פורום משלי

אפשר להוסיף פה לנידון דבסוכה כ"ט א' מביאה הגמ' ברייתא וז"ל "וְאֵין לְךָ כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ שֶׁלּוֹקָה, שֶׁאֵין אֱלֹהֶיהָ לוֹקֶה עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים״"
ופירש רש"י "אלהיה - שרה המליץ בעדה כגון סמאל שהיה שר של עשו:"
ולבאר מקום זה ביחס לשאר המקורות נראה דהוא לשון כוח עקרוני כלומר דלכל אומה יש את הכוח העקרוני שלה ועוד צ"ע

הנפה"ח בשער ב' מביא מהזוה"ק שתפילת צדיקים משפיעה ופועלת בכל העולמות, גם לא ביחס לאותו העניין ששהתפללו עליו, אך יש לדעת האם זה נאמר על תפילתו של כאו"א ג"כ.

שאלה מעולה.

מעניין גם להוסיף שאמירת ׳ענינו׳ היא רק כאשר יש עשרה שמתענים, משמעות הדברים שהיא אינה הזכרה על היום אלא תפילה שנאמרת מתוך התענית עצמה,

וכל זאת למראות שהתעניות הם מוקדמות מאוד וזכריה כבר מתנבא עליהן (ג׳ י״ט)

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

בתשעה באב כן מצינו הזכרה כלשהי בתפילה וכל זאת רק בקשת על הנחמה

אם יש לימוד גזיה״כ לא משנה הסברא
אתה יכול לשאול מדוע לא נלמד שם שאין אומרים דברי הרב ודברי התלמיד
אולי זה מה שהתכוונת

בפשטות ניתן לומר שרצה הקב״ה ליתן בחירה בידיו של משה,

אך ודאי שמוטל עלינו להסביר מדוע ניתנה הבחירה דווקא ע״י הכאה, ומהי משמעות ההבדל ביניהם

יש ליתן את הדעת לכך שבפרשת בשלח (שמות י״ז) כאשר משה התבקש גם להוציא מים מן הסלע זה היה על ידי הכאה,

(ה) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃
(ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

עוד מספר חלוקות ישנן בין הפרשה שם לפרשתינו, החלק שמשה נצטווה בו הוא יותר משמעותי מבשלח, שם משה עומד מול האלוקים והמים יוצאים מהסלע, והעם שותה, בפרשתינו זה שונה לחלוטין, משה מצטווה לדבר עם הסלע הסלע ייתן מימיו ומשה אמור להוציא את המים ולהשקות את העדה

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃

למעשה משה עושה ממש כפי שנצטווה ועשה בפרשת בשלח

(יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃

ולא כפי שנצטווה

אמנםי רבו הפירושים ע״ז רש״י ורשב״ם פירשו שהעניין היה ההכאה ויש שפירשו שהוא על עניין דברו עם ישראל בדברים קשים ועיין על פירוש זה ברמב״ן,
ועיין גם בספורנו ביאור ארוך שכתב על שני סוגי ניסים בחילוק בין דיבור לבין המעשה, ועיין במלבי״ם שגם ביאר באור ארוך בזה.

ל

נראה כי זהו בדיוק נקודת התורפה של קרח. חז"ל לא שוללים את העובדה שהיה פיקח או שהשתמש בטיעונים לוגיים מרשימים – להפך, הם מדגישים זאת כדי להבהיר את חומרת החטא.
הטענות של קרח על 'שוויון' וכדומה היו יכולות להיות אידיאולוגיות טהורות, אבל ברגע שהן נועדו לשרת אינטרס אישי של כבוד, הן הופכות למסווה מתוחכם למחלוקת שאינה לשם שמים. הפיקחות של קרח לא זיכתה אותו בנקודות זכות, אלא הפכה את הניסיון שלו לערער על מנהיגות משה למסוכן ומורכב הרבה יותר. הדרשנים אינם אלא מנתחים את הדינמיקה שבה מניעים אידאולוגיים כביכול משמשים ככלי להסוואת התאוות האישיות.

כן, מנסיון.

@הלבלר כתב בהוזזת פח אשפה מלא לצורך הכנסת אשפה ממקום אחר:

ההנחה ההלכתית שהפח נחשב "בסיס לדבר האסור" אינה מוסכמת, ולמעשה הפוסקים דחו אותה מכמה טעמים:
א. פח לא נעשה בסיס: כדי שכלי יהפוך ל"בסיס", הנחת המוקצה עליו צריכה להיות כדי לשמור על המוקצה או לשרת אותו. בפח אשפה המצב הפוך – הפח משרת את האדם כדי להיפטר מהלכלוך, והאשפה עצמה היא דבר שרוצים לזרוק ושאין בו שום חפץ. לכן, הפח לא מקבל דין בסיס החמור, אלא נשאר במעמדו ככלי (שמלאכתו לאיסור או להיתר), ומותר להזיז אותו "לצורך מקומו" או לצורך שימוש בו כך מובא בשש"כ בדעת הגרש"ז

אם גמרא היא - נקבל
אבל מסברא אני לא מצליח להבין כל כלי מחזיק את מה שבתוכו לצורך שירות האדם, (חשבתי, ואולי זה כוונתך וכוונתם שלפסולת אין שום עמידה עצמאית אחרי שאין בה כל שימוש והיא לא עתידה להיות נוכחת בפנ״ע אבל זה סברא דחוקה מעט ברמת ההמצאה שבה, סוף כל סוף יש פה חפץ שהוא מוקצה

@הלבלר כתב בהוזזת פח אשפה מלא לצורך הכנסת אשפה ממקום אחר:

ב. היתר גרף של ריעי על האשפה החדשה: גם אם נחמיר כדבריך, הטלטול של הפח כעת לא נעשה עבור האשפה שכבר בפנים, אלא עבור האשפה החדשה שיש לך ביד. האשפה שבידך שאריות אוכל, קליפות וכדומה מוגדרת כ"גרף של ריעי" שמאיסה עליך את השולחן או המטבח. כיוון שמותר לך לטלטל את הגרף של ריעי שבידך כדי לזרוק אותו, מותר לך גם להזיז את הפח כדי לאפשר את הכנסת האשפה הזו, בגלל שזה צורך ישיר של פינוי הלכלוך שמפריע לך עכשיו.

מהיכ״ת? אין שום סיבה שיהיה את ההיתר של גרף של ריעי, לגבי דבר שהוא כבר לא מאוס בעמידתו, לצורך נטילת דבר מאוס אחר, אני לא חושב שיהיה היתר למשל במוקצה שלא הותר מחמת מקומו, להוזיזו בשביל להניח בו את הפסולת כשאין מקום אחר.

א. "התנחומא" בפרשת נח [אות יט'] כבר מזכיר
ב. הגמ' ביומא [י' ע"א] ממש מרחיבה בעניין [גרממיא,קנדיא,יון,כוש וכו']
ג. עיין "אברבנאל [בראשית י'] על החלוקה ועניינה
ד. "כוזרי" [מאמר שני אות יד']
ה. ביוסיפון [פרק א'] הוא מדבר בעיקר על התיישבות בני יפת באירופה וכן בספרו ראשית [פרק ו'] הוא מפרט על כל מדינה ולמה זה קרה ולמה בחרו דווקא את מדינות אלו

צודק, לא זכרתי
אבל שם זה רק על הצדק והעוול, לא על רמה

מסברא נראה שחזירים הם בהמה דקה, וצ"ע, ויש לעיין בדין מכירתו לנכרי

@מלכת-שבא כתב בבין חסד לניצול:

(לי זה לא כזה פשוט שלא, יש מושג של מציל עצמו בממון חברו)

אני חושב שאפשר לחלק הרבה בין ממון חברו לבין גופו

יותר משמע דבשהיה בקרבתו יותר מקבלים את האמיתיות שאומר מצד שאכילה ושתיה זה חיבור מסוים לאדם והדברים יותר מתקבלים בצורה זו
וכך מסתבר יותר דאל"כ האייך הוא דרך דבקות ולא שייך כלל להמשך דבריו
אלא שאינו מחוור כל הצורך ואשמח לשמע דעת חברי הפורום

@אספ כתב בבחירה וכפייה:

@מלכת-שבא
נראה שלא הבנת את כוונתי, שם מבואר שב״ש לא נהגו הלכתית כשיטתם אלא כשיטת ב״ה. לא קשור לענין נהיגת כבוד.

שומע, אבל עדיין לא רלוונטי, כי הם הכירו במושג פסיקת הלכה, ולא ע״ז נסוב הדיון (למרות שאתה יכול להסב אותו כמו שאני עשיתי)

וכמובן לא לשכוח את מחברת מנחם [והשגות דונש ותשובות ר"ת]

ההגדרה של מעשה כחסד, הוא כל מקום שבו השני נתרם יותר מההפסד שלך. [כשזה אינו אין כאן כלל חסד, אולם לא נמדד לפי שווי כספי, אלא לפי השימוש שלו, ולכן מאתים שקל לאדם עמיד שווים פחות מאשר אצל עני, וכשייתן לו אותם, יתקיים בזה מצוות חסד.] ולכן בכל המקרים שלעיל יש כאן מצווה וחסד.
אבל, גם לחסד יש גבולות, ואין אדם מחוייב לבזבז כל ממונו, או שעותיו לחסד, ואף שלא שמענו בזה גדרים ברורים, ממ תלוי בדעת האדם, וכל א' כפי דרגתו.
[כללו של דבר, אני לא רואה כאן שאלה חדשה יותר מכל שאלה כמה להשקיע מכספי וזמני עבור חסד, רק שכאן זה נשמע יותר טוב כי זה ממון שעדיין לא בא לידי].

@הלבלר כתב בהגרלות והימורים:

לגבי צורת ההגרלה אפשר לקנות אוטמטי וכשאתה שם מספרים לבד אתה מהמר שזה מה שיצא בעצם. במיוחד כאלה ששמים "מספרי מזל" [עפ"י ת.ז תאריך לידה וכדו']

מי שמאמין במשמעו של מספרי מזל זה בעיה של ניחוש, אבל כל בר דעת מבין שאין להם משמעות.

@הלבלר כתב בהגרלות והימורים:

זה לא עסק אלא גוף ציבורי שאתה יכול לקבוע את המדיניות שלו

מה זה משנה. הנידון הוא לאסור לקנות אצלהם כי הכסף הולך לדברים לא טובים, ועל זה אמרתי שכשאתה קונה אצל אדם [או גוף ציבורי] לא אמרוה להיות משמעות מה הוא עושה עם הכסף.

כמה דברים
א. המכל עצמו כמדומני עשוי בדרך כלל מחומרים אחרים, ולא ממתכת כל מיני חומרי בידוד, אמנים עדין תהיה בעיה בצינורות וכו׳
ב. יש גם. נקודה נוספת שאם ישראל הרכיב את זה זה פטור מטבילה וצריך להגדיר בדיוק איזה צורך של הרכבה יש אבל כלל לא בטוח שזה לא נחשב כלי לפני שהטכנאים בארץ מתקינים את זה בפרט שכאשר הצינור לא מחובר לקרקע המים לא יכולו לעמוד יציב

יש פה בעצם שני סוגיות אחת זה השאלה האם יש בעיה שיהיה בזה חומרים לא כשרים, והשאלה השנייה על מה ניתן לסמוך ואימתי צריך לחשוש כשאין כשרות.
(כמו כן ניתן לשאול מהו הדין למקרה של ספק, למשל האם ניתן לצרף את שני השאלות האלו ולהקל)