מדוע בנוסח עדות המזרח ממניין השבועות אינו ״לעומר״
-
@אספ כתב במדוע בנוסח עדות המזרח ממניין השבועות אינו ״לעומר״:
"לעומר" ואעפ"כ השבוע נמנה לעומר ואינו נמנה לאחר מילת "לעומר" כבנוסח עדות המזרח
מישהו יודע להסביר מה כן המשמעות של החלוקה בקידומת, ע״פ נראה שבנוסח ספרד מתיחסים לקורבן, ובנוסח אשכנז מתיחסים למניין עצמו,
וקצת משונה הצורה לקרוא למנייןמ עצמו ״עומר״ -
ידוע מה שכתב החינוך שטעם הספירה הוא כעבד ישאף צל, ומפורסמת הקושיה שאם כך מדוע המניין הוא לימים העוברים מעת הקרבת העומר, ולא לימים הנותרים ליום מתן תורה. לפי נוסח אשכנז יובן יותר, כי באמת הספירה היא לא לעומר אלא בעומר. כלומר המניין אינו מתייחס לימים שעברו מעת הקרבת העומר אלא המניין נמנה בתקופת העומר.
ויתכן לפרש זאת ע"פ דברי המהרש"א (אינני זוכר כעת היכן אשמח למ"מ) שביאר שהתקופה של ספירת העומר היא הפיכת הבהמיות שבתוכנו [אותה מסמלת מנחת העומר העשויה משעורים שהיא מאכל בהמה] ל'אדם' [אותו מסמל קרבן שתי הלחם העשוי מחיטים שהם מאכל אדם]. -
@אספ המהרש"א הוא ע"ד הגמ' בר"ה (טז א) 'תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח — מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות'. עיי"ש.
ובנו"ט לציין לדברי הסבא מסלבודקא (מובא בתחי' חוט השני הל' שבת ח"ב) שלומד מדברי הגמ' בכתובות (עז א) 'אזל רבי אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל, אמר אכסוה שערי לאלעזר', דאכילת שעורים מורה על פחיתות במעלת האדם, וכנ"ל.