פורום "משלי"

כהצעת שיפור, אציע להעלות אשכול חדש שמטרתו תהיה תרבות ויצירה תורניים.
באשכול יעלו יצירות תורניות כגון שירים בסגנונות שונים, קינות ואולי אף פרודיות ליוצרים או סגנונות תורניים.

הנושא מורכב ואין לי את הפנאי להאריך בזה (אולי העלה מאמר בהמשך)
בגדול החלוקה בין הדרש לפשט היא אינה בעומק הבנת דברי התורה, הדרש הוא אינו הסבר מעמיק יותר או שפה נסתרת של דברי הפשט שבתורה.
פעמים רבות מובאת בחז"ל הדרשה של לשון "תורות-אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבע"פ", אלו שתי תורות מקבילות שלכל אחת יש קיום בפני עצמה, ואין אחת מהם מתיימרת להבין עמוק יותר או נכון יותר את דברי הכתובים מחברתה, אלא שתיהם מתקיימות במקביל כתורות חופפות אחת לשנייה.
בגדול החלוקה היא שהפשט הוא דברי התורה עצמה כפי שהיא ללא החיבור של הדברים לדעת הפרשן, אך הדרש היא דברי התורה הבאים אל תוך דעת הפרשן ומתפרשים ע"פ דעתו האישית והסובייקיטיבית, וכמו שכינו זאת חז"ל "אין, תורה דיליה היא", התורה שבכתב היא קבועה ויציבה ואינה ניתנת לשינוי אך התורה שבע"פ משתנה בין אדם לחבירו, לא רק מפאת המחלוקות מה כוונתה, אלא מפאת אופיה כתורה המתחברת לדעת האדם, לכל אדם היא קיימת באופן אחר, ולכן תורה שבעל פה לא ניתנה להיכתב משום שבמהותה היא ניתנת על פה, הדברים נכונים רק כלפי הפרשן המפרש אותם ואילו כלפי חבירו באמת אין הדברים נכונים שהרי חיבור התורה לדעתו שונה הוא, ומשום כך אין שום תועלת בכתיבת והנצחת דברי התורה שבעל פה.
הדברים עוד עמוקים ועדינים והצעתי אותם כאן בצורתם הגסה יותר, כמובן שהדברים אמורים למדרשי הלכה, מדרשי אגדה אופיים שונה בתכלית והם באים לתאר לנו רעיונות פילוסופיים, קבליים ומוסריים ואין הם שייכים לסוגיית הפשט והדרש.

@תם כתב בעינוי דין:

בחושים שלהם היא נראית

עיין ברש"י ב"ק ב: אדם אית ליה מזלא שפירש או שיש לו דעת לשמור גופו או נח להמיתו בקלות, וברע"א שולח לרש"י בשבת שמפרש שמזלא הוא מלאך השומר על האדם.
ואין אלו דברים סותרים אלא המלאך השומר על האדם מתבטא בסידרה של אינטאיציות ורגישויות לסכנות מתקרבות והיכולת להישמר מהם גם בלי לדעת לכתוב ספר כיצד להינצל מן הסכנה הזאת ובלי להמשיג את סידרת הפעולות שלו לכדי תכנית פעולה מגובשת ומוכתבת.
גם הבע"ח המזלא השומר עליהם מתבטאת ברגישויות לצלילים עדינים ותנודות קלות של גלי קול או של הקרקע, או אותות חשמליים ומגנטים וכן מצפייה של התנהגות שאר היצורים בטבע, וכך הם חשים בסכנה עוד לפני שהיא נראית לעין בצורה מוחשית.
לעניינינו השור יכול להרגיש בכך שהולכים לשוחטו ע"פ מכלול האינטאיציות שלו והיכרויות שלו עם מקרי שחיטה מוקדמים וכדומה ובכך יש לו את ה"מצפה למיתתו" ויתכן ששייך אף בו עינוי הדין.