פורום משלי

מצאתי בפול"ת
"הראדז'ינר מביא בספרו על התכלת (עין התכלת) שאחד מהגדולים אמר לו שאם אין זה אלא ספק אינו מחויב להניחו. והראדזינר דוחה סברא זו מהש"ס.
(והשמועה הוא שזה היה הבית הלוי או הגר"ח, ובבריסק מכחישים.)
בגור אריה יהודה (שהוציא ר' מנחם זעמבא, מכתבי בנו) יש ג"כ סימן שדן בזה. ודעתו שפטור.
ובספר משמרת מצוה, (יש באוצר החכמה), חלק עליו בתקיפות. וכתב שלא היה ביד ר"מ זעמבא להשיב עליו."
ואין תח"י למצוא כעת את המקורות
מוזמנים להביא לכאן

צודק, לא זכרתי
אבל שם זה רק על הצדק והעוול, לא על רמה

@מלכת-שבא כתב בבין חסד לניצול:

(לי זה לא כזה פשוט שלא, יש מושג של מציל עצמו בממון חברו)

אני חושב שאפשר לחלק הרבה בין ממון חברו לבין גופו

@אלחנן-דוד-קרויזר כתב ב"וישם בלבנו אהבתו ויראתו", היתכן?, הלא הכל בידי שמים חוץ מיר"ש.:

חזו"א. לא?

כן, עיין בקישור שהבאתי.

לגופו של עניין אני חושב שניתן להביא הרבה גם מהפולמוס על הסנהדרין, אני לא חושב שיש משהו יותר קיצוני מלחדש את הסמיכה כפי שרצה מהר״י בירב, ולא הבנתי מספיק מדוע לא התקבל הנסיון, אך לא נראה לי שמטעמים מעין אלו,

וודאי במקרה דידן שבאים להקל במצווה דאורייתא, ואם אכן כדבריהם אולי אכן יש ללכת בציצית שאולה, אך לא לבטל מצוות עשה,מפני החשש אולי ואולי.

@תם כתב בטהרת המניע בעבודת ה':

הנושא מאוד קשור לנושא שכבר פתחת "אם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת"

אמנם שני הצדדים בנידון זה דומים לשני הצדדים שהוזכרו בנידון שהבאת, אלא שאין הכרח לקשר בין שני הנידונים. הנידון שם הוא על תכלית הבריאה, ויתכן שאף אם התכלית היא לכבוד ה', שהיא בעצם תכלית יותר 'לשמה', עדיין המניע בעבודת ה' יכול להיות ויתכן שאף ראוי שיהיה לצורך הנאת ההתקרבות של העובד אל קונו. ומאידך יתכן שאף אם התכלת היא להתענג על ה' ולהדבק בו ע"י התורה והמצוות, מ"מ המניע בעבודת ה' צריך להיות טהור ולא לשום פניה אחרת מלבד קיום רצון הבורא.

@אומר-דרשני כתב בלעבור בד' אמותיו של המתפלל לאחר סיום תפילת הציבור:

רק ילע במה שהעירו השמתפלל מופרע ממה שאנשים מחכים בגללו

נראה דקשה לדון מצד זה דהרי הוא דבר חיצוני וכל מה שאסרו הוא מצד דהעובר מפריע למתפלל ובמה שמחכה אינו מפריע למתפלל אלא המתפלל חושש מעצמו
ובפשטות אינו יכול להתיר את ההפרעה של לעבור לפניו

@אומר-דרשני כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

כמו כן יש לי הצעה, שאיני יודע אם היא אפשרית, שיהיה אפשרות לאשכול א' בכמה קטגוריות

יהיה מורכב טכנית, ואני לא חושב שזה נכון, זה לא נורא ששמים נושא בקטגוריה שלא בדיוק מתאימה לו,

@אספ כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

באשכול של דברי תורה יש כמובן את החלוקה הבסיסית של תנ״ך>תורה>בראשית (חומש)>בראשית (פרשה). וכן הלאה על זה הדרך. ש״ס>זרעים>ברכות. וכן הלאה. מועדים וכו

עוד חזון למועד, אבל אכן ניתן כבר ליצור קטגוריה של תנ״ך ש״ס והלכה, (ניתן לפתוח נושא מחוץ לתתי קטגוריות)

לכאורה אם הסברה של הצער היא משום מעשי ידי טובעים בים א"כ גם על המחבל עצמו צריך להצטער כי גם הוא מעשי ידיו של הקב"ה ואפ' שהוא שההרג הוא על פי הדין והצדק
אבל לכאורה כמו שכתב @אומר-דרשני זה דבר שבו הקב"ה מצטער ואיני יודע אם אנו בני האדם יש ממידותיו של הקב"ה וצריכים אנו להצטער מזה

@אספ כתב בתשלום נזק כשהחפץ הניזק איבד משוויו או את צורך שימושיו:

@שרגי-שהם
מה שהבאתם מהסוגיא דהני שקולאי אינו דומה כ״כ לנידון. שם מדובר שלאותו חפץ יש שני שוויויות, יש שווי של יום השוק ויש את השווי הרגיל, והנידון שם הוא לפי איזה שווי יש לשום את החפץ ולחייב תשלום לפי״ז.
אך בנידו״ד מדובר שכעת אין לחפץ שווי והנידון הוא האם יש חיוב להשלים את חסרון החפץ אף שכעת אין לו שום שוויות.
ובכל אופן עיקר הנידון הוא כשאין לניזק עוד צורך בשימושי החפץ, ובזה יש לדון האם חיוב התשלום הוא על עצם חסרון החפץ ויש חיוב להשלימו גם אם אין מה להשתמש בו כעת, או שגדר החיוב הוא להשיב את ההשתמשות הנפסדת וא״כ כיון שכעת אין הפסד שימוש כיון שאין צורך עוד בשימוש החפץ אזי אין הניזק מחויב בתשלומי נזקו

ההנחה לפיה שני תשלומים קיימים היא הסיבה לפסק מסויים של הראשונים פחות נראית.
יותר נראה שיש כאן שאלה עקרונית:
לפי איזה שלב משלמים, האם לפי זמן הנזק, או לפי זמן התשלום.

אני לא חושב שזה כך. כלומר התחושה של הידיעה היא דבר נפרד מההכרה, היא כמובן מושפעת ממנה. אבל היא מישור אחר מישור תחושתי.

אם נניח שרצון הוא שינוי ברוצה, גם אם ה' רוצה תמיד, זה שינוי מעצם מציאותו, רק באופן תמידי
הדיון בזה מתאים לנושא "רצון ה׳"