עינוי דין

[מניח בקדושה]

@מלכת-שבא השאלה המרכזית ששאלתי היא שאלה אחרת, וההתייחסות כאן היא ספיצפית כלפי מה ששאלו לפנ"כ. אני לא כ"כ מבין לאן אתה חותר.

[מלכת שבא]

אני חותר שלא להזדקק לתירוצים משונים על בהמות שיודעות שמתקיים דיון בגורלן ולחוצות מכך, כי לא ידועות מה ייפסק,

בדבריך עלה תירוץ מבלי לשים לב שאכן נאמר שיש איסור לענות את הדין בכל דין וגם בממונות והסיבה שלא מצינו כן בממונות כי זה רק מתי שכבי״ד יקבעו התוצאה מייד תבוא ולא כאשר אין השלכה מיידית,

[מניח בקדושה]

@מלכת-שבא לא לזה התכוונתי. דנתי בשאלת המקור לענוי דין בדיני ממונות וכלפי זה כתבתי שאין לזה מקור וגם שאינו מסתבר.
ושוב, כל עוד אין ביאור אחר בגדר עינוי דין מלבד דברי רש"י שהובאו בשאלת הנושא עדיין יש להבין ביאור העניין מדוע בשו"ה אמרינן דאיכא עינוי דין.

[אספ]

@מלכת-שבא כתב בעינוי דין:

פשיטא שגם כאן יש את הדין והסיבה היא שבעל השור לחוץ לידע מה יהא על שורו.

מלשון תוספות ״אסור להשהותו לענות דינו״ משמע שהעינוי הוא כלפי השור ולא כלפי בעליו

[מלכת שבא]

@מניח-בקדושה כתב בעינוי דין:

@מלכת-שבא לא לזה התכוונתי. דנתי בשאלת המקור לענוי דין בדיני ממונות וכלפי זה כתבתי שאין לזה מקור וגם שאינו מסתבר.
ושוב, כל עוד אין ביאור אחר בגדר עינוי דין מלבד דברי רש"י שהובאו בשאלת הנושא עדיין יש להבין ביאור העניין מדוע בשו"ה אמרינן דאיכא עינוי דין.

לא אמרתי שלכך התכוונת רק ציינתי שזה יכול להיות תשובה.

@אספ כתב בעינוי דין:

מלשון תוספות ״אסור להשהותו לענות דינו״ משמע שהעינוי הוא כלפי השור ולא כלפי בעליו

שומע, אבל עדיין ניתן לומר ש׳דינו׳. נכתב בגלל שלמעשה זה דינו ולא דין הבעלים. (כמובן שאין הלשון ״לענות״ מה שאנו רגילים לפרש ״לגרום סבל״, אלא ״להשהות״