פשט ודרש
-
הכלל בפשט ודרש לענ''ד וממה שיוצא למתבונן בסתירות בין הפשט לדרש הוא כזה:
הפשט תמיד בא להציג את הרעיון שעומד מאחורי הדברים, את השורשים שלהם.
והדרש מוריד את הרעיון לחלקים המעשיים
קח למשל את עין תחת עין, שפשוטו של מקרא כמובן הוא כמשמעו, וכן כתב הרמב''ם במורה נבכים שזה פשוטו,
וחז''ל פירשו את זה לממון, כלומר שהרעיון הזה מתקיים בממון שבמקום לקחת לו עין לוקחים לו דמי עין
זה יורד גם ללומד'ס שהתשלומין האלה הם כופר האיברים, ולא רק שבפשט כתוב 'נקמה' וחז''ל אומרים 'תשלומין' אלא הרעיון הוא נקמה וההתקימות של זה בעולם המעשה היא בתשלומין
יש לזה עוד מלא דוגמאות גם בהלכה [פרשת משפטים וכדו'] וגם באגדה [סיפורי התורה וכדו'], אם תרצה אני יעלה כאן
אבל באופן כללי זה תמיד התפקיד של הדרש והפשט, וממילא יובן למה חז''ל לא התעסקו בזה ואנחנו כןאיך זה מסביר למה חז"ל לא עסקו בפשט?
-
-
שלום וחג שמח
אין ספק שהשאלה למה חז''ל לא עסקו בפשט היא משמעותית מאוד
בפרט שנראה שזה לא שהם לא 'עסקו' בפשט אלא שהם בכלל לא ידעו עליו
ז''א מבחינתם מי שאומר שהפשט בעין תחת עין הוא כפשוטו הוא צדוקי
מאוד יכול להיות שזה קשור לזה בעצמו שהם התמודדו עם פרשניות פשטיות מעשיות ולכן הם העבירו את הפשט לרובד אחר
אבל גם יכול להיות שזה קשור להערה שהעיר חים על לשון הרשב''ם 'מתוך חסידותם' - חז''ל ידעו את הרעיון באופן כללי והתעסקו במה שהיה חשוב - להוריד אותו לפסים מעשיים
הראשונים כבר היו רחוקים יותר מהרעיון ולכן הם היו צריכים לחדש בו את הדיון
זה כמו שהראשונים לא צריכים את ההגדרות של האחרונים
וחים אם תוכל לכתוב לאיזה נקודה ברשב'''ם אתה מתכוין -
שלום וחג שמח
אין ספק שהשאלה למה חז''ל לא עסקו בפשט היא משמעותית מאוד
בפרט שנראה שזה לא שהם לא 'עסקו' בפשט אלא שהם בכלל לא ידעו עליו
ז''א מבחינתם מי שאומר שהפשט בעין תחת עין הוא כפשוטו הוא צדוקיאני לא חושב שהוא צדוקי כי הוא חושב שזה הפשט אלא כי הוא מקיים את הדין הזה.
מאוד יכול להיות שזה קשור לזה בעצמו שהם התמודדו עם פרשניות פשטיות מעשיות ולכן הם העבירו את הפשט לרובד אחר
אתה מתכוון שלן הם בחרו לא להתעסק בפשט? רעיון מעניין אע"פ שיש מספיק נושאים שלא רלוונטיים מעשית.
אבל גם יכול להיות שזה קשור להערה שהעיר חים על לשון הרשב''ם 'מתוך חסידותם' - חז''ל ידעו את הרעיון באופן כללי והתעסקו במה שהיה חשוב - להוריד אותו לפסים מעשיים
יש כמות מדרשי אגדה בחז"ל ענקית קשה לומר ש'מתוך חסידותם' חז"ל עסקו בעיקר בנושאים מעשיים.
הראשונים כבר היו רחוקים יותר מהרעיון ולכן הם היו צריכים לחדש בו את הדיון
לא מספיק ברור לי מה אתה מתכוון ב'רעיון'.
זה כמו שהראשונים לא צריכים את ההגדרות של האחרונים
ראוי לדיון בפ"ע.
וחים אם תוכל לכתוב לאיזה נקודה ברשב'''ם אתה מתכוין
אני מתכוון שרשב"ם שם בשורה אחת - הלכות ואגדות = מדרש. שורה שניה = פשט.
ההגדות הן לא התעסקות בפסים מעשיים אלא הרבה יותר ברעיון של הדברים, וכפי שכתבתי לך שהנטייה הפשוטה היא לומר שדווקא הדרש בא לדבר על הרעיון.
מבחינת ניתוח של ה'מציאות' הדרש עוסק בהלכות מעשיות במדרשי הלכה ואילו במדרשי אגדה נראה כאילו הוא עוסק הרבה יותר ברעיון מאשר ברובד ה'מעשי'.
ולכאורה ההסבר הוא שאין הרבה חשיבות לשאלה מה היה באמת השאלה החשובה במדרש אגדה היא מה הרעיון. לעומת זאת בשאלה הלכתית השאלה מה בעצם 'כתוב' היא שאלה פחות חשובה מהשאלה מה צריך לעשות.
נראה לי זה לא בדיוק כמו שכתבת ויותר נראה לי שלזה רשב"ם התכוון.