עשיית זכר ליציאת מצרים באפיקומן

[מניח בקדושה]

אי' במשנ"ב (סי' תעג) שיש להניח את האפיקומן 'תחת המפה - זכר למה שאומר משארותם צרורות בשמלותם', ויש להתבונן בעשיית זכר להנ"ל, מהי המשמעות במה שנטלו את הבצק בשמלותיהם, שלזה אנו עושים זכר. עוי"ל מ"ט נוהגים כך דווקא במצה של אפיקומן ולא בשאר המצות. ובאופן כללי יש להגדיר מהם סוגי הדברים להם אנו עושים זכר [בפרט בפסח].

[מלכת שבא]

זה שלא מכסים את כל המצות זה לא כ״כ קשה, כי ההלכה נאמרה על מצות שמשהים אותם, ונסובה על הצורה להשהות אותם,
המשמעות יכול להיות שזה כמו החרוסת שעושים כעין הטיט, כלומר עוד המחשה במהלך הלילה לסיפור,
ואכן מעניין לבדוק האם יש קו מאחד בין הדברים שמצאנו בהם עשיית זכר,

[מנחם]

יכול להיות שלקיחת הבצק בשמלה הוא מבטא את המהירות של היציאה שלא היה זמן להתארגן בצורה מסודרת וא"כ הוא ממש בכדי להמחיש את ענין הבחפזון של המצה

[מניח בקדושה]

@מנחם כמדומה שאף הספרדים שנוהגים לומר בבהילו בתחילת ליל הסדר כמובא ברמב"ם זכר ליציאה בחיפזון נוהגים בנוסף ג"כ להניח את האפיקומן במפית, ויש להבין מדוע מחלקים את הזכר לחיפזון בין המצה לבין האפיקומן, שלמצה די באמירת בבהילו ועבור האפיקומן בעינן מעשה ממש. ועוד י"ל כיצד ההנחה במפית מזכירה את עצם היציאה בחיפזון.