הצמדות לדבר אמת
-
קראתי השבוע סיפור על איזה אחד בשואה שנצמד לאמת מאד, וכששאלו אותו מה גילו אמר להם את גילו האמיתי ונהרג, אפי' שיכל לשקר ולהינצל.
ואמרו שמה בשם גדול אחד שזוהי טעות, כי אמת אין פירושה להגיד מה היה, אלא שיוביל לדרך האמיתית בסוף, ואם היא לא מביאה אז אפשר לשקר כדי להגיע לשם.
והשאלה היא, אם כל העניין באמת זה רק שיביא אותי לדרך אמיתית, האם אין שום מטרה בלדבר דברי אמת אם זה לא מביא לשום מקום תכלית, וזה תמוהה שעל זה דיברה תורה רק שיש תכלית. -
@צ-מ האמת שזה פתיח לסוגיא עוד יותר מורכבת, היכן התורה דיברה בכלל על מניעה מלומר דבר שאינו נכון,
בספרי המוסר האריכו בזה, אך לא הזכירו לזה מקור בכתובים, ורק סמכו דבריהם על הכתוב ״מדבר שקר תרחק״ שמדבר על עדות שקר,
את הדברים שהזכרת מביא הגרא״א דסלר במכתב מאליהו והוא ממש מדגיש שפירוש המילה ״אמת״ הוא הדבר האמור להאמר.
-
מה הכוונה 'אמת'?, תלוי מי אומר את המילה.
או שכוונת השאלה מהו הערך שהיהדות קוראת את שמו אמת. ואז בעצם השאלה, האם הערך של אמת ביהדות הוא העבודה הנכונה - מה שמכונה בפי העם אמת. או מה שנכון לומר.
מה שאומר שבעצם, שאין ערך שנקרא 'אמת' אלא רק לומר את מה שנכון. שהסיבה שנכון לומר אותו, זה בגלל כל מיני ערכים אחרים.
אז בעצם השאלה האם ביהדות קיים ערך של אמת כשלעצמו, או האם יש ערך ביהדות, לספר סיפור באופן אמיתי כאשר אין לכך שום השלכה. -
נחלקו הראשונים, האם יש איסור דאורייתא לספר דבר שאינו נכון, במקום שאין מזה השפעה על דברים אחרים. [ממונות וכדו'].
לדעת האוסרים, מבואר שמהתורה יש לדבוק בדבר שקרה ולא לשנות. היינו יש ערך לאמירת האמת. [מה שאנו קורים אמת-מה שהיה בפועל, ולא הגדרת אמת של הרא"א דסלר].
בגמ' (במ כג,ב) מבואר שת"ח הוא מי שלא משנה בדבריו, וכאן וודאי הכוונה לדבוק בעובדות, ללא קשר למה נכון לומר, אלא שיש ג' מקומות שנכון לשנות בהם, אבל בלא הם, יש ערך רב בדביקה במה שקרה באמת.
[לגופו של סיפור, ברור שמותר לשנות מפני השלום, והצלת נפשות] -
אין למידים מדברי אגדה.