אם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו
-
לגבי שאלת השכר והמדרגה וכו'
נאמנם עלי דברי משה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" -
עוד בעניין, או בסמוך לו
ראה מש"כ רבינו יונה ע"פ אבות "אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה - לומר שיש יתרון למרבה מדעתו ונחכם על הממעיט אע"פ ששניהם לא נתבטלו"
(וראה גם מהר"ל בתפארת ס או סא, אין הספר לפני כעת, ובדרך חיים ע"פ אבות על לפום צערא אגרא) -
יוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד.
א"ל אבוה: מאי חזית?
א"ל: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה.
א"ל: עולם ברור ראית.
ואנן היכי חזיתינן? א"ל: כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם
הרי גמרא ערוכה שבקרב תלמידי החכמים אלו הלומדים בבית המדרש ומביצים תורה לרבים הם אלו הנחשבים יותר בשמיים. וגדולה מזאת אמר לי הגר"א לויסון כמה פעמים שאף בבעלי כישרון הדברים אמורים, ככל שהלומד מוכשר יותר כך השגתו בתורה ודבקותו בקב"ה גדולה יותר ושכרו רב. -
@מלכת-שבא כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
@תם כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
זה קשור לשאלה מהו עולם השכר
גם אם עולם השכר מבוסס כולו על השלכות של מעשינו על הקרבה לאלוקים, ולא כציור המופשט של מתן גמול, עדיין יש לדון את הנידון הנ״ל
התכוונתי שלדעות שהעולם הבא הוא צורה מתוקנת של העולם שלפנינו, די ברור שהמוכשר מלידתו נחשב יותר ומקבל יותר
-
@הלבלר כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
הגר"א דסלר ב"מכתב" ממשיל את זה למשל על הכוס והחבית:
נגיד שיש לנו כוס קטנה וחבית ענקית. אם נמלא את הכוס עד הסוף, היא "מלאה לחלוטין" ואין לה שום תחושת חיסרון. אם נמלא את החבית עד שפתה : גם היא מלאה לחלוטין.בנו של הרפתן הוא הכוס המלאה: כיוון שניצל 100% מכוחותיו, הוא מלא לחלוטין, אין לו שום תחושת בושה או חיסרון, והוא חווה אושר מושלם. בנו של ראש הישיבה הוא החבית המלאה: גם הוא ניצל 100% מכוחותיו והוא מלא, אך כמות האור (המים) שנמצאת אצלו תיהיה וודאי יותר גדולה מבן הרפתן.הדברים מבוססים על הנחה שהבושה מקומה רק בחסרון, ולא בעצם המעמד הנחות מהיכן ראיה
@אלחנן-דוד-קרויזר כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
ראה מש"כ רבינו יונה ע"פ אבות "אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה - לומר שיש יתרון למרבה מדעתו ונחכם על הממעיט אע"פ ששניהם לא נתבטלו"
למעשה נראה בדברים שיש יתרון בעצם הלימוד, אל לידע משקל הדברים מניין לנו, ייתכן שיש משקל גבוה ללימוד אך מי אמר שהוא שוקל פחות מהמשקל של ״מאמץ״
@הלבלר כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
ב. מצד דרגת ההשגה (המוחלטת) – בן ה"רוישיבה" יהיה במקום גבוה יותר אי אפשר להתעלם מזה שבעולם הבא "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". ההנאה מזיו השכינה היא השגת סודות התורה וקירבה רוחנית. נשמה שלמדה, הבינה והשיגה אלפי דפי גמרא, סברות ופלפולים, פיתחה "כלי קיבול" רוחני רחב ועמוק לאין שיעור מנשמה שהשיגה רק כמה פרקי תהילים. האור של השכינה שיאיר בנשמת ראש הישיבה הוא בהכרח רחב ומקיף יותר כמו שכתב הרמח"ל ב'דרך ה'' "והנה התכלית הכוונה בבריאה היה לשנות [להעניק] מטובו לזולתו... ותראה כי הוא לבדו הטוב האמיתי, ועל כן לא יספק חפצו המיטיב אלא בהיותו מהנה אותם בטוב ההוא עצמו... והוא שיהיו נהנים מזיו שכינתו ודבקים בו... ואמנם גזרה חכמתו שיהיה הטוב הזה מגיע אל הנבראים במידה וקצב, שיהיו הם בעצמם בעלי הטוב ההוא, כפי מה שיאפשר לנברא שיהיה".
מי אמר? מהיכן הבנת שקניית כישורים של לימוד תורה כפי שאנו משיגים אותה היא המפתח, אולי הזיכוך של הנשמה במאמץ להתגבר על הנסיונות יותר רלוונטי בשביל לבנות את כלי קיבול זה?
-
למעשה השאלה מסתבכת עוד כאשר נדבר על עברות שעבר אדם שהתחיל במדרגת בחירה נמוכה יותר
כיצד ייתכן מצד הגמול שבעוד הוא ישב בגהינום בשביל לזכך את העברות הללו, ישב בן הרושיבה שהתאמץ מאמץ קטן יחסית, ויהנה מזיו השכינה
ואולי אין לנו אלא להשאר בדבריו של @אלחנן-דוד-קרויזר באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
לגבי שאלת השכר והמדרגה וכו'
נאמנים עלינו דברי משה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" -
@מלכת-שבא כתב באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
כיצד ייתכן מצד הגמול שבעוד הוא ישב בגהינום בשביל לזכך את העברות הללו, ישב בן הרושיבה שהתאמץ מאמץ קטן יחסית, ויהנה מזיו השכינה
ואולי אין לנו אלא להשאר בדבריו של @אלחנן-דוד-קרויזר באם קירבת ה׳ תלויה בעבודת העובד או בדרגתו:
לגבי שאלת השכר והמדרגה וכו'
נאמנים עלינו דברי משה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"כי הוא חלק מאביו, שחטא.
כעולם הזה העולם הבא, אנחנו חלק מישויות גדולות מאיתנו, זה לא עוול
למה אתם מניחים שאנחנו רק אינדיבידואלים? -
יחזקאל יח
(א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(ב) מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃
...
(יט) וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כׇּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה׃
(כ) הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת (רשע) [הָרָשָׁ֖ע] עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃
...
(כה) וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ׃