הזיהוי המחקרי של שיבולת השועל
-
אחת השאלות המעניינות שהתחדשו בדורנו, נוגעת בעניין שבולת השועל.
יש לדבר הזה כל כך הרבה נפקא מינות!
שיבולת שועל ההלכתית נחשבת כחמשת מיני דגן, וממילא - מברכים עליה ברכת המזון, יוצאים ידי חובת מצה בפסח, עוברים משום חמץ, הפרשת חלה, וכולי.במשך מאות שנים, זוהתה שיבולת שועל עם מה שמכונה היום "קווקר" על שם החברה האמריקאית ששיווקה את המוצר בארץ, לפני שנים.
אך בתקופה האחרונה, קם פרופסור יהודה פליקס, וטען שיש קושי של ממש לזהות את השיבולת שועל עם הקווקר, וטענותיו הם כדלהלן:
א. תנאי האקלים בארץ אינם מתאימים לגידול מין זה.
ב. כמות הממצאים הארכיאולוגיים זעומה בהשוואה לחיטה ולשעורה.
ג. במשנה בכלאים (פ"א מ"א) אנו לומדים ששעורה ושיבולת שועל הם מין אחד לעניין כלאים, אך השוואה ביניהם מלמדת שהם שונים מאד זה מזה וקשה להניח שחז"ל התייחסו אליהם כמין אחד.
ד. בירושלמי מובא: "שורה זו שבולת שועל, ולמה נקרה שמה שורה? שהיא עשויה כשורה". קשה להבין כיצד ניתן לתאר את שיבולת השועל כעשויה כשורה, לעומת זאת סידור הגרגירים בשעורה הדו-טורית אכן נראה ישר כסרגל.טענה נוספת, ומשמעותית של פליקס הייתה העובדה הבאה - הקווקר פשוט לא מחמיץ! אין דרך לגרום לו להחמיץ - וממילא, קשה להאמין שהוא בכלל חמשת מיני דגן.
לאור כל אלו טען פליקס שיש לדחות את הזיהוי הותיק והמוכר, ולזהות את שיבולת השועל עם מין מסויים של השעורה - שעורה ארבע טורית.
אחת מהראיות המרכזיות לדבריו הם דברי רבי נתן אב הישיבה למשנה: "שעורים ושיבולת שועל – אלשער וסנבלה אלתעלב, מותר לזרען יחד שכולם שעורים, אלא שזה מחודד משני צדדים וזה מארבע צדדים" תיאור השעורה כמחודדת משני צדדים מתאים לתיאורה של שעורה דו טורית, ותיאור השיבולת כמחודדת מארבעה צדדים מתאים לתיאורה של שעורה ארבע טורית.
בית המדרש להלכה בהתיישבות, של הרב אפרתי, התייחס לשיטה זו, ובמיוחד לטענה האחרונה, ויחד עם ד"ר משה זקס הם ביצעו ניסויים שונים בקווקר, עד שהצליחו להראות שכן יש בו פעילות מסויימת של החמצה.
כנגד הטענות ההיסטוריות של פליקס, השיב גדול המומחים בארכיאוליגה בוטנית - פרופסור מרדכי כסלו, בטענות הבאות:
א. בזיהוי שבולת שועל עם שעורה יוצא פליקס כנגד מסורת ברורה של פוסקי אשכנז לזהות את שיבולת השועל כ - Avena
ב. במקורות היווניים והרומיים הקלסיים החל מתאופראסטוס וכן מתיולוס, פליניוס וגאלינוס שיבולת השועל מזוהה כ Avena.
ג. ישנם ממצאים בוטנו-ארכיאולוגיים רציפים לשימוש בשבולת שועל ביחד עם חיטה ושעורה.
ד. אין הסבר מספיק מדוע יש צורך לחלק את השעורה ולזהות אותה כשני מיני דגן.
ועל כן, לדעתו יש לשמר את המסורת הקדומה - שיבולת שועל היא קווקר.
אנקדוטה:
לפי הזיהוי של פליקס, המזהה את שיבולת השועל עם זן מסויים של השעורה, סיבת שמה "שיבולת שועל" היא מפני ששועלים אוהבים אותה... -
@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:
במשך מאות שנים, זוהתה שיבולת שועל עם מה שמכונה היום "קווקר" על שם החברה האמריקאית ששיווקה את המוצר בארץ, לפני שנים.
מהיכן מגיע זיהוי זה ומה גרם כן לסבור שזה השיבולת שועל?
(ֿדרך אגב, עד כמה שידוע לי המילה ׳דגן׳ מתארת הגדרה למאפיין כל שהוא, [״כל מידי דמידגן״] לא ניתן לבחון עפ״ז?)@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:
ב. כמות הממצאים הארכיאולוגיים זעומה בהשוואה לחיטה ולשעורה.
אבל מה החלופה? הרי אין צמח אחר שאותו כן יש, (זה דומה נראה לי לדיון על הממצאים של התכלת, ולטענת המכחישים של זיהוי הארגמון, למיעוט ממצאים)
-
@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:
מידי דמדגן כולל גם קטניות, ועל כן אין ענינו אלינו.
נו ובכל זאת לעניין חמשת מיני דגן יש לנו מבחן, לא כן?
@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:
לגבי טענתך השניה, פליקס מציע תחת הקווקר את זיהוי השעורה הארבע-טורית
מחילה, לא חישבתי דברי,
מה כן גרם לזיהוי של הקווקר?