שלום @שרגי וברוך שובך, מקווה שתמשיך להיות איתנו פה, ושהפורום ימשיך לצמוח ולשגשג.
אני חפץ לבקר את מאמרך משתי בחינות.
האחת היא עצם התפיסה מכוחה באת לבקר, שהיא לעניות דעתי שגויה, וכן אני חפץ לבקר מבחינה היסטורית את הטענות שהעלית, ואשמח לשמוע את תגובתך.
במאמרך אתה חפץ לבקר תפיסה אשר לדבריך נחשבת התפיסה הרווחת בפי ההמון, אך אני חושב שאין זה כך. מעטים הם אלו המתעסקים בהיסטוריה של ימי החורבן. התפיסה ההשקפתית המלווה את סיפור החורבן מבוססת בעיקר על כך שהמורדים "לא פעלו על פי חכמים", ותו לא.
להפך, ספרות חז"ל ועל פיה כל הספרות החרדית העוסקת בסיפור החורבן מציגה גישה שונה מהספרות המחקרית, בכך שמציגה ניצחונות חריגים של המורדים על הרומאים, ומחשבות ייאוש מצד טיטוס שחושב להתייאש מהמלחמה, ואף לשים קץ לחייו. רעיון זה לא יכול להתקבל בספרות המחקרית הכופרת שלא תקבל לעולם אפילו רעיון של ניצחון של המורדים היהודים, בשונה מספרות חז"ל המכירה את האלוקים אשר יכול לתת רבים בידי מעטים.
ומהבחינה ההיסטורית - המאמר מתבסס על מספר הנחות שאני חפץ שתבהיר את מקורן.
המאמר מתיימר לנתח ולפרשן בצורה כמעט מדויקת את המצב בימי החורבן, אמנם לא הובאו מקורות מספקים לטענות העולות, ויש מקרים שהוא אף מביא עובדות לא מדויקות בעליל לצורך חיזוק התזה.
נתחיל מכך שהמרד התחיל לפני תחילת התקופה הקצרה שבה התערער השלטון הרומאי, מה שהביא להשהיית השתקתו של המרד.
בעוד המרד התחיל בשנת 66 למניינם, שנת ארבעת הקיסרים התחילה לאחר שהקיסר נירון, שדווקא מלכותו הייתה יציבה למדי, התאבד בשנת 68. עד אז המלכות הייתה יציבה, וכן מאז המלכות עמדה יציבה כשלושים שנה.
אין ספק ששנת ארבעת הקיסרים החלישה את עוצמת המרד, וגרמה לאספסיאנוס (שבסופה של השנה התמנה לקיסר בעצמו, והעביר את המלאכה לטיטוס) להמתין בשקט. ואכן כפי שנאמר, לבינתיים לא לקחו המורדים את הזמן הזה לחיזוק שורות המורדים, אלא רק למריבות פנימיות בין הפרושים למורדים ובעיקר בין הפלגים השונים של המורדים עצמם.
ייתכן אולי לומר, כי המורדים זיהו את הפוטנציאל בכך שהשלטון הרומאי גם בימי נירון היה פחות מבוסס, אבל מי שעוקב אחרי תחילת המרד (בשונה ממה שהיה במרד בר כוכבא ולהפך מכפי שהמאמר מציג זאת) הוא התפתח די שלב אחרי שלב. לא בטוח שאלו שרצו לערער את יציבותו של פלורוס חפצו להיכנס למלחמה חסרת סיכוי עם הקיסרות הרומאית.
ניסיון ההשוואה בין מעצמות ענק שניהלו קרבות עם רומי ונחלו לעיתים הצלחות בעייתי מאוד. נכון שהיו באותה התקופה נפילות כלשהן לקיסרות הרומאית בשדה הקרב, אבל הן קרו מול מלכויות ומדינות שונות ולא מול פרובינציה כבושה וקטנה יחסית, שבה כבר היו סלולות דרכים רומאיות עם נציבויות רומאיות בכל מקום. כמו כן, שטחי יהודה היו חבלי ארץ אסטרטגיים ורומי לא הייתה מוותרת עליהם כל כך מהר, בשונה מהמוצג במאמר.
@שרגי-שהם כתב בעיון מחודש בסיכויי המלחמה ברומא במרד הגדול:
הבה נצייר את התרחיש שהיה אפשרי — לא בדרך נס, אלא בדרך הטבע:
עם ישראל מאוחד תחת הנהגה חזקה ויציבה. המרד מאורגן עד פרטיו האחרונים, בתיאום מדיני עם הפרתים, עם הבריטים, אולי אף עם השבטים הגרמאניים. ההכנות יסודיות: ייצור נשק גלוי (לא הישענות על אספקה פגומה כבימי בר כוכבא), אלף מערות גרילה חפורות ומצוידות באזורים שבהם צפויים הרומאים לתקוף, והון נאגר בירושלים — מזון, כסף ואנשי מלחמה.
תרחיש זה הינו תרחיש היפותטי לחלוטין. זה בערך כמו להציע לחמאס לפנות לרוסיה ולהצטרף אליהם למלחמה נגד ישראל, ארצות הברית והמערב.
אם ניקח ציטוט שמצאתי מתוך מלחמת היהודים שמדבר על המתנות ששלח מלך פרת לכבוד השתקת המרד:
"וטיטוס לא נשאר הפעם באנטיוכיה, כי מיהר ללכת למסעיו עד בואו אל זִיגְמָה אשר על נהר פרת, ושם יצאו לקראתו צירים שלוחים מאת ווֹלוֹגֶז מלך הפרתים והביאו לו נזר־זהב לכבוד ניצחונו על היהודים, והוא קיבל את התשורה ועשה משתה לצירי המלך" (מלחמת היהודים ספר ז, פרק ה, פסקה ב), נבין כמה רעיון של איחוד עם מלך הפרתים מגוחך.
ומכאן להשוות למרד בר כוכבא, ההשוואה היא למיטב הבנתי הפוכה לחלוטין. המרד הגדול היה מרד מתגלגל, שהתחיל בחוסר הסכמה לאומית, והתגלגל ללא החלטה מודעת למרד כולל נגד השלטון הרומאי שהיה חסר סיכוי.
מרד בר כוכבא היה מרד מאורגן להפליא. נמצאו ממצאים ארכאולוגיים משמעותיים מאוד על מקומות מסתור והיערכות צבאית, וישנו דיון מחקרי משמעותי אודות מידת הצלחתו של המרד.
המרד התחיל לא מאירוע פוליטי שהתגלגל, אלא מניסיון של מלכות רומי למחוק את זהותה הלאומית של יהודה (הסמל המרכזי שגרם לפריצת המרד היה בהקמת העיר איליה קפיטולינה במקומה של העיר ירושלים).
מידת ההצלחה של המרד אינה ברורה אף בין החוקרים, וייתכן שהם הצליחו אף לכבוש את ירושלים בחזרה (ישנם מטבעות שנמצאו עם הטבעה של שנה אחת לשחרור ירושלים), אך גם הוא נפל בידי הרומאים ששלחו כוח מסיבי פי כמה ממה ששלחו במרד הגדול.
במרד בר כוכבא כידוע היו מחכמינו שסברו שבן כוכבא הוא המשיח, וכפי שמתארת הגמרא, המרד החל לשקוע כאשר בר כוכבא פנה כלפי שמיא וביקש שלא יעזרו ולא יפריעו, עפ"ל.
לסיכום, לא הובאו מקורות מספקים המשכנעים כי אכן פעולת המורדים הייתה רציונלית. מלבד ההתנהגות הפוליטית שלהם וההתנגדות אצל שאר העם, המורדים היו קבוצת מעפילים אשר כהמעפילים בזמנם האמינו בזכותם הדתית על יהודה ופעלו שלא על פי חכמים וכנגד כל הסיכויים.
וכפי שהבאתי בתחילת דבריי, לטעמי חוסר הרציונליות של המרד היהודי אינו מהווה חלק משמעותי בהצגת סיפור החורבן.
עד כאן, ואשמח לתגובתך.
