קריאת שטרי הדיוטות ועיתונים בשבת

[שרגי שהם]

ישנם שתי סיבות לאסור בכל דיון על כתב כלשהו.
האם הוא אסור שכן הוא נחשב "שטרי הדיוטות" בעצמם
והאם הוא אסור מצד גזירה שמא יבוא לקרא בשטרי הדיוטות (כמו בשבת קמט.).
זו חלוקה חשובה, וצריך לשים לב עליה בקריאה של דברי הראשונים.

בתחילה, יש דיון בראשונים האם להגדיר מכתבים כשטרי הדיוטות עצמם.
רש"י פירש (שבת קטז: ד"ה שטר הדיוטות) שבכלל שטר הדיוטות גם מכתבים.
והריטב"א מביא (קמט.) פירוש זה בשם הגאונים (למי הוא מתכוון?)
גם שיטת הרשב"א (שבת קמט.) לאסור קריאת מכתבים בשבת, אמנם לשיטתו הדבר אסור מצד גזירה שמא יבא לקרא בשטרי הדיוטות. וכך גם דעת הרא"ש שאסור רק מחמת גזירה (שבת כג א). שתי ראיות מוסיף הרא"ש. האחת, שכתב שתחת הצורה נאסר לקריאה מחשש שמא יבוא לקרא בשטרי הדיוטות, על אף שאין בו שום חשבון. והשניה, שרבי נחמיה וחכמים נחלקו האם מותר לקרא בספרי הכתובים בשבת (שבת קטז:). בודאי שרבי נחמיה שאסר לקרא בכתבי הקודש, אסר גם לקרא מכתבים, וככל הנראה חכמים שחלקו והתירו, התירו רק את הכתובים, ולא מכתבים.
התוספות מקשים על כך שמנהג העולם לקרא מכתבים בשבת, מה שמראה שהם לא ראו בגמרא מקור לאסור זאת. מכיון שכן הציע ר"י שאיסור שטרי הדיוטות לא כולל מכתבים אלא רק כתבים שנוגעים למקח וממכר ומכתבים לא נאסרו בקריאה על ידי חז"ל מכיון שיש ספק פיקוח נפש בקריאתם, שכן אולי הם עשויים לצורך גדול.
ור"ת הוסיף שמותר לקרא גם אם כבר מכיר את המכתב, שכן אם מכיר אותו אין חשש שירצה לענות עליו במכתב חדש. לדעתו, כך גם משמע בירושלמי (שבת טז א) שהחשש הוא מ"עיסוק" בשטרות, ונשמע שהוא מדבר על דברים "כבדים" כמו שטרי חוב ומקח וממכר, ולא על מכתבים.
לגבי חשש הדמיון לשטרי הדיוטות -
מסביר המרדכי (רמז תרסה) בשם אבי העזרי שמכתבים אינם דומים לרשימת אורחים (מה שהוזכר בגמרא קמט. כדבר שראוי לגזור עליו מחמת דמיונו לשטרי הדיוטות), שכן ברשימת אורחים יש חשש דומה לשטרי הדיוטות, שמא יבוא למחוק ולכתוב. אבל במכתב רגיל החשש הזה פחות רלוונטי.

בפועל, המנהג המוחלט הוא לקרוא ספרי חול בשבת, וניכר שהמנהג הפשוט הוא לסמוך על המרדכי, שלדעתו עיקר האיסור הוא בדברים שהוא יכול לבוא בהם למחוק ולכתוב.

מדוע אסרו חכמים לקרא בשטרי הדיוטות?
ייתכן שחששו לכתיבה ומחיקה
וייתכן שהעניין הוא קדושת השבת והרצון להמנע בעיסוק של מקח וממכר
הפירוש הראשון הוא דעתו של הרמב"ם בכג יז
הפירוש השני הוא דעתו של ר"י המובא ברא"ש שבת כג
ברור שלפי הפירוש השני הקשת הנכללת רחבה יותר וכוללת גם שטרות גמורים שאין חשש שמא יבוא למחוק אותם.
ולשיטתם קשה מדוע נקראים שטרות אלו בשם "שטרי הדיוטות", ולא שטרי מקח וממכר וכדו'.

האם יש צד להתיר קריאה במחשבה יותר מקריאה בדיבור?
לכאורה תלוי הדבר בסיבה לגזירת שטרי הדיוטות
אם הסיבה היא החשש מכתיבה ומחיקה, אין כל יתרון בקריאה מחשבתית, והחשש נשאר כשהיה.
אמנם, אם הסיבה היא האיסור על עיסוק בחפצי החול בשבת, בודאי שיש סיבה להתיר, שכן האיסור נאמר על דיבור ולא על מחשבה.
ויש לעיין בזה גופא, מדוע האיסור נאמר על דיבור דווקא? כנראה משום שהוא פוגע יותר בקדושת השבת, ויש לעיין האם מעשה של קריאת שטרות, גם בלא דיבור, האם הוא פוגע בקדושת השבת.
ואכן, היו כאלה שרצו להתיר (אור זרוע, הגהות מרדכי, רבותיו של רבינו יונה)
ודבריהם מסתברים לפי הסיבה השניה שהבאנו (מזוהה עם שיטת ר"י המובא ברא"ש)

מה הראיה מן הגמרא שיש לאסור כל כתב אגב שטרי הדיוטות ולא רק כתב שיש בו דמיון לשטרות שכותבים ומוחקים בהם?
הגמרא אומרת שאסור לקרא כתב שתחת הצורה (כיתוב מתחת לתמונה) על אף שאין כל חשש להוספה או גריעה.
ראיה זו כתבה הרא"ש והיא ראיה חזקה מאד. ולעת עתה לא מצאתי מי שמטפל בה, אבל ברור הדבר שכל הראשונים שהתירו קריאת כתב כלשהו (מלבד חשש פיקוח נפש) התעלמו מגמרא זו.

מה פירוש המינוח שטרי הדיוטות? ומה הוא לא כולל?
בפשטות הדברים, פשוטה של גמרא:
שטרות שנכתבו על ידי הדיוטות ויש בהם הרבה מה להוסיף ולשנות, ואין גם בעיה חיצונית שמונעת לשנות אותם.
בניגוד ל:
שטרות מקח וממכר שנכתבו על ידי בית דין או סופר מומחה ואי אפשר להוסיף מהם או לגרוע (ייתכן שאסור לקרא באלו משום ממצא חפציך ודבר דבר)
שטרי גיטין וקידושין
וכמובן בניגוד לכתבי הקודש.

זה ביאור חדשני ורוב הראשונים לא פירוש כך ולדעתם שטרי מקח וממכר מקצועיים כלולים במונח "שטרי הדיוטות" (ראה למשל ר"י המובא ברא"ש)
אבל כך נראה. אולי גם ניתן למצא לשיטה זו תימוכין ברמב"ם כג יט.

[תם]

גם אם הבעיה היא שמא ימחוק, יכול להיות מותר במחשבה, כי אפשר לאסור רק מעשים
יל"ד גם לאוסרים מכתבים, שספר לא מתחלף בשטר, כעין סברת הגמ' (קמט.) שכותל לא מתחלף בשטר