פורום "משלי"

@אחד-חכם כתב בה'שנור' בחז"ל:

הציבור הליטאי, הנצמד באופן בסיסי להלכה ולמאמרי חז"ל, הבין שההלכה הזו היא לא רק כלכלית, היא בונה את הכבוד העצמי ואת הקומה הרוחנית של האדם. אדם שחי על שנור מאבד את ה'צלם' שלו ואת העצמאות הפנימית שלו. מה שגרר בעקבות זה סטיגמה חברתית שאינה יכולה לקבל כלל את חוסר הכבוד העצמי שב'שנור'.

@אומר-דרשני כתב בה'שנור' בחז"ל:

כנגד טענתך, הבאתי [בלא ציון מקור, אבקש את החברים לחפש את כל המקומות ולציינם] שבגמרות נראה שהצורה הטבעית למי שאין לו כסף היא חיזור על הפתחים. [כמובן כשא"א לו לעבוד].

איני מכיר את החז''לים שציין @אומר-דרשני אמנם באם הם קיימים עולה מדבריהם שישנם שני אופציות או לחזר על הפתחים או לעבוד ולהתקיים בשכר זה(שזו האופציה המועדפת, לפי מה שנאמר פה וכך נראה מסברא) וכלשון הגמ' פשוט נבילה בשוק ושקיל אגרא
אכן מהמקורות שציין @אחד-חכם נראה שהסתייגות חז''ל היא עקרונית להיזקקות לשולחן אחרים ולא שאני בזה בין חיזור פתחים, דפיקה על הבימה או תלוש ממתן בסתר השכונתי/קופת העיר שבעניין זה ניתן לומר שהציבור הליטאי חזק אף יותר בתחום ומתעלה על ידידו החסידי וכפי שראה כל מי שנכח בחנויות הביגוד וכדו' בערב פסח שכמעט ואין מי (בעל חזות אברכית) שמשלם מכספו וכל אחד מצוייד בתלוש מקופתו שלו
ולפלא על הציבור הליטאי שלרוב נשמר בקיום ההלכה שנפל בזה, ואשרי מי שבכוחו ללמד זכות בזה

@אומר-דרשני כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

כמו כן יש לי הצעה, שאיני יודע אם היא אפשרית, שיהיה אפשרות לאשכול א' בכמה קטגוריות

יהיה מורכב טכנית, ואני לא חושב שזה נכון, זה לא נורא ששמים נושא בקטגוריה שלא בדיוק מתאימה לו,

@אספ כתב בחלוקה לתתי קטגוריות:

באשכול של דברי תורה יש כמובן את החלוקה הבסיסית של תנ״ך>תורה>בראשית (חומש)>בראשית (פרשה). וכן הלאה על זה הדרך. ש״ס>זרעים>ברכות. וכן הלאה. מועדים וכו

עוד חזון למועד, אבל אכן ניתן כבר ליצור קטגוריה של תנ״ך ש״ס והלכה, (ניתן לפתוח נושא מחוץ לתתי קטגוריות)

התברר לי שהרב @תם צודק

גם אם הבעיה היא שמא ימחוק, יכול להיות מותר במחשבה, כי אפשר לאסור רק מעשים
יל"ד גם לאוסרים מכתבים, שספר לא מתחלף בשטר, כעין סברת הגמ' (קמט.) שכותל לא מתחלף בשטר

אם נניח שרצון הוא שינוי ברוצה, גם אם ה' רוצה תמיד, זה שינוי מעצם מציאותו, רק באופן תמידי
הדיון בזה מתאים לנושא "רצון ה׳"

@אחד-חכם כתב בהאם העם האיראני אוייב לעם ישראל?:

אני רוצה לערער על ההנחה של @תם , כאילו 'אינדיבידואליזם' הוא המצאה של העת החדשה. נראה לי שגם בפרס העתיקה, בדיוק כמו בטהרן כהיום, האדם הפרטי לא תמיד הזדהה עם מלכו. הוא הרגיש רצונות אישיים, פחדים ואינטרסים שלא בהכרח עלו בקנה אחד עם 'טבע האומה' או עם רצון השלטון.
נראה כי ההבדל בין אז להיום הוא לא במהות של האדם (אשר תמיד נוטה להתנגד), אלא במעטפת: בעבר לא היו לאדם כלים להגדיר את עצמו מחוץ לקולקטיב (כמו רשתות חברתיות), ולכן הוא נתפס כחלק בלתי נפרד מהעם שלו. היום, כשהיחיד יכול להשמיע קול נפרד, קל לנו יותר לראות את הפיצול הזה.
לפי"ז נראה כי אין הבדל מהותי בין העמים בהם נלחמו בני ישראל בזמן התנ"ך לזממנו אנו. אם העם האיראני פטור מאחריות כי הוא 'אנוס' תחת שלטון עריץ, הרי שגם רוב העמים שנלחמנו בהם בתנ"ך היו אנוסים תחת מלכים אבסולוטיים. אם נבטל את המושג 'עם אויב' בגלל שיש בו פרטים שמתנגדים לשלטון בלבם, נצטרך למחוק מושגים יסודיים של אחריות לאומית המופיעים בנביאים ובהלכה.
לכן, לדעתי, השאלה היא לא מה האיראני 'מרגיש' בחדרי חדרים, אלא מה התוצאה בפועל: כל עוד העם, כישות אחת, משמש כבסיס הכוח של השלטון (בין אם מרצון ובין אם מכורח), האם ההלכה יכולה להפריד ביניהם?

לדעתי, כל זמן של"אדם אין כלים להגדיר את עצמו מחוץ לקולקטיב", הוא נתפס גם בעיני עצמו וגם בעיני אחרים כחלק בלתי נפרד מהעם שלו, וממילא הרצונות שלו היו פחות שונים ממלכו. וגם כשהיו שונים מעט, היו פחות מבוטאים אצלו וכלפי חוץ.
אתה ודאי צודק שלא תמיד הולכים אחר הרצון האישי של כל יחיד ויחיד, אבל יש רצון שמבוטא ופורץ מספיק בשביל להפוך את אויבות העם למורכבת

@אספ כתב בדברים שחז"ל היו גוזרים עליהם - האם יש עניין לקיים גם כשאין גזירה?:

@אספ
בעצם נראה מדבריו שגם לגבי דין דאוריתא יש לדון מה המחייב, וכמו שידועה השאלה לגבי החוק הכתוב בספר החוקים לקיים את החוקים הכתובים בו.
ונראה מדבריו שהוא מאותו טעם, הכרת השכל שזהו האמת והטוב

כן אבל השאלה מה הכרת השכל שלך שהטוב הוא כי חז"ל גזרו או מספיק שהם היו גוזרים

אילו היה בעל ההגדה כותב "ביום זה יצאנו לפני כך וכך שנים", היינו הופכים את הסדר לטקס זיכרון היסטורי. אבל חז"ל קבעו: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא" ההגדה לא אומרת "היום יצאנו" בלשון עבר, כי היא רוצה שנחיה בלשון הווה. המילים "עבדים היינו... ויוציאנו" בלי תאריך ובלי "היום הזה", הופכות את היציאה לאירוע נצחי שקורה עכשיו, ברגע זה, סביב השולחן. הראיה היא שאנו אומרים "ואילו לא הוציא... הרי אנו ובנינו משועבדים" – כלומר, אנחנו עדיין בתוך התהליך לכן הרמב"ם בהלכותיו, כפוסק, חייב להגדיר את זמן המצווה (בלילה הזה), אבל בעל ההגדה כ"מביים" של החוויה, משמיט את היום כדי שלא נרגיש שאנחנו חוגגים אירוע מהעבר, אלא יוצאים ממצרים בעצמנו ברגע זה ממש.

המצב הוא שבכניסה לרובע עד סביבות 5 בבוקר אין שום בעיה הכניסה היחידה היא משער יפו ושער ציון שאר השערים חסומים באמצע השוק יש מחסומים ששם מכניסים בקבוצות הם עובדים בראש גדול היה היום לפני הנץ סביב 300 מתפללים בגברים כל קבוצה שיוצאת הם מכניסים קבוצה יותר גדולה בשאר היום צריך לומר כתובת ברובע בשוק למטה במחסום אפשר לומר שהולכים להתפלל באהל יצחק ואז אפשר לעבור עד המחסום של הכניסה משער שכם הכותל הקטן פתוח כרגע כרגיל

@מנחם כמדומה שאף הספרדים שנוהגים לומר בבהילו בתחילת ליל הסדר כמובא ברמב"ם זכר ליציאה בחיפזון נוהגים בנוסף ג"כ להניח את האפיקומן במפית, ויש להבין מדוע מחלקים את הזכר לחיפזון בין המצה לבין האפיקומן, שלמצה די באמירת בבהילו ועבור האפיקומן בעינן מעשה ממש. ועוד י"ל כיצד ההנחה במפית מזכירה את עצם היציאה בחיפזון.

הדיון כאן נוגע בשאלה האם שלטון שאינו פועל מכוח בית דין מוסמך להרוג מחבלים. נראה שיש להבחין בין 'משפט התורה' הרגיל לבין 'משפט המלך' שנועד לתיקון העולם.
הרמב"ם (הלכות מלכים ג, י) כותב:
"כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה... יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה; והוא הורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן ימים רבים, להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם."
מכאן עולים שני יסודות:
סמכות הריבון: סמכות הענישה של המלכות (הממשלה בימינו) אינה יונקת מדיני הראיות של סנהדרין, אלא מהצורך הפונקציונלי במיגור הרשע והשלטת סדר.
הגדרת 'מנוטרל': אם השארת המחבל בחיים מהווה תמריץ לטרור או בסיס לסחיטה עתידית (עסקאות שחרור), הרי שהריגתו אינה 'נקמה' אלא כלי הרתעתי מלחמתי. במלחמה, המטרה היא "לשבר יד רשעי העולם" כהגדרת הרמב"ם, והיא לא פוקעת ברגע הנטרול הפיזי אם האיום הכללי עודנו קיים.
לכן נראה כי חוק עונש מוות הינו מימוש של חובת הריבון להגנה על הכלל, ויש בו בהחלט משום שמחה על ביעור הרע מהעולם.

@שבואל כתב בפשט ודרש:

@חיים
בהקדמה.
ברור שצריך לעשות חלוקה בין הגדר לדין, אבל לפעמים הגדר משפיע גם על הדין ולפעמים לא לגמרי

לא מספיק הבנתי אם תוכל לפרש שיחתך.

@תם עד כמה שהפח עומד להתפנות מצד עצמו קשה להגדיר שהמצב הנתון בתוך הפח מוגדר כך.

אני לא בטוח שאני מבין את הריטב"א ואני לא מונח בסוגייא אבל הוא מדבר על מקרה שהריבית באה על ידי מכר לא שיש מלוה שמלוה כסף נפרד אפשר לנהל דיון על 'ירדה תורה לסוף דעתם' אבל זה קצת נושא אחר.