פשט ודרש
-
רשב"ם בראשית פרק לז פסוק ב
אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.
דבריו מפורסמים, ולכאו' עמד על נקודה זו, אמנם לא נתבאר מדבריו מה מיישב מה נשתנו דורות הראשונים. רק כתב 'מתוך חסידותם', וצ"ב. -
פשטות דבריו שזה חסידות כי זה נוגע למעשה כדבריו בריש משפטים
"ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אע"פ שהם עיקר כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל. ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ, ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה"
אמנם לא בטוח שהראשונים אצלו זה חז"ל ולא רש"י וכדו' -
@אומר-דרשני כתב בפשט ודרש:
רשב"ם בראשית פרק לז פסוק ב
אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.
דבריו מפורסמים, ולכאו' עמד על נקודה זו, אמנם לא נתבאר מדבריו מה מיישב מה נשתנו דורות הראשונים. רק כתב 'מתוך חסידותם', וצ"ב.איך רשב"ם הבין את התפקיד של הפשט בתורה?
-
אמנם לא בטוח שהראשונים אצלו זה חז"ל ולא רש"י וכדו'
הוא מזכיר את דברי הגמ' בשבת, שלא ידעו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן מזכיר אח"כ שרש"י כבר נתן לב לפרש לפי פשוטו. וא"כ בהכרח ראשונים אינם פרשני המקרא.
איך רשב"ם הבין את התפקיד של הפשט בתורה?
איך כל הראשונים מבינים, זו שאלה בפנ"ע.
-
@אומר-דרשני כתב בפשט ודרש:
אמנם לא בטוח שהראשונים אצלו זה חז"ל ולא רש"י וכדו'
הוא מזכיר את דברי הגמ' בשבת, שלא ידעו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן מזכיר אח"כ שרש"י כבר נתן לב לפרש לפי פשוטו. וא"כ בהכרח ראשונים אינם פרשני המקרא.
איך רשב"ם הבין את התפקיד של הפשט בתורה?
איך כל הראשונים מבינים, זו שאלה בפנ"ע.
מסכים לגמרי. רק שרשב"ם שם אצבע מרכזית על זה שהנושא הוא לא ההלכות ולא ההגדות אז מה כן?
-
הכלל בפשט ודרש לענ''ד וממה שיוצא למתבונן בסתירות בין הפשט לדרש הוא כזה:
הפשט תמיד בא להציג את הרעיון שעומד מאחורי הדברים, את השורשים שלהם.
והדרש מוריד את הרעיון לחלקים המעשיים
קח למשל את עין תחת עין, שפשוטו של מקרא כמובן הוא כמשמעו, וכן כתב הרמב''ם במורה נבכים שזה פשוטו,
וחז''ל פירשו את זה לממון, כלומר שהרעיון הזה מתקיים בממון שבמקום לקחת לו עין לוקחים לו דמי עין
זה יורד גם ללומד'ס שהתשלומין האלה הם כופר האיברים, ולא רק שבפשט כתוב 'נקמה' וחז''ל אומרים 'תשלומין' אלא הרעיון הוא נקמה וההתקימות של זה בעולם המעשה היא בתשלומין
יש לזה עוד מלא דוגמאות גם בהלכה [פרשת משפטים וכדו'] וגם באגדה [סיפורי התורה וכדו'], אם תרצה אני יעלה כאן
אבל באופן כללי זה תמיד התפקיד של הדרש והפשט, וממילא יובן למה חז''ל לא התעסקו בזה ואנחנו כן -
אני יכתוב כאן קצת ממה שאני זוכר ותאמר אם אתה חושב שזה מיצג
קח את המסע של בני ישראל במדבר, לפי הפשט, מי שלומד את הפשט רק מתוך הכתובים, עם ישראל הלכו במדבר, 'נחש שרף ועקרב', היה להם עמוד ענן אחד שהלך לפניהם, ולמן היה טעם קבוע שהתלוננו עליו - צפיחית בדבש [מחכים לתגובתך...]
באים חז''ל ואומרים שהיה להם עננים מכל כיוון, שהרגו לפניהם את הנחשים והעקרבים, שמו לפניהם הר ובקעה למישור, למן היה כל טעם שרצו, יש מ''ד שהוא היה משתנה גם במרקם.
זה אחת הסתירות הכי משמעותיות בתורה בין פשט לדרש
לפי הדרך הזאת אפשר לומר שהתורה מציגה את הרעיון של המסע במדבר, שהוא היה - קשה! נמצאים במדבר, בלי לדעת לאן הולכים, 'לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם זה ארבעים שנה'. וזה ודאי גם איך שחז''ל מציגים היה קשה,
אלא שהם באים לספר לך על הסייעתא דשמיא שהיתה לעם ישראל, שהגם שהמסע היה קשה הם התמודדו עם זה יפה מאוד כי ה' היה אתם, וזה גם איך שהפשט מציג 'שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה זה ארבעים שנה'.
הפשט אומר לך את הרעיון הכללי, ה'פשטי'
וחז''ל אומרים לך את הביטויים הטכניים שלו, שנמצאים גם הם ברעיון הכללי
לכן כל כך חשוב לעסוק גם בדרש וגם בפשט, ושניהם מציגים תמונה שלימה
אגב בהרבה פעמים זה לא מסתדר בקלות [וגם כאן לא כל כך] אבל חושבני שזה הרעיון, אם יסכימו החכמים. -
נראה לי הדגומא הזאת קצת מכלילה אפשר לדון על סתירות ספציפיות בדוגמא שהבאת אבל התשובה היא שבאת החוויה של ההליכה במדבר היא כפולה זה משהו שהתרחש לאורך ארבעים שנה והיו בו גם וגם וכמו שהערת בעצמך שבמקרא עצמו בפשט יש את הכפילות.
עכשיו לגבי שאלת הסתירות ביחס לשאלה הכללית אפשר לתת תשובה הפוכה הפשט מספר מה היה והדרש מגלה לך את הרעיון עמוד הענן הלך לפני מחנה ישראל אבל הוא שמר עליהם לגמרי ולכן הוא היה מכל הכיוונים - יש פה שאלה עקרונית מה באמת קרה עמוד הענן היה מקדימה ומאחורה או רק מקדימה. -
אני שומע - זה נכון,
בשאלה 'מה היה' תמיד אתה לא תוכל לדעת מה באמת היה [אם כי במן קצת קשה לומר שחז''ל התכונו לרעיון, אבל כמו שכתבת זה סתירה ספציפית ולא שאלה כללית].
שמעתי שפעם מישהו שאל את ר' משה שפירא מה באמת היה והוא ענה לו 'מה זה משנה?' [תקרא את זה עם הניגון של ר' משה..], באמת, זה לא נפק''מ מה בדיוק היה אלא מה באים לומר לנו, ואם קבלנו את הדו מימדיות של הסיפור אז המטרה הושגה
בכל אופן בכל הנושאים ההילכתים שם זה קל, ברור שמה שחז''ל אומרים זה הקיום הטכני של מה שכתוב בתורה, והתורה מציגה את הרעיון של הדין.
זה לא חייב להיות רק בסתירות קח את עניני דיומא - בתורה כתוב מחמצת, ושאור, וחז''ל מורידים את הרעיון הזה לפרטים הטכניים של תערובת ונוקשה, בתורה כתוב מבתיכם ומכל גבולך וחז''ל מורידים את זה לגדרים הטכניים של שלך וברשותך. -
אני שומע - זה נכון,
בשאלה 'מה היה' תמיד אתה לא תוכל לדעת מה באמת היה [אם כי במן קצת קשה לומר שחז''ל התכונו לרעיון, אבל כמו שכתבת זה סתירה ספציפית ולא שאלה כללית].
שמעתי שפעם מישהו שאל את ר' משה שפירא מה באמת היה והוא ענה לו 'מה זה משנה?' [תקרא את זה עם הניגון של ר' משה..], באמת, זה לא נפק''מ מה בדיוק היה אלא מה באים לומר לנו, ואם קבלנו את הדו מימדיות של הסיפור אז המטרה הושגה
בכל אופן בכל הנושאים ההילכתים שם זה קל, ברור שמה שחז''ל אומרים זה הקיום הטכני של מה שכתוב בתורה, והתורה מציגה את הרעיון של הדין.
זה לא חייב להיות רק בסתירות קח את עניני דיומא - בתורה כתוב מחמצת, ושאור, וחז''ל מורידים את הרעיון הזה לפרטים הטכניים של תערובת ונוקשה, בתורה כתוב מבתיכם ומכל גבולך וחז''ל מורידים את זה לגדרים הטכניים של שלך וברשותך.הסיפור על ר"מ נמצא במאמר הרב פייבלזון על דרך הלימוד של ר"מ אם אתה מחפש מקור - עוד סיפור באותו עניין מר' משה ששמעתי ממישהו שנכח שם - פעם שאל אותו מישהו אם ריב"ל באמת פגש את המשיח, ר"מ כעס עליו נורא ונזף בו כמה פעמים בעינים בורקות וודאי שזה היה זה כתוב בגמרא... אתה מתכוון לשאול אם היה אפשר להלקיט את זה?, לא היה אפשר להקליט את זה...
לגופו של עניין בשאלה מה היה צריך להכריע כל פעם לפי איזה אומדן דעת מסויים. (דווקא במן לא מופקע בעיני שחז"ל כיוונו לרעיון מסויים.) בנושאים ההלכתיים אין שאלה מה היה? השאלה מה צריך לעשות, אפשר לנהל דיון מה היה לפני הדרשה. -
תודה על המקור.
נכון שבנושאים ההילכתים אין שאלה מה היה, אבל יש שאלה מה הגדר.
וזה ביחס לשאלה שהועלתה פה מה התפקיד של הפשט ומה התפקיד של הדרש, זה לכאורה הנקודה, הפשט מבטא רעיון, הדרש אומר לך איך הרעיון מתקיים בפרטים הטכניים
[לא נכנסתי כרגע בזה לדיון למה חז''ל לא עסקו בפרשנות המקרא - אני כן מתחבר מאוד לשאלה שלך מכמה היבטים ואני יכתוב ע''ז בהמשך אי''ה],
ואגב אם הזכרת את הרא''מ פיבלזון - את היסודות של הענין למדתי ממנו בספרו 'ויבינו במקרא' על ויקרא, ומתוך זה ראיתי את זה בכל התורה.
[זה אדיר בבבא קמא בחצי נזק, ובקדשים, ועוד]. -
הכלל בפשט ודרש לענ''ד וממה שיוצא למתבונן בסתירות בין הפשט לדרש הוא כזה:
הפשט תמיד בא להציג את הרעיון שעומד מאחורי הדברים, את השורשים שלהם.
והדרש מוריד את הרעיון לחלקים המעשיים
קח למשל את עין תחת עין, שפשוטו של מקרא כמובן הוא כמשמעו, וכן כתב הרמב''ם במורה נבכים שזה פשוטו,
וחז''ל פירשו את זה לממון, כלומר שהרעיון הזה מתקיים בממון שבמקום לקחת לו עין לוקחים לו דמי עין
זה יורד גם ללומד'ס שהתשלומין האלה הם כופר האיברים, ולא רק שבפשט כתוב 'נקמה' וחז''ל אומרים 'תשלומין' אלא הרעיון הוא נקמה וההתקימות של זה בעולם המעשה היא בתשלומין
יש לזה עוד מלא דוגמאות גם בהלכה [פרשת משפטים וכדו'] וגם באגדה [סיפורי התורה וכדו'], אם תרצה אני יעלה כאן
אבל באופן כללי זה תמיד התפקיד של הדרש והפשט, וממילא יובן למה חז''ל לא התעסקו בזה ואנחנו כןאיך זה מסביר למה חז"ל לא עסקו בפשט?
-