"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.
-
הנה יל"ע בהא דאמרינן וישם בלבנו יראתו, דלפי פשוטו אי"ז בקשה אלא סיפור דברים, כי היכי דבראנו לכבודו, הבדלינו מן התועים ונתן לנו תורת אמת הוו סיפור דברים ולא בקשה. ועוד דאל"כ הול"ל על דרך בקשה - 'פתח לבנו בתורתך ושים בלבנו אהבתך ויראתך'. (אמנם זה איננה ראיה כ"כ, דמצאנו בברכת החדש דרך בקשה בלשון "יחדשהו הקב"ה", דמשמע יותר על דרך סיפור דברים).
ואם כנים דברינו יקשה מהא דקי"ל (ברכות לג: ועוד) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דאילו הכא אמרינן דאלוקינו שם בלבנו יראת שמים.
ואף אם נאמר שהוא דרך בקשה, אכתי יקשה מה שייך לבקש משמים על דבר שאינו בידי שמים. -
חשבתי לומר, דודאי יראת שמים מהקב"ה היא באה, דאין בכח האדם לחדש מעצמו יראת שמים. והא דאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, היינו ששמירת היראה לאחר שנתחדשה בלבנו היא אינה בידי שמים ותלויה באדם.
[אלא דלפי"ז ה"ה לגבי אהבת השי"ת וזו לא מצאנו, ויל"ע. (ובאמת מצאנו בקשה בתפילת מעריב "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים", דמשמע שצריך שמירה על אהבה זו. ואולי י"ל שיש כמה דרגות באהבה, דודאי אהבת המקום עליהם אע"פ שחטאו ועל כל פשעים תכסה אהבה, אלא שהיא אינה אהבה במדרגתה השלמה בעת שישראל עושים רצונו, ועל אהבה מעולה זו אנו מבקשים שלא יסיר ממנו)].עוד נראה לומר דדילמא משו"ה אפקיה מלשון 'נטיעה' דאמרינן גבי חיי עולם, ("וחיי עולם נטע בתוכנו) וכתב בלשון שימה, ("וישם בלבנו" וכו'). ד'נטיעה' ענינה חיבור והפיכה לאחד, ואילו 'שימה' איננה חיבור ודיבוק שני נפרדים, אלא העמדת שניהם אחד ליד השני (או על השני) באופן ששניהם עומדים ביחד אך אינם עומדים כאחד.
וממילא ייושב, דהא דאמרינן וישם בלבנו יראתו, היינו דבידי שמים איכא רק לענין השימה והעמדת היראה בלב אדם, אך בידי האדם לבדו לדבק ולחבר ולהפוך את ענין היראה לחלק בלתי נפרד מנשמתו עד שיהיו לאחד כנטיעה, ועל ענין הנטיעה אמרינן דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
[אלא שלפי"ז ה"ה לגבי אהבת השי"ת, וזו לא מצאנו, ויל"ע כנ"ל. ואולי י"ל דע"ז אנו מבקשים ואהבתך אל תסיר 'ממנו' בדוקא ולא בלשון 'מאיתנו', דעצם האהבה שיש איתנו לא שייך שתזוז, אך אנו ומבקשים על האהבה הדבוקה בנו שנהפכה לחלק ממנו ממש שלא תסור ממנו]. -
זה כמו שכתב שמואל סתיו במאמרו פה על רצונות ודחפים שיש את התוואי של הבוחר, איזה צד יותר קל ואיזה יותר קשה, ואת זה ה' מגביר. למשל כשמראה כמה נוכחותו ודבריו משמעותיים בעולם, על ידי כל אותותיו ומופתיו.
ויש את הבוחר עצמו, שתמיד יוכל לבחור מה לעשות, ומה הוא הטוב הנרצה שלו. -
@אומר-דרשני כתב ב"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.:
יש שכתבו
חזו"א. לא?
-
@אלחנן-דוד-קרויזר כתב ב"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.:
חזו"א. לא?
כן, עיין בקישור שהבאתי.
