כיום קיימים במאגרים התורניים, כמו כן נמכרים בחנויות, ספרים השייכים לקטגוריית ׳׳ספרים החיצוניים׳׳ בן סירא, מקבים, מגילת אנטיכוס,
במשנה בסנהדרין (צ.) מבואר שהלומד בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא -
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים,
ובגמ׳ שם (ק:)
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו׳. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי
מה הפשט שנוהגים להיתר בזה, כמו כן מה טיבם של אותם ספרים ומדוע מגילת אנטיוכוס שנועדה לתאר את הניסים בימי חשמונאי נחשבת למגילה בעייתית
מה הכוונה כוחנו?
כוח אינו דבר סובייקטיבי לכל אחו״א,
האם למישהו יש מידע ברור בנושא הזה, או לפחות את המקורות של הסוגיא הזאת?
בינתיים לא הצלחתי למצוא (גם אצל אלה שמעשנים ללא הכשר...) מישהו שיודע להעמיד את הדברים בצורה מסודרת ההוא שמע ממנו כך וההוא ממנו שמע כך, ואף פעם לא הצלחתי להגיע לדברים ברורים.
מה הפשט באמת בפסק של הרב אלישיב, לגבי פתיחת בקבוקים בשבת שאין זה אסור משום מעשה שבת למרות שהוא נקט לאיסור
זה בגלל הסברות האלה או סתם שסבר שלא שייך מעשה שבת במצב שרק אפשר להגיע למוצר?
(מקובל גם אצל אלה שנוהגים לאסור לבקש מאלו שנוהגים להיתר לפתוח בשבילם, זה מחזק את הצד הראשון, לכאורה)
ואם כן איך ניתן להביא ראיה מהממצאים הארכאולוגים של החלזונות בבתי הצביעה?
@תם כתב במבט תורני - מבט אזרחי, הילכו שניהם יחדיו? והאם הם בכלל שניים?:
"ועשית הישר והטוב בעיני ה'"
"והלכת בדרכיו"
לא הבאת מקור שזה לא ציווי כללי, על מצוות האמורות בתו׳
@תם כתב במבט תורני - מבט אזרחי, הילכו שניהם יחדיו? והאם הם בכלל שניים?:
"קדושים תהיו" ועי' רמב"ן
את זה למשל אפשר לקחת לראייה שגם ציווי שאולי היה ניתן להבין אותו לבד לקדש עצמינו במותר לנו, טרחה התורה וכתבה אותו.
למעשה אני כן חושב שהסוגיא הזאת צריכה עיון, היכן נתנה התורה מקום לאדם להרחיב ערכים שיש להם בסיס בתורה.
ֿ
אבל לחשוב שניתן לאדם לפתח מערכת ערכים עצמאית שאין לה מקור בתורה, חלילה לנו.
האם יש ת״ח כלשהו שתומך בעלייה הבלתי ליגאלית?
וא״כ מסתמא זה מסברא שיש צורך להלחם על עצמאות בעל אופי דתי
