רצון ה׳
-
לא. ידיעה זה לא התחושה של המפגש, אלא הנתון הבסיסי התחושה של המפגש היא חוויה של המפגש או של למידת הידיעה. הידיעה היא לא המפגש עצמו אלא העובדה של ההבנה.
תחושה יכולה להיות גם רגש או בהקשר שלנו רצון.
הסיבה שאנחנו מושפעים מרגשות לא קשורה למידת האנרגיה שיש לנו, היא קשורה לצורה בה אנחנו מסתכלים על דברים ומבינים אותם. ובגלל שחלק מהדרך שלנו למדוד דברים זה ההשלכות הרגשיות שלהם, הרגש משפיע מאד על יכולת ההבנה והשיפוט שלנו. -
ידיעה חדשה, פירושה רישום של מציאות שפגש היודע, אני לא מדבר על הבנה אלא על מידע חדש.
גם רגש פירושו מפגש, אבל מפגש מסוג שמכניס את הפוגש לתוכו ומעצב אותו.
אני גם לא דיברתי על השפעה על שיקול הדעת, אלא על השינוי בחש על ידי התחושה עצמה. וכמובן השפעה על שיקול הדעת יכולה להיגרם רק על יד השינוי הבסיסי הזה. -
מצויין. הגענו להבנה והסכמה.
איך מזה יוצא שלה' יש רצון וידיעה משתנית ושהם תלויים אחת בשנייה.
כלומר - זה שתגובה למציאות היא רגש, זה נכון. אבל לא כל תגובה למציאות היא רגש. ומי אמר שה' מגיב ברובד רגשי, בשביל זה צריך להניח שיש לו רגש טענה שלא הוכחה וגם מוזר להניח אותה. (הבהרתי את הסיבה שאני חושב כך בהודעות הקודמות.) -
כן. ידיעה - נתון עובדתי, אדם פשוט יודע עצם הקיום לא פעולת הרישום.
פעולת הרישום - למידה. הנרשם - ידיעה.
אחד מהכלים שלנו ללמוד זה המפגש, אבל אלו כלי למידה זאת לא הידיעה בעצמה. ואפילו לא הלמידה זה הכלי שבו תכונת הלמידה משתמשת.
(וחוץ מזה יש הבדל בין המפגש לבין התחושה/רגש של המפגש.) -
כשמסבירים מילה, לא עושים זאת על ידי שימוש במילה עצמה.
(משום מה אתה חוזר כל הזמן ומקשר בין תחושה לרגש אע"פ שסיכמנו שזה לא קשור)
אתה לא מסכים עם כך ש - ידיעה=מפגש=תחושה.
אני טוען שלו יצויר ישות פשוטה, היא לא תוכל לדעת, כי היא תמיד תישאר היא ללא מידע הרשום בה.
ובעצם המידע הוא חיצוני ליודע, והוא פוגש בו, וחש בו בשעת המפגש ולכן יודעו. -
א. אם המידע הוא חיצוני, חייבים פגישה, והכרה=תחושה של המידע בו נפגשים, כדי לדעת אותו
ב. מה שאצל ה' הידיעה היא לא חיצונית, לא הכוונה שהוא יודע את עצמו כפשוטו, כי א"כ אתה בעצם אומר שיש רק אותו ואנחנו אשליה - הדעה המפורסמת וחסרת הפשר.
אלא הכוונה לכאו' היא כמו שכתבתי בפוסט 27, שהוא לא צריך רישום של המידע אצלו, כיון שהוא פוגש בכל כל הזמן. אבל המידע הוא חיצוני לו.