עונש מוות למחבלים - יש היתר הלכתי?

[מעבר אחר]

אחלק את שאלתי לכמה שאלות

האם יש מושג שבי״ד או מלך יהרגו לצורך הרתעה, (נניח בציור שאין ראיה קבילה הלכתית שהם הרגו)
וכן האם ניתן להגדיר הריגת מחבלים מנוטרלים כחלק מממלחמה

כמו כן בימינו שהשלטון לצערינו אינו פועל מכוח בי״ד, ולכאורה דינם ככל אדם בשוק, האם יש לו היתר כל שהוא להרוג את אותם מחבלים,
וממילא האם החוק שעבר אמור לגרום שמחה בלבבות יראי השם.

[אומר דרשני]

לגבי השאלה הראשונה, מפורסמים דברי הרן בדרשה [כמדו' יא] לגבי החילוק בין מלך לבי"ד, שמלך הורג לצורך תיקון העולם שלא מן הדין, ולא ע"פ ראיות ברורות. והיום אף תפקיד זה נתון לבי"ד.
בנוגע למה שדנת אם אפשר לדון כחלק ממלחמה, לא הבנתי למה המשמעות של מלחמה.
הנקודה השנייה לכאו' היא המשמעותית, מה שלכאו' זה בחוסר סמכות. אלא שא"כ כמעט כל חוק הוא בחוסר שמכות, כל ענישה, מס, וכדו' הוא בחסר סמכות, והוא עוול לפי דיני התורה. ואי שמחים על חוקים נוספים כיוון שסו"ס מועלים לנו, ה"ה כאן. ויל"ד.

[חיים]

@מעבר-אחר כתב בעונש מוות למחבלים - יש היתר הלכתי?:

אחלק את שאלתי לכמה שאלות

האם יש מושג שבי״ד או מלך יהרגו לצורך הרתעה, (נניח בציור שאין ראיה קבילה הלכתית שהם הרגו)

מעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לב"ד וסקלהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך. (סנהדרין מו ע"א)

וכן האם ניתן להגדיר הריגת מחבלים מנוטרלים כחלק מממלחמה

נראה לי שכן, ויש עוד שאלה על ההצלה העקיפה של יהודים מכוח זה.

כמו כן בימינו שהשלטון לצערינו אינו פועל מכוח בי״ד, ולכאורה דינם ככל אדם בשוק, האם יש לו היתר כל שהוא להרוג את אותם מחבלים,

ב"נ נהרג בעד אחד ודיין אחד. אבל יכול להיות שטכנית יש בעיה של דיין מומר.

וממילא האם החוק שעבר אמור לגרום שמחה בלבבות יראי השם.

זה נושא בפ"ע יכול להיות שהלכתית אסור אבל באופן מעשי זה רק בגלל ש(נגיד) השופט הוא מומר לא בגלל שלא מגיע לו למות ולא שזה לא יציל יהודים.

למעשה נראה לי זה מוגדר חלק מהמלחמה, זה נעשה גם כאסטרטגיית לחימה.

[אחד חכם]

הדיון כאן נוגע בשאלה האם שלטון שאינו פועל מכוח בית דין מוסמך להרוג מחבלים. נראה שיש להבחין בין 'משפט התורה' הרגיל לבין 'משפט המלך' שנועד לתיקון העולם.
הרמב"ם (הלכות מלכים ג, י) כותב:
"כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה... יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה; והוא הורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן ימים רבים, להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם."
מכאן עולים שני יסודות:
סמכות הריבון: סמכות הענישה של המלכות (הממשלה בימינו) אינה יונקת מדיני הראיות של סנהדרין, אלא מהצורך הפונקציונלי במיגור הרשע והשלטת סדר.
הגדרת 'מנוטרל': אם השארת המחבל בחיים מהווה תמריץ לטרור או בסיס לסחיטה עתידית (עסקאות שחרור), הרי שהריגתו אינה 'נקמה' אלא כלי הרתעתי מלחמתי. במלחמה, המטרה היא "לשבר יד רשעי העולם" כהגדרת הרמב"ם, והיא לא פוקעת ברגע הנטרול הפיזי אם האיום הכללי עודנו קיים.
לכן נראה כי חוק עונש מוות הינו מימוש של חובת הריבון להגנה על הכלל, ויש בו בהחלט משום שמחה על ביעור הרע מהעולם.