לימוד בספרים החיצוניים

[יושב אוהלים]

כיום קיימים במאגרים התורניים, כמו כן נמכרים בחנויות, ספרים השייכים לקטגוריית ׳׳ספרים החיצוניים׳׳ בן סירא, מקבים, מגילת אנטיכוס,

במשנה בסנהדרין (צ.) מבואר שהלומד בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא -

רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים,

ובגמ׳ שם (ק:)

רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו׳. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי

מה הפשט שנוהגים להיתר בזה, כמו כן מה טיבם של אותם ספרים ומדוע מגילת אנטיוכוס שנועדה לתאר את הניסים בימי חשמונאי נחשבת למגילה בעייתית

[הלבלר]

א. מגילת אנטיוכוס לא נחשב ספר חיצוני והיו קהילות באיטליה וכו' שהיו קוראות בובאופן קבוע מאז ומעולם בחנוכה
ב. כל הנידון של ספרים חיצוניים עפ"י הרמב"ם זה בגדול שלא לקרוא על מנת לימוד או במקום לימוד אבל לקרוא לשם היסטוריה או סתם קריאה אין בעיה

[מניח בקדושה]

בנותן טעם לצרף לנידון מה שמצינו בכמה מקומות בגמ' שמביאים את ספר בן סירא כמקור מוסמך שניתן ללמוד ממנו לדוגמא במסכת כתובות (קי ב) דאי' 'כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כְּדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת, בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ, מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״
עוד יש להעיר בחלק הזה שבסוף פרק החובל בב"ק היחס לספר בן סירא נראה זהה לחלוטין ליחס לפסוקים.