@צ-מ כתב בהצמדות לדבר אמת:
@חיים אז מהו הערך הזה?
איזה עולם אתה חושב שיהיה יותר טוב, אם אנשים יקפידו להיות אמיתיים יותר או לא?
@צ-מ כתב בהצמדות לדבר אמת:
@חיים אז מהו הערך הזה?
איזה עולם אתה חושב שיהיה יותר טוב, אם אנשים יקפידו להיות אמיתיים יותר או לא?
אני לא אומר שזה כך, אבל אני לא שולל את האפשרות.
מישהו פעם אמר לי, שבעיקרון יש עובש בתים שאפשר פחות או יותר להתאים אותו לתיאור, לא בדקתי את זה מספיק.
גם המתירים לא אמרו שאין כזה ערך, אלא שהוא לא איסור תורה.
מה הכוונה 'אמת'?, תלוי מי אומר את המילה.
או שכוונת השאלה מהו הערך שהיהדות קוראת את שמו אמת. ואז בעצם השאלה, האם הערך של אמת ביהדות הוא העבודה הנכונה - מה שמכונה בפי העם אמת. או מה שנכון לומר.
מה שאומר שבעצם, שאין ערך שנקרא 'אמת' אלא רק לומר את מה שנכון. שהסיבה שנכון לומר אותו, זה בגלל כל מיני ערכים אחרים.
אז בעצם השאלה האם ביהדות קיים ערך של אמת כשלעצמו, או האם יש ערך ביהדות, לספר סיפור באופן אמיתי כאשר אין לכך שום השלכה.
אני לא חושב שזה כך. כלומר התחושה של הידיעה היא דבר נפרד מההכרה, היא כמובן מושפעת ממנה. אבל היא מישור אחר מישור תחושתי.
א. הכרה לא תחושה.
ב. בוא נניח את זה בצד, זה כך או כך לא רלוונטי.
א. צריך מפגש לא צריך תחושה.
ב. אני לא יודע מה הכוונה, אבל אם יוצא לך שאפשר להגיד: א - ה'. ב - ידיעתו.
אז זה לא הכוונה, כי כל העניין זה לומר שאי אפשר.
לא. הוא יכול לדעת גם בלי לחוש, זה נכון שידיעה היא משהו חיצוני (אצל בני אדם) אבל היא לאו דווקא מגיעה מתחושה או קשורה איליה.
אגב - אני לא חושב שהאחרונים שהזכרת היו מוכנים להגיד ביחס לה' שהידיעה היא חיצונית, כידוע הרמב"ם חשב לא כך.
כן. ידיעה - נתון עובדתי, אדם פשוט יודע עצם הקיום לא פעולת הרישום.
פעולת הרישום - למידה. הנרשם - ידיעה.
אחד מהכלים שלנו ללמוד זה המפגש, אבל אלו כלי למידה זאת לא הידיעה בעצמה. ואפילו לא הלמידה זה הכלי שבו תכונת הלמידה משתמשת.
(וחוץ מזה יש הבדל בין המפגש לבין התחושה/רגש של המפגש.)
לא, אני לא הסכמתי איתך שהוא חש, מכיוון שאני חושב שאין לו תחושות. וכמו שכתבתי שאין תגובה ברובד הרגש/תחושה. אני הסכמתי איתך שהוא יודע.
לא אני לא מסכים שהוא חש. אני מסכים שהוא יודע, אבל לא חש ידיעה.
נכון. אבל ה' לא צריך לרשום, זה פשוט רשום.
לדעתי, ידיעה היא עובדה - יודעים.
המפגש עם המציאות הוא למידת הידיעה ושניהם לא קשורים לתחושה/רגש שמתלווים להם והם לא הדבר בעצמו.
כן אבל א' לא מוכח, ואפילו את"ל שא' מוכח אצל בני אדם, לא מוכח שכך זה אצל ה'.
גם אצלי תחושה ורגש הם שני מושגים שונים.
זה שהיא לא לוקחת ממנו אנרגיה ומיקוד, לא אומר שזה לא שינוי בו.
מצויין. הגענו להבנה והסכמה.
איך מזה יוצא שלה' יש רצון וידיעה משתנית ושהם תלויים אחת בשנייה.
כלומר - זה שתגובה למציאות היא רגש, זה נכון. אבל לא כל תגובה למציאות היא רגש. ומי אמר שה' מגיב ברובד רגשי, בשביל זה צריך להניח שיש לו רגש טענה שלא הוכחה וגם מוזר להניח אותה. (הבהרתי את הסיבה שאני חושב כך בהודעות הקודמות.)
לא. ידיעה זה לא התחושה של המפגש, אלא הנתון הבסיסי התחושה של המפגש היא חוויה של המפגש או של למידת הידיעה. הידיעה היא לא המפגש עצמו אלא העובדה של ההבנה.
תחושה יכולה להיות גם רגש או בהקשר שלנו רצון.
הסיבה שאנחנו מושפעים מרגשות לא קשורה למידת האנרגיה שיש לנו, היא קשורה לצורה בה אנחנו מסתכלים על דברים ומבינים אותם. ובגלל שחלק מהדרך שלנו למדוד דברים זה ההשלכות הרגשיות שלהם, הרגש משפיע מאד על יכולת ההבנה והשיפוט שלנו.
יש הבדל בין ידיעה לתחושה. נכון שיש תחושת ידיעה, אבל זאת לא עובדת הידיעה.
ולכן לדעתי עדיין אין מקור שלה' יש תחושות.
העובדה שאנחנו מושפעים מהתחושות לא קשורה לאנרגיה מוגבלת אלא לעובדה שהן תופסות חלק נכבד מהיכולת הבסיסית ביותר שלנו להתייחס לעולם.
א. לפי דברי לה' אין תחושות אז וודאי שהן לא יכולות להשתנות, לבינתיים לא הבאת מקור של מישהו שחשב שלה' יש תחושות.
ב. המושג יש מאין לא קשור לדיון תחושה פירושה חווית חיים מסוימת מה שאני מכיר רלוונטי לבני אנוש אם לה' יש תחושות אז תסביר מה הכוונה. - כלומר ה' חווה את החיים באופן מסוים והוא חוץ מזה חי גם אני ה' התחושות פחות משפיעות עליו זה הבדל כמותי. אין כזה דבר 'גם תחושה' ולהגיד את זה זה כמו להגיד משהו אחר שהוא לא תחושה.
מסכים.
ואז יש כאן חידוש כי גם בשביל הקדש ההבדל הוא רק בין קרבן של שור לקרבן של כבש, אבל משום מה ההבדל הזה חל רק כלפי ההקדש ולא כלפי הבעלים, לא כל כך מופקע אבל עדיין מחודש.
אבל עדיין צריך להסביר את המחלקת ראשונים.