@אחד-חכם כתב בה'שנור' בחז"ל:
הציבור הליטאי, הנצמד באופן בסיסי להלכה ולמאמרי חז"ל, הבין שההלכה הזו היא לא רק כלכלית, היא בונה את הכבוד העצמי ואת הקומה הרוחנית של האדם. אדם שחי על שנור מאבד את ה'צלם' שלו ואת העצמאות הפנימית שלו. מה שגרר בעקבות זה סטיגמה חברתית שאינה יכולה לקבל כלל את חוסר הכבוד העצמי שב'שנור'.
@אומר-דרשני כתב בה'שנור' בחז"ל:
כנגד טענתך, הבאתי [בלא ציון מקור, אבקש את החברים לחפש את כל המקומות ולציינם] שבגמרות נראה שהצורה הטבעית למי שאין לו כסף היא חיזור על הפתחים. [כמובן כשא"א לו לעבוד].
איני מכיר את החז''לים שציין @אומר-דרשני אמנם באם הם קיימים עולה מדבריהם שישנם שני אופציות או לחזר על הפתחים או לעבוד ולהתקיים בשכר זה(שזו האופציה המועדפת, לפי מה שנאמר פה וכך נראה מסברא) וכלשון הגמ' פשוט נבילה בשוק ושקיל אגרא
אכן מהמקורות שציין @אחד-חכם נראה שהסתייגות חז''ל היא עקרונית להיזקקות לשולחן אחרים ולא שאני בזה בין חיזור פתחים, דפיקה על הבימה או תלוש ממתן בסתר השכונתי/קופת העיר שבעניין זה ניתן לומר שהציבור הליטאי חזק אף יותר בתחום ומתעלה על ידידו החסידי וכפי שראה כל מי שנכח בחנויות הביגוד וכדו' בערב פסח שכמעט ואין מי (בעל חזות אברכית) שמשלם מכספו וכל אחד מצוייד בתלוש מקופתו שלו
ולפלא על הציבור הליטאי שלרוב נשמר בקיום ההלכה שנפל בזה, ואשרי מי שבכוחו ללמד זכות בזה
