן הטכני של הדברים, אבל אם בכל מקרה מתכננים לחלק לתתי קטגוריות יתכן שעדיף לעשות זאת עכשיו ולא לטרוח בשעת מעשה לפזר את כל הנושאים שכבר נכתבו כל אחד למקומו הוא בתת הקטגוריה.

ודאי אי"ז קשור לכך שהמניין הוא "לעומר" ולא "בעומר", שהרי בנוסח ספרד גם מונים
"לעומר" ואעפ"כ השבוע נמנה לעומר ואינו נמנה לאחר מילת "לעומר" כבנוסח עדות המזרח.

@תם כתב בטהרת המניע בעבודת ה':

הנושא מאוד קשור לנושא שכבר פתחת "אם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת"

אמנם שני הצדדים בנידון זה דומים לשני הצדדים שהוזכרו בנידון שהבאת, אלא שאין הכרח לקשר בין שני הנידונים. הנידון שם הוא על תכלית הבריאה, ויתכן שאף אם התכלית היא לכבוד ה', שהיא בעצם תכלית יותר 'לשמה', עדיין המניע בעבודת ה' יכול להיות ויתכן שאף ראוי שיהיה לצורך הנאת ההתקרבות של העובד אל קונו. ומאידך יתכן שאף אם התכלת היא להתענג על ה' ולהדבק בו ע"י התורה והמצוות, מ"מ המניע בעבודת ה' צריך להיות טהור ולא לשום פניה אחרת מלבד קיום רצון הבורא.

זכור לי שיש נימוקי יוסף שאומר ששינה נחשבת כאונס, ודאי יש בזה נידון, אני אחפש ואביא כאן בעז״ה בהמשך.

נצייר לעצמנו שני ברואים, האחד נולד לראש ישיבה, גדול הדור ולזוגתו הרבנית הצדקנית. והשני נולד לרפתן וזוגתו האיכרית.
שניהם יראי שמים ועבדו את השם ככל הנדרש מהם תוך התגברות על נסינות וכו׳.
אך מה לעשות, בנו של ראש הישיבה גדל אף הוא לראש ישיבה, העמיד אלפי תלמידים, הרביץ תורה ואף למד אותה בעצמו. ובנו של הרפתן הצליח בקושי לומר פרקי תהלים ולנמנם בשיעור הלכה בין מנחה למעריב.

כשיבואו שניהם לשמים, מצד שמירת התורה והמצוות שניהם באותה רמת קיום, אך מצד עצם הלימוד והחיבור לקב״ה לכאורה בנו של ראש הישיבה במקום הרבה יותר גבוה.
האם באמת יגיע בנו של ראש הישיבה לקירבה גדולה יותר והתענגות על ה׳ מבנו של הרפתן, או שכיון שכל אחד עבד את ה׳ בשלמות בכלים שנתנו לו שניהם ימצאו במדרגה שווה?