עינוי דין

[מניח בקדושה]

בתוס' בב"ק (מה א) מבואר שבהשהיית שור הנסקל אחר גמר דינו עוברים על עינוי דין, והנה בגדר עניינו של עינוי דין מבואר ברש"י (סנהדרין לה א) דטעמו וענינו הוא מצד שהנידון מצפה למיתתו כל היום. ולזה י"ל חידושם של תוס' דאף בשור הנסקל איכא לדינא דעינוי דין, עד כמה שלא שייך בו סברת 'מצפה למיתה'. ולא ראיתי שתוס' לומדים אחרת את גדר עינוי דין.

[אספ]

שאלה טובה.
אולי אפשר לומר ע"פ האמור במסכת מגילה (ג ע"א וכעי"ז במקומות נטספים) "וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו". והיינו יתכן שמזלו של השור מרגיש במיתה המתרגשת עליו ונגרם לו מכך עינוי דין כנידון המצפה למיתתו בכל יום.