לימוד בספרים החיצוניים
-
כיום קיימים במאגרים התורניים, כמו כן נמכרים בחנויות, ספרים השייכים לקטגוריית ׳׳ספרים החיצוניים׳׳ בן סירא, מקבים, מגילת אנטיכוס,
במשנה בסנהדרין (צ.) מבואר שהלומד בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא -
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים,
ובגמ׳ שם (ק:)
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו׳. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי
מה הפשט שנוהגים להיתר בזה, כמו כן מה טיבם של אותם ספרים ומדוע מגילת אנטיוכוס שנועדה לתאר את הניסים בימי חשמונאי נחשבת למגילה בעייתית
-
-
בנותן טעם לצרף לנידון מה שמצינו בכמה מקומות בגמ' שמביאים את ספר בן סירא כמקור מוסמך שניתן ללמוד ממנו לדוגמא במסכת כתובות (קי ב) דאי' 'כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כְּדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת, בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ, מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״
עוד יש להעיר בחלק הזה שבסוף פרק החובל בב"ק היחס לספר בן סירא נראה זהה לחלוטין ליחס לפסוקים. -
ייתכן שהאיסור הוא להעמיק בהם ולדקדק בדבריהם, שאז חשיב דברי הבאי שהרי מפנה לבו מד"ת לחכמה זרה (וכגדר איסור ביטול תורה, ומזה יש ללמוד לספרי פילוסופיה). אבל לקרוא סתם מוכח שמותר מגמ' הנ"ל. לזה הלבלר התכוון?
(ועי' שם בתוס' שכ' ייתכן שהוא בבן סירא, ונסתפקתי שם האם כוונתו ייתכן לבאר כן בגמ' או שתלה הפס' בבן סירא למרות שלא קרא. ומשליך זה על כל הנ"ל...) -
@צפיחית-בדבש כתב בלימוד בספרים החיצוניים:
לזה הלבלר התכוון?
לכאורה כתבתי ברור וכן ברמב"ם כתוב ברור ולכאורה השו"ע בהלכות ת"ת והגר"א שם [לא זוכר עכשיו את הסעיף המסוים] דנים בנושא של לימוד עוד דברים בינהם פרד"ס ומסיקים שרק לאחר שמילא עצמו בלימוד יכול להיכנס לפרד"ס וטעם מצד ביטול תורה [ועיין שם בגר"א מעניין שטוען שהרמב"ם עצמו מעולם לא נכנס לפרד"ס]
-
עוררתני לעיין עוד בדבר. ובאמת הוא נושא רחב ולא באתי לומר את המילה האחרונה בעניין אלא סברא להיתר. ובזכותך מצאתי כן בירושלמי סנהדרין (י א)- "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה אבל סיפרי המירם וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת מאי טעמא ויותר מהמה בני היזהר וגו להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו". ועי' בפני משה שם וכ"ז כעין מש"כ.
לגוף דבריך- צדקת ממני במה שלפחות חלק מהפוסקים התירו רק לממלא כריסו ש"ס קודם. אבל עי' שלא הוזכר שם ביטול תורה אלא הענין הכללי של השקיעות בד"ת לבד ונראה דגם זה רומז למש"כ. ולא עיינתי די בכ"ז -
הפשטות במשנה שהקורא בספרים החיצוניים, זה מי שקורא בהם כאילו הם חלק מכתבי הקודש. וכמו שיטת הכתות הפורושות. (ויל"ע אם זה נכנס בדברי התל' בסנה').
ובאמת עיקר הבעיה בבן סירא שזה שיש לך רעיונות זה נחמד אבל אסור להפוך את זה כאילו זה בדיוק התורה, אלא רק כהסבר חיצוני.
ולכאו' ת"ח שמציג את שיטתו כאילו רק היא התורה, וכל מי שסוטה ממנה הרי הוא אפיקורס הוא בכלל ספרים חיצונים.
