הצמדות לדבר אמת
-
קראתי השבוע סיפור על איזה אחד בשואה שנצמד לאמת מאד, וכששאלו אותו מה גילו אמר להם את גילו האמיתי ונהרג, אפי' שיכל לשקר ולהינצל.
ואמרו שמה בשם גדול אחד שזוהי טעות, כי אמת אין פירושה להגיד מה היה, אלא שיוביל לדרך האמיתית בסוף, ואם היא לא מביאה אז אפשר לשקר כדי להגיע לשם.
והשאלה היא, אם כל העניין באמת זה רק שיביא אותי לדרך אמיתית, האם אין שום מטרה בלדבר דברי אמת אם זה לא מביא לשום מקום תכלית, וזה תמוהה שעל זה דיברה תורה רק שיש תכלית. -
@צ-מ האמת שזה פתיח לסוגיא עוד יותר מורכבת, היכן התורה דיברה בכלל על מניעה מלומר דבר שאינו נכון,
בספרי המוסר האריכו בזה, אך לא הזכירו לזה מקור בכתובים, ורק סמכו דבריהם על הכתוב ״מדבר שקר תרחק״ שמדבר על עדות שקר,
את הדברים שהזכרת מביא הגרא״א דסלר במכתב מאליהו והוא ממש מדגיש שפירוש המילה ״אמת״ הוא הדבר האמור להאמר.
-
מה הכוונה 'אמת'?, תלוי מי אומר את המילה.
או שכוונת השאלה מהו הערך שהיהדות קוראת את שמו אמת. ואז בעצם השאלה, האם הערך של אמת ביהדות הוא העבודה הנכונה - מה שמכונה בפי העם אמת. או מה שנכון לומר.
מה שאומר שבעצם, שאין ערך שנקרא 'אמת' אלא רק לומר את מה שנכון. שהסיבה שנכון לומר אותו, זה בגלל כל מיני ערכים אחרים.
אז בעצם השאלה האם ביהדות קיים ערך של אמת כשלעצמו, או האם יש ערך ביהדות, לספר סיפור באופן אמיתי כאשר אין לכך שום השלכה. -
נחלקו הראשונים, האם יש איסור דאורייתא לספר דבר שאינו נכון, במקום שאין מזה השפעה על דברים אחרים. [ממונות וכדו'].
לדעת האוסרים, מבואר שמהתורה יש לדבוק בדבר שקרה ולא לשנות. היינו יש ערך לאמירת האמת. [מה שאנו קורים אמת-מה שהיה בפועל, ולא הגדרת אמת של הרא"א דסלר].
בגמ' (במ כג,ב) מבואר שת"ח הוא מי שלא משנה בדבריו, וכאן וודאי הכוונה לדבוק בעובדות, ללא קשר למה נכון לומר, אלא שיש ג' מקומות שנכון לשנות בהם, אבל בלא הם, יש ערך רב בדביקה במה שקרה באמת.
[לגופו של סיפור, ברור שמותר לשנות מפני השלום, והצלת נפשות] -
אין למידים מדברי אגדה.
-
ציטוט ראשי פרקים מתוך אורחות צדיקים, שער השקר:
ויש בעניין השקר תשעה חלקים:
האחד: המכחש בעמיתו בפיקדון או בהלוואה, או שהעיד עדות שקר, וכהנה רבות. ויש בזה השקר שני עונשים וכו'
השני: אין בגוף השקר נזק לחברו, אך מתכוון להטעות חברו שיאמין בו, ויבטח בו ולא ישמור ממנו – ואז יוכל להרע וכו'
השלישי: המשקר בחברו לא לגזול ממנו דבר שהוא שלו; אך הוא רואה טובה שעתידה לבוא לחברו, והוא מהדר אחר אותה טובה לקחת אליו בשקר וברמאות. או ידבר שקרים לחברו עד שיתן לו מתנה, כגון שמבשר לו בשורות שקר ויתן לו מתנות עבור זה וכו'
הרביעי: המשקר בסיפור דברים ששמע, ומחליף מקצתם ומתכוון להחליף; ואין לו שום רווח באותו שקר, וגם לא יזיק אותו שקר לחברו. ופעמים שהוא מספר דברים שהוא בודה הכל מלבו. ויש לו עונש, שאוהב שקר בלא תועלת וכו'
ויש אנשים שמחליפין מקצת דברים ששמעו בלי דעת, כי אינם שמים על לב בעת שהם שומעים הדברים לחקור על אמיתותם – גם זו מידה רעה
החמישי: האומר לחברו שייטיב לו או שיתן לו מתנה או שיעזור לו, ולא אמר לו על דרך הביטחון שיבטח בו לב חברו, ובשעה שיאמר לו כך היה בלבבו שלא לתת. ועל זה אמרו רבותינו (בבא מציעא מט א) שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב.
הששי: המבטיח את חברו להיטיב לו, והבטיחו כל כך עד שיבטח בו לב חברו – אין לו לחלל הבטחתו. ואם הוא משקר בזה יש בו עונש גדול יותר מן הראשון וכו'
השביעי: המתעה חברו לומר כי עשה עמו טובה או דיבר עליו טובה, ולא עשה וכו'
השמיני: המשתבח במעלות שאינן נמצאות בו, וזהו חטא גדול ואפילו אם היה אמת וכו'
התשיעי: המספר בסיפור דברים ששמע, והחליף בדברים אודות חפצו, ואין הפסד לשום אדם בזה, אך יש לו מעט הנאה בשקרו, אף על פי שאינו מרוויח ממון בכך. כגון (יבמות סג א) רב, שאמר לאשתו: "עשי לי טלופחי" עדשים ועשתה חמצי חומוס, וכשאמר "חמצי" עשתה לו טלופחי. הלך חייא בנו והפך הדברים: כשהיה "חפץ חמצי" אמר לאמו "תעשי טלופחי", והיא עשתה חמצי. וזה הבן עשה לכבוד האב, כדי שיהא לו מזומן המאכל שחפץ, ואף על פי כן מיחה בידו שלא לעשות עוד, משום "למדו לשונם דבר שקר" (ירמיהו ט ד). אך אין עונש בזה השקר כעונש המשקרים על לא דבר, כאשר הזכרנו בחלק רביעי.
עד כאן תשעה חלקי שקר.נראה לי אתה מדבר על החלק התשיעי.
-
יש כמה מקורות מאוד ברורים שמדברים בתנ"ך על אמת הראשונה שעליה באמת אפשר להתפלמס שזה אולי רק בתור ערך ואולי אפילו ראיה לכך היא ביתרו ומשה שאומר לו "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים -אנשי אמת- שונאי בצע... " מקור שני ששם יותר ברור ופחות נתון לפרשנות הוא מזכריה [ח, טז,] "אלה הדברים אשר תעשו -דברו אמת איש את רעהו- אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" ובתהילים תמצא עוד מספר פסוקים אז וודאי שזה לא איסור על אי אמירת אמת כמו על אמירת שקר אבל זה וודאי משהו שהתורה מצא לנכון להזכיר במספר מקומו
-
הרשו לי לרגע לסכם את הדיון:
גישה אחת היא הגישה האונטולוגית (התאמה למציאות): האמת כערך המשקף את התיאור המדויק של המציאות כפי שהיא. לפי גישה זו, שמופיעה בראשונים ובספר 'אורחות צדיקים', כפי שהביא @כאחד-הצביים-אשר-בשדה ישנו איסור מהותי על שינוי מהעובדות (גם ללא נזק), שכן הדבר משחית את נפש הדובר ויוצר "לשון של שקר".
גישה שנייה היא הגישה הטלאולוגית (התאמה לתכלית): כפי שהביא @מלכת-שבא בשם ה'מכתב מאליהו', האמת אינה כלי תיאורי אלא כלי שרת לקידום הטוב והרצון האלוקי. לפי זה, הגדרת האמת תלויה בתוצאה: דיבור שמביא לקידוש השם ולטוב הוא 'אמת', גם אם אינו תואם את העובדות היבשות.לדעתי הקושי העולה מאימוץ מוחלט של הגישה השנייה (התכליתית) הוא שחיקת האמינות הבין-אישית. אם ה'אמת' הופכת לסובייקטיבית ותלויה בהגדרת הדובר את ה'תכלית הראויה', אנו מאבדים את הבסיס המשותף לשיח חברתי ותורני.
לפיכך, נראה כי גם לדעת המתירים לשנות מפני השלום או הצלת נפשות, אין זה משום שהעובדות הפסיקו להיות 'אמת', אלא שישנם ערכים (כגון פיקוח נפש) הדוחים את הערך של אמירת האמת. הערך של 'דבר אמת' כשלעצמו נותר בעינו כחובה דתית ומוסרית לשמר את תפיסת המציאות כפי שהיא, ללא קשר לתועלת המופקת מכך. -
צריך להבדיל בין "עובדות" שהם מושג מציאותי אבסולוטי ואינו נתון לשינוי לבין "אמת" שזה עניין ערכי,
וכשם שברור לכל ההבדל בין "מוות" שהוא עניין עובדתי והרי הוא מוות ואל משנה מה נסיבותיו מוצדקות ככל שיהיו, לבין "רצח" שהוא עניין ערכי ובכל קבוצה אזרחית בעולם ישנם מקרים המצדיקים המתה ולא נחשבים "רצח".
וכמובן שגם בהתנגשות בין ערכים יש לדון אם ערך אחד גובר על השני או שערך הוא חלק מסט ערכים קיים ואין לו משקל בפני עצמו, ואכמ"ל.
(וחלילה שלא יישמע מדבריי שהאמת היא גמישה ורבת פנים הצגתי זאת כך רק בשביל לחדד את ההבדלים) -
ההבחנה שלך בין 'עובדות' ל'ערכים' היא מעניינת, אבל היא בדיוק המדרון החלקלק שדיברתי עליו.
כשאתה לוקח מושג כמו 'רצח' וטוען שהוא עניין ערכי שתלוי בנסיבות, אתה צודק – כי המשפט מגדיר מהו רצח ומהי המתה מוצדקת. אבל אמת היא לא משפט, אמת היא עדות. אם נחזור למשל שלך: יכול להיות שבית משפט יקבע שהריגת אדם בנסיבות מסוימות היא לא 'רצח', אבל הוא לעולם לא יוכל לקבוע שהאדם הזה לא מת. העובדה שהוא מת היא האמת היחידה בסיפור.
הבעיה בגישה שלך היא שברגע שאתה הופך את ה'אמת' לערך גמיש שמתחשב בנסיבות (כמו בשיטת הרב דסלר), אתה בעצם אומר שאין יותר חובה להיצמד לעובדות, אלא רק ל'פרשנות' שלהן. ברגע ששינית את העובדות בשם הערכים – איבדת את האמת. אי אפשר לבנות 'סט ערכים' על בסיס נתונים מזויפים.בסופו של דבר, אם 'אמת' היא רק עניין ערכי ולא מחויבות אבסולוטית למציאות כפי שהיא, אז כל אחד יוכל להצדיק כל שקר בשם 'ערך' אחר, ובזה הרסנו את הבסיס הכי יסודי של התורה ושל החברה.
-
בעצם המחלוקת בינינו היא רק מילונית ולא מהותית ומה שאני מגדיר כעובדה אתה בוחר להגדיר במילה אמת
-
@אחד-חכם כתב בהצמדות לדבר אמת:
בסופו של דבר, אם 'אמת' היא רק עניין ערכי ולא מחויבות אבסולוטית למציאות כפי שהיא, אז כל אחד יוכל להצדיק כל שקר בשם 'ערך' אחר, ובזה הרסנו את הבסיס הכי יסודי של התורה ושל החברה.
וכי אם אמת היא כן אבסולוטית לא יוכל אותו רשע לסלף ולומר שכך וכך ... הוא האמת וכל האומר אחרת הוא המסלף
ואדרבא כלי זה שנתת בידו לאמת חד משמעית ובלתי מתחשבת תוביל אותו אלי מחוזות הפונדמנטליזם ולמרחצי הדמים הבלתי פוסקים שנראו בעקבותיהם במזה''ת בעשור האחרון -
@יאמרו-המושלים כתב בהצמדות לדבר אמת:
בעצם המחלוקת בינינו היא רק מילונית ולא מהותית ומה שאני מגדיר כעובדה אתה בוחר להגדיר במילה אמת
זהו, שזה ממש לא ויכוח מילוני, אלא ויכוח מהותי על המחויבות שלנו למציאות. ברגע שאתה מפריד בין המילה 'אמת' לבין העובדות בשטח, אתה יוצר עולם שבו המילים הופכות לחסרות ערך. התורה לא ציוותה 'מעובדה שקרית תרחק', אלא 'מדבר שקר תרחק' – היא דורשת שהשפה שלנו תהיה כלי נאמן לתיאור המציאות, ולא כלי משחק בידי ה'ערכים' שלנו. מי שמגדיר אמת כערך גמיש, סופו שיזייף את העובדות כדי שיתאימו לאידיאולוגיה שלו.
עוד כתב @יאמרו-המושלים:
וכי אם אמת היא כן אבסולוטית לא יוכל אותו רשע לסלף ולומר שכך וכך ... הוא האמת וכל האומר אחרת הוא המסלף
ואדרבא כלי זה שנתת בידו לאמת חד משמעית ובלתי מתחשבת תוביל אותו אלי מחוזות הפונדמנטליזם ולמרחצי הדמים הבלתי פוסקים שנראו בעקבותיהם במזה''ת בעשור האחרוןלגבי הטענה על פונדמנטליזם – לדעתי אתה עושה ערבוב מסוכן בין הכרת האמת לבין כפיית האמת. הפונדמנטליסטים שדיברת עליהם לא 'נצמדים לעובדות'; הם נצמדים לפרשנות סובייקטיבית ומנסים לכפות אותה על המציאות. זה בדיוק מה שקורה כשמגדירים אמת כ'ערך' ולא כ'עובדה': כל אחד ממציא לעצמו 'אמת מוחלטת' משלו ויוצא למלחמה בשמה.
כשאתה נותן לגיטימציה לרעיון שהאמת היא גמישה וצריכה להתחשב בנסיבות, אתה נותן לרשע את הכלי הכי חזק בעולם: היכולת לשקר ולהרגיש צדיק. אם האמת היא עובדתית ואבסולוטית, יש לנו קנה מידה חיצוני לבדוק אותו. אפשר להגיד לו: 'אתה טועה, המציאות היא X'. אבל אם האמת היא 'ערך', הוא פשוט יענה לך: 'הערך שלי שונה משלך'.
מרחצי דמים לא קורים בגלל היצמדות לעובדות יבשות. הם קורים כשאנשים מחליטים שה'אידיאל' שלהם (האמת הערכית שלהם) חשוב יותר מהמציאות הפשוטה והאנושית. דווקא ההיצמדות לעובדות האובייקטיביות היא ההגנה הכי טובה שלנו מפני הזיות וקנאות. בלי בסיס עובדתי משותף, אין לנו שום בסיס לשיח, לא חברתי ולא תורני.