פורום "משלי"

רעיון מעולה, תכננתי את זה, יבוצע בהקדם

כאחד המשתמש רבות בתוכנת אוצריא, ניסתי בשעה האחרונה להשתמש בתוכנת זית, להלן התרשמותי:

החוזקה העיקרית של תוכנת זית על פני תוכנת אוצריא : מנוע החיפוש שלה, המאפשר לחפש בין כל הספרים הקיימים במאגר ולאו דוקא בספר הפתוח, וכן מאפשר חיפוש שאינו מדויק. בתוכנת אוצריא מנוע החיפוש הכללי אינו אובד, (נראה שזה באג, אולי תלוי בגירסאות), ופועל רק החיפוש המוקמי בספר, וגם זה בחיפוש מדויק דוקא. גם המפתח באודות מתהדר בעיקר במנוע החיפוש.

מעלה נוספת שיש בתוכנת זית על פני אוצריא היא שיש ספרים רבים יותר אם כי פחות שימושיים, ולמשתמש הרגיל לא אמור להיות הבדל כ"כ. (אגב מאגר הספרים של זית בנוי על מאגר הספרים של אוצריא).

החוזקה העיקרית של תוכנת אוצריא על פני זית: בשילוב המפרשים בדף. להמחשה: בעמוד גמרא העמוד מחולק לקטעים (אינו נראה לעין אלא רק בהעברת סמן העכבר מעל הקטע, כך שלא יפריע לקריאה השוטפת), ועל כל קטע וקטע מובאים המפרשים על הקטע, (ניתן לבחור אם הם יהיו לצד הטקסט או מתחת הטקסט). מה שאין כן בתוכנת זית שהמפרשים נפתחים בתחתית העמוד כספר בפנ"ע אלא שהעמוד מחולק לכרטיסיות - כרטיס של עמוד הגמ' וכרטיסים של המפרשים.

כמו"כ שילוב המפרשים על הדף מוגבל בתוכנת זית לארבעה מפרשים בלבד, בעוד שבאוצריא אין הגבלה כלל.

לגבי העיצוב: לי אישית נוח יותר העיצוב של אוצריא, אבל זה ענין של הרגל.

העומר הוא קרבן ביכורים וראשית, וענין קדושת הראשית והבכור בתורה הוא שכל הבא אחריו הוא המשך לו
ממילא פשוט שימי הקציר קרויים עומר על שם ראשיתם

@תם כתב בטהרת המניע בעבודת ה':

הנושא מאוד קשור לנושא שכבר פתחת "אם מטרת הבריאה היא להתענג על ה' או לכבדו, ושמא שניהם משמשים כמטרה מאוחדת"

אמנם שני הצדדים בנידון זה דומים לשני הצדדים שהוזכרו בנידון שהבאת, אלא שאין הכרח לקשר בין שני הנידונים. הנידון שם הוא על תכלית הבריאה, ויתכן שאף אם התכלית היא לכבוד ה', שהיא בעצם תכלית יותר 'לשמה', עדיין המניע בעבודת ה' יכול להיות ויתכן שאף ראוי שיהיה לצורך הנאת ההתקרבות של העובד אל קונו. ומאידך יתכן שאף אם התכלת היא להתענג על ה' ולהדבק בו ע"י התורה והמצוות, מ"מ המניע בעבודת ה' צריך להיות טהור ולא לשום פניה אחרת מלבד קיום רצון הבורא.

פעם רועים חיללו בחלילם
ומצד שני זה היה מעט ורק למנגנים עצמם

א. הבאתי משם דוגמא לכך שיכולה להיות מכירה רשמית שלא חלה, לא שזה מוכח משם
ב. ההלכה היא שאסור להזיק גוי
ג. אם אדם לא מקפיד על מה שהוא קנה זאת אומרת שהוא לא רצה לקנותו

@מלכת-שבא

לדעתו של פליקס? טעות.
כשם שטעו בזיהוי עופות או שרצים המוזכרים בפרשת שמיני.

לדעתו של כסלו המסורת הזו מייצגת ידיעות אמיתיות.

@יאמרו-המושלים כתב בתרבות יוון מזווית אחרת...:

וכגון מה שכתב @משלי-המשלים כל מיני אופנים לחיזוק הירא''ש וכגון הרעיון להחדיר באנשים את הרקע לחייהם של צדיקים ודברי ימיהם של גדו''י ועוד הרבה רעיונות יפים,

נראה לי ש@משלי-המשלים התכוון לרעיון יותר עמוק, שלימוד דבריהם של גדו״י, אינו יכול להעשות ללא הבנה של המקום והתרבות בה היו, ונמצאו, ולמה התיחסו דבריהם,
וזה מתקשר לנקודה הראשונה שהעלה, והוא הניתוק של הלימוד התורני מהחיים המציאותיים, שאם הבעיה הזאת אני מאוד מסכים איתו, מאוד,

(דרך אגב אציין אנקדוטה, אני ביקרת מספר פעמים בישיבת אדרת אליהו בעיר העתיקה, ושמתי לב לכך, שבגזרת הבחורים היותר פתוחים והיותר מתענינים בעוה״ז, יש להם עליונות מסויימת על הציבור הכללי, בכל הקשור ליראת השמים, והדקדוק בהלכה, של אותם בחורים,

איך שהסברתי זאת לעצמי, זה מאוד קשור לכך שאצלם החיבור בין העיסוק התורני לחיים הוא מאוד משמעותי, ומאוד מצויה אצלם השקה והסקת מסקנות ישירות מהחומר הנלמד, להשקפת עולמם, הצורה בה הם תופסים את מאורעות החיים, והמצב הכללי, (מבלי להיכנס לאתגרים והבעיות שמעוררת התנהגות זו)
וממילא כל עוד בחור עוסק בתורה כל יומו, או אפילו חצי מהיום זה יעמוד בסתירה לחיות ברמת רוחנית נמוכה.
בישיבות הרגילות זה מאוד מחולק, יש את החיים הרוחניים, - עבודת המידות, בין אדם לחבירו, ובין אדם למקום, מידות טובות, דרך ארץ, תפילה, התמדה, ויש את הנושא של הלימוד עצמו, שהוא הרבה פעמים הולך למקום של הישגים, בד״כ לומדים נושאים לא רלוונטים לחיים עצמם, לנושא עבודת השם קובעים עיתות נפרדות, ובד״כ ממש קצת, את השקפת העולם המנהג לקבל יותר משיחות ייעדיות במקרה הטוב, או מעיתונים מפלגתיים במקרה הפחות טוב,

אני לא חושב שזה כך. כלומר התחושה של הידיעה היא דבר נפרד מההכרה, היא כמובן מושפעת ממנה. אבל היא מישור אחר מישור תחושתי.

@אספ כתב בתשלום נזק כשהחפץ הניזק איבד משוויו או את צורך שימושיו:

@שרגי-שהם
מה שהבאתם מהסוגיא דהני שקולאי אינו דומה כ״כ לנידון. שם מדובר שלאותו חפץ יש שני שוויויות, יש שווי של יום השוק ויש את השווי הרגיל, והנידון שם הוא לפי איזה שווי יש לשום את החפץ ולחייב תשלום לפי״ז.
אך בנידו״ד מדובר שכעת אין לחפץ שווי והנידון הוא האם יש חיוב להשלים את חסרון החפץ אף שכעת אין לו שום שוויות.
ובכל אופן עיקר הנידון הוא כשאין לניזק עוד צורך בשימושי החפץ, ובזה יש לדון האם חיוב התשלום הוא על עצם חסרון החפץ ויש חיוב להשלימו גם אם אין מה להשתמש בו כעת, או שגדר החיוב הוא להשיב את ההשתמשות הנפסדת וא״כ כיון שכעת אין הפסד שימוש כיון שאין צורך עוד בשימוש החפץ אזי אין הניזק מחויב בתשלומי נזקו

ההנחה לפיה שני תשלומים קיימים היא הסיבה לפסק מסויים של הראשונים פחות נראית.
יותר נראה שיש כאן שאלה עקרונית:
לפי איזה שלב משלמים, האם לפי זמן הנזק, או לפי זמן התשלום.

זו בהחלט גישה קיימת, יש אחרים שאומרים אחרת
אני לא בדקתי

דחוק לומר כן,

@אלחנן-דוד-קרויזר תודה

לכאורה אם הסברה של הצער היא משום מעשי ידי טובעים בים א"כ גם על המחבל עצמו צריך להצטער כי גם הוא מעשי ידיו של הקב"ה ואפ' שהוא שההרג הוא על פי הדין והצדק
אבל לכאורה כמו שכתב @אומר-דרשני זה דבר שבו הקב"ה מצטער ואיני יודע אם אנו בני האדם יש ממידותיו של הקב"ה וצריכים אנו להצטער מזה

@אחד-חכם כתב בה'שנור' בחז"ל:

הציבור הליטאי, הנצמד באופן בסיסי להלכה ולמאמרי חז"ל, הבין שההלכה הזו היא לא רק כלכלית, היא בונה את הכבוד העצמי ואת הקומה הרוחנית של האדם. אדם שחי על שנור מאבד את ה'צלם' שלו ואת העצמאות הפנימית שלו. מה שגרר בעקבות זה סטיגמה חברתית שאינה יכולה לקבל כלל את חוסר הכבוד העצמי שב'שנור'.

@אומר-דרשני כתב בה'שנור' בחז"ל:

כנגד טענתך, הבאתי [בלא ציון מקור, אבקש את החברים לחפש את כל המקומות ולציינם] שבגמרות נראה שהצורה הטבעית למי שאין לו כסף היא חיזור על הפתחים. [כמובן כשא"א לו לעבוד].

איני מכיר את החז''לים שציין @אומר-דרשני אמנם באם הם קיימים עולה מדבריהם שישנם שני אופציות או לחזר על הפתחים או לעבוד ולהתקיים בשכר זה(שזו האופציה המועדפת, לפי מה שנאמר פה וכך נראה מסברא) וכלשון הגמ' פשוט נבילה בשוק ושקיל אגרא
אכן מהמקורות שציין @אחד-חכם נראה שהסתייגות חז''ל היא עקרונית להיזקקות לשולחן אחרים ולא שאני בזה בין חיזור פתחים, דפיקה על הבימה או תלוש ממתן בסתר השכונתי/קופת העיר שבעניין זה ניתן לומר שהציבור הליטאי חזק אף יותר בתחום ומתעלה על ידידו החסידי וכפי שראה כל מי שנכח בחנויות הביגוד וכדו' בערב פסח שכמעט ואין מי (בעל חזות אברכית) שמשלם מכספו וכל אחד מצוייד בתלוש מקופתו שלו
ולפלא על הציבור הליטאי שלרוב נשמר בקיום ההלכה שנפל בזה, ואשרי מי שבכוחו ללמד זכות בזה

@אומר-דרשני כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

כמו כן יש לי הצעה, שאיני יודע אם היא אפשרית, שיהיה אפשרות לאשכול א' בכמה קטגוריות

יהיה מורכב טכנית, ואני לא חושב שזה נכון, זה לא נורא ששמים נושא בקטגוריה שלא בדיוק מתאימה לו,

@אספ כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

באשכול של דברי תורה יש כמובן את החלוקה הבסיסית של תנ״ך>תורה>בראשית (חומש)>בראשית (פרשה). וכן הלאה על זה הדרך. ש״ס>זרעים>ברכות. וכן הלאה. מועדים וכו

עוד חזון למועד, אבל אכן ניתן כבר ליצור קטגוריה של תנ״ך ש״ס והלכה, (ניתן לפתוח נושא מחוץ לתתי קטגוריות)

התברר לי שהרב @תם צודק

גם אם הבעיה היא שמא ימחוק, יכול להיות מותר במחשבה, כי אפשר לאסור רק מעשים
יל"ד גם לאוסרים מכתבים, שספר לא מתחלף בשטר, כעין סברת הגמ' (קמט.) שכותל לא מתחלף בשטר