פורום "משלי"

הנושא פה שונה לחלוטין,ֿ
אין ספק שעד כמה שאנו חפצים בבחירות חשאיות חלק מזכותו של בן אדם זה לא לתת את קולו לאף מפלגה ולהישאר חשאי

רק מכיון שאין אפשרות אכן להישאר חשאי כאשר ניתן לראות האם הלכת לקלפי, נשארה רק האופציה להכניס מעטפה ריקה או אף האופציה שעשו במיוחד בשביל להביע חוסר שביעות רצון מכל המפלגות שהיא ׳פתק לבן׳

מכיון שלא היתה אופציה, וממילא לא היה נסיון, להסתיר את עצם השהייה בקלפי, מזמן לזמן זה החריף עד כדי שניתן לנטר בזמן אמת כל מצביע האם הוא כבר שהה בקלפי. או לא ובאמצעות זו לשלול עד כדי הטרדה את זכותו להישאר בבית.

אין ספק שזה בעקרון דבר שלילי וההגיון הבריא אומר שרצוי למעט זאת בכל עת, בקשר לשאלה האם צריך חקיקה, יש ליתן את הדעת שלא היתה זו החלטה שיפוטית אלא החלטה של ועדת הבחירות שברור שניתן לה חופש לפחות ברמה מסויימת להחליט החלטות, גם כאשר הם מחדשים נהלים.

@יושב-אוהלים
שאלתך חדה, אך התשובה עליה פשוטה ונובעת בדיוק מההבחנה שהצגנו:

יש הבדל עצום בין הבנה ועיבוד שכלי (אפילו אם לאחר מכן אינם נחרטים בזיכרון לטווח ארוך) לבין קריאה טכנית בלבד.

כאשר אדם יושב, מעמיק, מפלפל, מבין את הסוגיה ומנסה לרדת לעומק דעת התורה – גם אם מסיבות שונות (שכחה, קוצר זמן או מוגבלות אנושית) הדברים אינם נשארים חקוקים בזיכרונו לצמיתות – הוא ביצע פעולה של "לימוד והבנה". עצם העיבוד השכלי, הניסיון לפצח את הסוגיה וההתחברות לחכמת התורה באותו רגע הם עצמם קניין התורה והדביקות. המעשה הזה שונה בתכלית מהשוואתך לקריאה בעלמא שאין בה עיבוד שכלי.

ולמען האמת, איני יורד ממש לעומק דעתך: אם ההגדרה של לימוד הוא לעצם הלימוד עצמו - הדבקות שכלית בחכמה האלוקית (כמבואר בכמה וכמה ראשונים, וכנ"ל) - שאלתך אינה במקומה: אכן, אחד היורד לעומק התורה וחכמה מקיים מצוות לימוד תורה בכל רגע ורגע, גם אם לא יזכור רגע לאחר מכן דבר ממה שלמד (ואיני נכנס כאן בעניין זה של 'ידיעת התורה' שהיא כנראה מצווה בפני עצמה שאינה קשורה למצוות לימוד תורה); לעומתו הקורא בעלמא אינו 'לומד' ואינו יורד לעומקה של החכמה האלוקית, בוודאי שאינו אלא כקוף בעלמא.

הקושיא שלך נובעת מכך אתה ממשיך למדוד את הלימוד במשקפיים של 'תוצאה תועלתנית' (כמבואר: מהו הרווח או הידע שנשאר לי מעיקר הלימוד). ברגע שמבינים שמטרת הלימוד היא התהליך השכלי-רוחני של ההתחברות לתורה (לימוד לשם הלימוד), השאלה "האם זכרים זאת אחר כך?" מאבדת את מרכזיותה. העיקר הוא עצם ההתייגעות וההפעלה של השכל בתוך עולמה של תורה.

@שרגי-שהם כדאי לדעתי שתעבוד קצת לסדר את הדברים שהבאת ממקום אחר, לא ברור על מה נסוב כל קטע, ככלל אני חושב שכדאי להעתיק את הקטע על בר כוכב לנושא חדש, ל

אין לי מושג מקורם של קבצים אלו ויתכן שיש בהם הפרה של זכויות יוצרים.😊 😊

https://www.wisebuy.co.il/product.aspx?category=e-shavingmachine&productid=1225079

https://www.ivory.co.il/catalog.php?id=102188&gad_source=1&gad_campaignid=19449731945&gbraid=0AAAAAC6NT4_TYZ3Gpw_1-puoKh99z_OJj&gclid=Cj0KCQjwv4XUBhDBARIsAE6bQUQbrq_bVsqUpghnAEgpiufT1Ifq7EgV9-rJpR4p7ZtS12WtqpncAhsaAsrjEALw_wcB

זה המכונה החדשה שהכשיר. כמדומה שא"א להשיג מחו"ל בזול יותר, או שאין פער משמעותי
לעניות מסקנתי בסוגיא, אם אתה לא מגלח ממש חזק אלא מעביר בעדינות על העור ודאי מותר (שבזה נשאר משהו שיער והוא הנקרא כעין תער כל שאין תוצאת הגילוח כתער שמחליק לגמרי, וכ"נ מלשון הפוסקים ואכמ"ל)
כמובן לא בא לפסוק אלא לייעץ למי שסומך על הרב דביר שיגלח בעדינות ולא לכסח את העור

@אלחנן-דוד-קרויזר כתב בדברים שנאסרו משום סכנה ובטל טעמם:

הרי שצ"ל שיש טעמים נסתרים...

והנה בסברא זו יש תמיהה דבגמ' דנו בכמה מקרים להתיר משום שהנחש לא מגיע כגון בחריף או במכוסה ואם יש עוד טעמים אמאי לא דנו בהם
או דנימא דהעוד טעמים תליא במה דשייך בזה נחשים אלא דגם אם לא מצוי נחשים אכתי קיימים שאר הטעמים וצ"ע

לכאו' אי"ז מעשה מצווה חשוב.
כאשר אדם נותן צדקה לעני זהו חלק טבעי בחיים, (וזו מטרת המצווה שתחיה חיים טבעים ע"פ התורה והמצוות) אין כאן מצווה שוברת שגרה, וע"כ אין עליה ברכה.

קודם צריך שיוציאו אותם מקול הלשון.
מן הסתם על ר"נ יש כבר מי שינסה.

הפשטות במשנה שהקורא בספרים החיצוניים, זה מי שקורא בהם כאילו הם חלק מכתבי הקודש. וכמו שיטת הכתות הפורושות. (ויל"ע אם זה נכנס בדברי התל' בסנה').
ובאמת עיקר הבעיה בבן סירא שזה שיש לך רעיונות זה נחמד אבל אסור להפוך את זה כאילו זה בדיוק התורה, אלא רק כהסבר חיצוני.
ולכאו' ת"ח שמציג את שיטתו כאילו רק היא התורה, וכל מי שסוטה ממנה הרי הוא אפיקורס הוא בכלל ספרים חיצונים.

@אומר-דרשני כתב בלעבור בד' אמותיו של המתפלל לאחר סיום תפילת הציבור:

רק ילע במה שהעירו השמתפלל מופרע ממה שאנשים מחכים בגללו

נראה דקשה לדון מצד זה דהרי הוא דבר חיצוני וכל מה שאסרו הוא מצד דהעובר מפריע למתפלל ובמה שמחכה אינו מפריע למתפלל אלא המתפלל חושש מעצמו
ובפשטות אינו יכול להתיר את ההפרעה של לעבור לפניו

@מלכת-שבא כתב בתפילת הקב״ה ומה ניתן ללמוד ממנה על תפילה,:

מאוד לא נראה בנוסח התפילה שזה כך, התפילה גם בכל המקורות מוזכרת כבקשה של צרכים

ודאי שצורת התפילה היא בקשת רחמים על הצרכים, אין שום דרך אחרת להתפלל. הדרך לבן אנוש להתחבר לאלוהיו בתקשורת איתו היא ע"י הבעת נזקקות
ודבריי לא מבעיא לד' רמב"ם שלומד מקרא דלעבדו בכל לבבכם וחזי' שזה חלק מהותי בעבודת ה' עד שנקרא בסתמא לעבדו, וודאי מורה זה על חשיבות התפילה כדרך להתקשר באל ולא ככלי להשגת צרכים. ואף לרמב"ן ייתכן לומר כן (תלוי איך לומדים את הרמב"ן, אמנם יל"ד בזה, דבפס' אי' "והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם" וחזי' קשר הדוק בין התפילה לישועה)
אבל כיון שעינינו רואות שתפילה לא תמיד מתקבלת, לדעתי זה די מקטין דבר גדול כמו תפילה לומר שכל מהותה הוא תוצאת תקבול שפעמים בא ופעמים לא. ותשובות משונות בענין זה לא הניחו את דעתי (שמקבלים דברים אחרים וכיו"ב), וייתכן שזה המכוון במאמר הזוהר שהובא כאן בפורום שתפילה פועלת בכל העולמות, שהרי האדם עצמו גדל והשתנה על ידה.

לאחר התיעצות עם מספר מידידי הפורום הוחלט לדחות לעת עתה את התוכנית לזמן חורף הבעל״ט

כמו כן נשקלו רעיונות נוספים, ייש״כ ובהצלחה לכולם

צילום מסך 2026-08-10 160127.png
צילום מסך 2026-08-10 160209.png
צילום מסך 2026-08-10 160247.png
צילום מסך 2026-08-10 160318.png
צילום מסך 2026-08-10 160402.png
צילום מסך 2026-08-10 160518.png
צילום מסך 2026-08-10 160541.png

ברוך הבא לפורום @נגוהות . דברים מתוקים ומלאים הערכה אבל נראה שהסלמת את דברי הרמ"א למקומות שלא התכוון אליהם בכלל
א. לגבי החילוק בין 'אביך' ל'בוראו':
הניסיון לייצר מחלוקת בין המשנה באבות לטור/שו"ע כאילו המשנה עוסקת ב"בחינת בן" והטור ב"בחינת עבד" הוא מבריק דרושית, אך א"א כ"כ להעמיד את זה עם הפשט. הרי המשנה באבות עצמה שאתה מצטט פותחת ב: "פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך". כלומר, התנא של המשנה עצמה ראה ב"לעשות רצון אביך" את עצם העובדה של "עבודת הבורא", ואין כאן שתי דרכים נפרדות אלא שני פנים של אותה המציאות [ועיין שם ברע"ב]
ב. לגבי הטענה שביראת הרמ"א יש "תפיסה גלותית":
תמהתי מאוד על משפטך כאילו הרמ"א הביא משל "מהגויים" או מתוך תפיסה גלותית של "געלה נפשי אתכם" יראת הרוממות זה לא יראת העונש הרמ"א לא מבקש מהאדם להיות בדיכאון או לבטל את עצמיותו הנסיכית. המשל של "המלך" בא להגדיר את רוממות המציאות. גם נסיך ובן מלך, כשהוא עומד לפני אביו המלך בשעת מלכותו, אינו מתנהג בקלות ראש ובפריקת עול כאילו הוא לבדו בחדרו. זו אינה "בושה עצמית" של גלות, אלא תרבות של רוממות ("יראת הרוממות").
יסוד התורה והפסוקים: הכלל של "שויתי ה' לנגדי תמיד" (שמביא הרמ"א מתהילים) הוא שנפסק כפסק מוחלט בגמרא ובכל הראשונים הרמב"ם כותב את זה מפורשותבמורה נבוכים הניסיון להציג את יראת השם ובושת הרוממות כ"סימפטום גלותי" חוטא לעיקר יסוד התורה, כי דווקא בארץ ישראל ובבית המקדש – מקום גילוי השכינה – מדרגת היראה והעמידה לפני המלך היא בשיאה "למען תלמד ליראה את ה' אלהיך" לסיכום, להפוך את 'שוויתי ה' לנגדי תמיד' לסימפטום של 'תפיסה גלותית מהגויים' זו חשיבה מעניינת מאוד אבל נראה לי שגם כ שנזכה בעז"ה לבניין בית המקדש ונהיה 'נסיכים', עדיין נצטרך ללבוש מכנסיים ולעמוד באימה כשאבינו המלך נכנס לחדר

@מלכת-שבא כתב בואתחנן - "ולא תוסיפו":

אולי כוונתך לזכירת יציאת מצרים ושמירת ימי הפסח בחודש האביב

בשמות

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃
(ד) הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָאָבִֽיב׃

ובדברים -

(א) שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃
(ב) וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

כן, הזכרתני
תודה

ישנם המון דינים שהם מוגדרים בהלכה כמנהגים ולא כדין דרבנן (כגון המתנה בין בשר לחלב 6 שעות וכדו') ואפ' שניתן לומר ששייך בהם טעם תקנה כפי שמובא בפוסקים שם החששות שלכן נהגו להמתין
ומקומות שלא נהגו לא חייבו אותם לנהוג כן מחמת "הסבירות שאולי היו מתקנים תקנה כזו" (ואל תאמר שראיה מזה שלא תקנו שהרי הרבה תקנות היו במהלך כל מיני שלבים ובתחילה חלקם לא היו ואפ"ה אחכ תקנו אותם אפ' שלא היו שינויים במציאות
עכ"פ מוכח מזה שלא שייך חיוב או הנחיה לנהוג בדין שבהסתברות חזל היו מתקנים אותו (כמובן יש דברים שהשכל הישר מחייב לקיים אותם גם בלא תקנה וכעין כל חיובי שותפים כך הכלל מחוייב זה לזה ואכמל בזה)