הרגשת צער ורחמים על מותם של תינוקי איוב על אף הצורך הצודק במיתתם

[אספ]

יובהר כבר בראשית הדברים כי דעתי האישית היא שבאופן שאין אפשרות אחרת לנטרל מחבל המהווה איום על שלומם של עמ"י יש לנטרלו אף אם ילדיו השוהים לצידו יפגעו גם כן. וחושבני שכך היא דעת ההלכה, אם כי שמא יש שידונו אף בענין זה.

לאחר הבהרה זו רציתי לדון אם מדין ורחמיו על כל מעשיו יש לרחם ולהרגיש צער על מותם של אותם תינוקות שלא טעמו טעם חטא (ואין כאן נושא של מרחם על האכזריים) על אף הצורך הצודק במיתתם.

ישנה אמרה ידועה שהתינוק של היום הוא המחבל של מחר, אולי לפי"ז אין מה לרחם ולהרגיש צער, שהרי חלק נכבד מהרגשת הצער הוא על החיים שנגדעו, ואם באמת הוא יהיה המחבל של מחר הרי יש לשמוח בחיים כאלו שנגדעו, ויש לציין כאן למיתת בסו"מ הנידון ע"ש סופו. אך מאידך גיסא אין הכרח ודאי שכך יהיה ומידי ספיקא לא נפקא (אם כי אפשר לדון ע"ז), ואף אם כך יהיה סו"ס בשנותיו הראשונות הרי אין הוא מהוה סכנה על העם היושב בציון ואין בדעת להתאכזר עלינו אותם שנים הלכו לבלי שוב, ושמא על אותם שנים כן יש לרחם מדין ורחמיו על כל מעשיו.

[אח לחכמים]

אני הייתי מוסיף לנידון עוד שני צדדים
א. האם יש חזקה וכד' שהערבי של היום הוא המחבל של מחר או שאפשר לסמוך על זה מסברה
ב. האם צריך לחוש שדבר זה יעורר נקמה אצל הערבים וא"כ צריך להמנע כמה שיותר להרוג תינוקות כדי לא להביא להרג יהודים כנגד (ואולי זה תלוי גם בנידון האם מותר לשחרר מחבלים אפ' שיכול להיות שהם יעשו פיגועים)

[מנחם]

יש בזה שני דיונים דבמקרה ממוקד זה שאלה אחת ובזמן מלחמה זה שאלה אחרת
שבזמן מלחמה אפשר להסתכל על זה כמלחמה כללית ולא לדון על מקרה מסוים והכאב והרחמים הוא על המלחמה ועל הסיבות שגרמו לה ולא על מקרה ספציפי

[חיים]

אקדים שאין לי דעה אישית ברורה בעניין. אבל בעיקרון אני חושב שאפשר להרכיב את שני הצדדים יש גם מקום לרחמים וגם לא, השאלה אולי היותר מדויקת היא באיזו חווית חיים נכון יותר לחיות אבל ביחס לשאלה הזו קשה להפריד את מיתת התינוק מההקשר - הצלת עמ"י גם אם נאמר שיש מקום לצער על החיים שנגדעו או (אני מעלה צד נוסף) על הצורך ההכרחי לגדוע חיי ילד לא בטוח שזה נכון ביחס לחוויית החיים.

[הלבלר]

דין המלחמה: אין כאן נידון של "רודף" רגיל הדורש הבחנה פרטנית, אלא דין "ציבור מול ציבור". כדברי המהר"ל (גור אריה, בראשית ל"ד, י"ג): "אף על פי שהיה להם להזהר שלא להרוג מי שלא עשה... כיון דבמלחמה היו, מותר לעשות זה... דכך הוא ענין המלחמה; לוקח עיר ואוכלסיה". מדובר בהיתר מובנה של המציאות המלחמתית, שבו היחיד בטל לגבי הכלל. גדר הרחמנות: יש לחלק בין המרחם על אכזרים לבין העדר שמחה בכיליון מעשי ידיו של מקום. הגמרא במגילה (י:) כותבת: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?", ופירש רש"י: "הקב"ה אינו שש במפלתן של רשעים". אם ברשעים גמורים כך, בתינוקות לא כל שכן.
לגבי בן סורר ומורה: ההשוואה אינה מתחילה, שהרי בבסו"מ (סנהדרין עב.) הדין הוא "הגיעה תורה לסוף דעתו" לאחר שכבר התחיל בחטא , מה שאין כן בנידון דידן.
לסיכום אנו פועלים מכוח דין מלחמה המוחלט והצודק, אך מתוך תודעה שזהו כורח טרגי במציאות של "מעשי ידי טובעים". אין עניין לשמוח במיתת מי שלא חטא, אך אין בכך כדי להחליש כקוצו של יוד את היד המכה באויב.

[מלכת שבא]

@אספ כתב בהרגשת צער ורחמים על מותם של תינוקי איוב על אף הצורך הצודק במיתתם:

ישנה אמרה ידועה שהתינוק של היום הוא המחבל של מחר

זה ידוע יותר בתור משפט נחמד, ופחות לאמירה שמתיחסת לנתונים, ודאי שסטטיסטית בדיון על כאו״א הסיכוי שיהיה מחבל נמוך מאוד,

אני פחות חושב שניתן לטעון מכיוון זה,
אבל כן אפשר לדון מצד זה שאין ההבחנה אמורה להיות בהכרח על המקרה הזה אלא יותר דיון מורחב על הקולקטיביות של העם, (וכבר החלו בזה בדיון כאן)

אציין שבאופן אישי אני שאני שומע על מותם של ילדים במלחמה זה כן גורם לי לצער, בלי קשר לשאלה האם מוסרית וערכית נכון לשמוח, (האמת שזה נושא לדיון נפרד גם אם יש מקום לשמחה, האם יש בעיה שלא לשמוח או להצטער, והאם צריך לעבוד על זה עם עצמי)

[אומר דרשני]

@הלבלר כתב בהרגשת צער ורחמים על מותם של תינוקי איוב על אף הצורך הצודק במיתתם:

יש לחלק בין המרחם על אכזרים לבין העדר שמחה בכיליון מעשי ידיו של מקום. הגמרא במגילה (י:) כותבת: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?", ופירש רש"י: "הקב"ה אינו שש במפלתן של רשעים". אם ברשעים גמורים כך, בתינוקות לא כל שכן.

מי שרחמיו על התינוקות הם מכוח ההכרה שמעשי ידי ה' כלים, אשריו ואשרי חלקו. כמדומני שיש כאן נידון של רחמים פשוטים, שבאים מכוח רגש הרחמים כל תינוק שנהרג, ללא קשר למעשי ידי ה' שכלים. [ולגוף הדברים עמ"י כן אמרו שירה על הים, ואכה"מ].
השאלה היסודית האם שייך מקום לרחמים, בדבר שנעשה ע"פ הדין והצדק. [לפעמים הרחמים והצער הם מתוך הרגשת עוול שנעשה.]
לכאו' יש שירחמו אף על בסו"מ, אלא ששם נהרג לטובתו, וכאן לא.

[אח לחכמים]

לכאורה אם הסברה של הצער היא משום מעשי ידי טובעים בים א"כ גם על המחבל עצמו צריך להצטער כי גם הוא מעשי ידיו של הקב"ה ואפ' שהוא שההרג הוא על פי הדין והצדק
אבל לכאורה כמו שכתב @אומר-דרשני זה דבר שבו הקב"ה מצטער ואיני יודע אם אנו בני האדם יש ממידותיו של הקב"ה וצריכים אנו להצטער מזה