פורום "משלי"

האמת שאי לא מכיר מספיק את אוצריא מכיון שיש לי מק, ראיתי את אוצריא וודאי שמבחינת עיצוב זית עולים עליהם בהרבה,

@אומר-דרשני כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

א. אף אי יש עניין ללכת באותו צבע זה וודאי אינו מעכב.

הדיון לא היה על מעכב, הדיון היה האם יש סיבה כלשהי שלא ללכת,

@אומר-דרשני כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

ב. די ברור בסוגיות שדין זה אינו שייך בחוטי תכלת.

תחכים אותנו, היכן משמע כן בסוגיות, דרך אגב אספר סיפור חמוד אדם שאני מכיר רצה להוציא מכתב מהגרח״ק זצ״ל שאין את הבעיה הזו, הוא שלח לו מכתב ובתוכו השאלה על ידיד שלו שהולך עם תכלת האם יש למחות בו על כך שמפסיד את העניין הזה או שמא אין טעם משום מה שכתב החזו״א שנסוב רק על החוטים של הלבן,
למעשה התשובה שהוא קיבל במכתב היא ״טובה שתיקה לחכמים וד״ל״

בכל מקרה במכתב של הגריש״א, כן מופיעה הבעיה הזו עד כמה שזכור לי

בכל מקרה הייתי ממליץ ל@אספ לשנות את השם הקוטבי של הנושא, כיון שודאי שהדברים אינם פשוטים כ״כ

@אספ כתב במדוע בנוסח עדות המזרח ממניין השבועות אינו ״לעומר״:

"לעומר" ואעפ"כ השבוע נמנה לעומר ואינו נמנה לאחר מילת "לעומר" כבנוסח עדות המזרח

מישהו יודע להסביר מה כן המשמעות של החלוקה בקידומת, ע״פ נראה שבנוסח ספרד מתיחסים לקורבן, ובנוסח אשכנז מתיחסים למניין עצמו,
וקצת משונה הצורה לקרוא למנייןמ עצמו ״עומר״

@אספ כתב בתכלת - הסיבה שהטעם להטיל תכלת בטענת 'אם לא יועיל לא יזיק' אינו שייך:

בכל אופן כוונתי לסיבות הלכתיות כ'קלא אילן' וכדומה.

לבוא מדין הגמ׳ שהקב״ה עתיד להיפרע ממי ששם קלא אילן ואומר תכלת היא, ממש לא סביר שעוסק במי שרוצה לחשוש לקיום המצווה

הטענה הנפוצה היא שהחוטים אמורים להיות כעין צבע הבגד, וע״ז יש פולמוס האם הולך גם על החוטים שאמורים להיות תכלת

@חיים כתב בהצמדות לדבר אמת:

אז בעצם השאלה האם ביהדות קיים ערך של אמת כשלעצמו, או האם יש ערך ביהדות, לספר סיפור באופן אמיתי כאשר אין לכך שום השלכה.

אכן כן

@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:

מידי דמדגן כולל גם קטניות, ועל כן אין ענינו אלינו.

נו ובכל זאת לעניין חמשת מיני דגן יש לנו מבחן, לא כן?

@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:

לגבי טענתך השניה, פליקס מציע תחת הקווקר את זיהוי השעורה הארבע-טורית

מחילה, לא חישבתי דברי,

מה כן גרם לזיהוי של הקווקר?

@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:

במשך מאות שנים, זוהתה שיבולת שועל עם מה שמכונה היום "קווקר" על שם החברה האמריקאית ששיווקה את המוצר בארץ, לפני שנים.

מהיכן מגיע זיהוי זה ומה גרם כן לסבור שזה השיבולת שועל?
(ֿדרך אגב, עד כמה שידוע לי המילה ׳דגן׳ מתארת הגדרה למאפיין כל שהוא, [״כל מידי דמידגן״] לא ניתן לבחון עפ״ז?)

@שרגי-שהם כתב בהזיהוי המחקרי של שיבולת השועל:

ב. כמות הממצאים הארכיאולוגיים זעומה בהשוואה לחיטה ולשעורה.

אבל מה החלופה? הרי אין צמח אחר שאותו כן יש, (זה דומה נראה לי לדיון על הממצאים של התכלת, ולטענת המכחישים של זיהוי הארגמון, למיעוט ממצאים)

@צ-מ האמת שזה פתיח לסוגיא עוד יותר מורכבת, היכן התורה דיברה בכלל על מניעה מלומר דבר שאינו נכון,

בספרי המוסר האריכו בזה, אך לא הזכירו לזה מקור בכתובים, ורק סמכו דבריהם על הכתוב ״מדבר שקר תרחק״ שמדבר על עדות שקר,

את הדברים שהזכרת מביא הגרא״א דסלר במכתב מאליהו והוא ממש מדגיש שפירוש המילה ״אמת״ הוא הדבר האמור להאמר.

@אלחנן-דוד-קרויזר איך ששמעתי ממשה כץ מכושרות, הבד״ץ בעבר הורה שבשעת הדחק אפשר להשתמש אפילו למצה, כ״ש בחמץ שעבר עליו הפסח,

הוא עצמו טען שהם בדקו והוא נכח במקום שעושים את אותו תהליך והקמח לא החמיץ ולא אמור להחמיץ מסוג התהליך שנעשה שם.

@אספ כתב בהרגשת צער ורחמים על מותם של תינוקי איוב על אף הצורך הצודק במיתתם:

ישנה אמרה ידועה שהתינוק של היום הוא המחבל של מחר

זה ידוע יותר בתור משפט נחמד, ופחות לאמירה שמתיחסת לנתונים, ודאי שסטטיסטית בדיון על כאו״א הסיכוי שיהיה מחבל נמוך מאוד,

אני פחות חושב שניתן לטעון מכיוון זה,
אבל כן אפשר לדון מצד זה שאין ההבחנה אמורה להיות בהכרח על המקרה הזה אלא יותר דיון מורחב על הקולקטיביות של העם, (וכבר החלו בזה בדיון כאן)

אציין שבאופן אישי אני שאני שומע על מותם של ילדים במלחמה זה כן גורם לי לצער, בלי קשר לשאלה האם מוסרית וערכית נכון לשמוח, (האמת שזה נושא לדיון נפרד גם אם יש מקום לשמחה, האם יש בעיה שלא לשמוח או להצטער, והאם צריך לעבוד על זה עם עצמי)

@אח-לחכמים המצב כעת שונה?
כמו כן יש אירועים מיוחדים מחר בבוקר?

@אומר-דרשני ייתכן שהנושא פה הוא גם קצת שונה מבחינה עובדתית
בחברה הליטאית אדם שמסתובב בבתי כנסיות ואוסף צדקה לעצמו או בשביל בן משפחתו, זה דבר לא מתקבל על הדעת, ולא תמצא כזה דבר כמעט בצורה מוחלטת, ומנגד בכל הנושא של פעילות קופות צדקה החברה הליטאית הרבה יותר מפותחת,
אקדים שיש פה נקודה גדולה לשבח הציבור החסידי שסובל פחות מסטיגמות, ויכול לעשות כאלה דברים
אבל למעשה נוצרה מציאות לא כ״כ הוגנת שבעוד קופות הצדקה לא נראה לי יבכרו בין מקרים של משפחות חסידיות למקרים של משפחות ליטאיות, בשטח ישנה הטיה לצדקה היומיומית שנתרמת בעיקר לאלה שקרובי משפחה שיאספו בשבילם בבתי כנסיות,
ובעצם מצוקה במשפחה ליטאית נפתרת בהתגייסות של האחים והקרובים שמביאים מעצמם ומשפחה חסידית לעומת זאת (ומסתמא מאוד תלוי גם בחסידיות והדברים הללו נכונים בעיקר בבני היישוב הישן) תפתר בקרובי משפחה שילכו לאסוף כסף בבתי הכנסיות,
(ושוב, לא באתי חלילה להשמיץ זרם כלשהו, ואף להפך בנקודה מסוימת)

ולעצם הנקודה של נטילת צדקה בחברה החרדית, לפחות איך שגדולי התורה החרדיים תופסים זאת נטילת צדקה לצורך הישארות במקום תורני, היא דבר לגיטימי, וצריך באמת ללמוד את הסוגייא הזאת

זה שלא מכסים את כל המצות זה לא כ״כ קשה, כי ההלכה נאמרה על מצות שמשהים אותם, ונסובה על הצורה להשהות אותם,
המשמעות יכול להיות שזה כמו החרוסת שעושים כעין הטיט, כלומר עוד המחשה במהלך הלילה לסיפור,
ואכן מעניין לבדוק האם יש קו מאחד בין הדברים שמצאנו בהם עשיית זכר,